מפגש 106 – 27.3.2020

גדיר: כשמדברים על סולידריות זה לא רק האנשים בשכונה או בישוב, או סולידריות עם מדינות גדולות בעולם, יש מקום אחד קטן גדול שגרים בו כ- 2 מליון אנשים שכנים בגבול עזה הכלא הכי גדול בעולם.

בימים אלו אנחנו עסוקים בעיקר בעצמנו, במשפחות שלנו וחלק קטן בעבודה והרבה אנשים וארגונים בתרומה לקהילה ופעילות התנדבותית שונה אך גם המצב הפוליטי מאוד מדאיג.

אולי שכחנו ממה שקורה בעזה, בגדה המערבית ומזרח ירושלים. אך אנחנו ב Lighthouse Is Here Other Voice קול אחר صوت آخر לא שכחנו, הרי הם שכנים אנחנו חולקים חוויות דומות הרבה פעמים. בגלל שחל איסור על התקהלות ולא נוכל להגיע למגדלור התחלנו בשבוע שעבר לקיים מעגלים וירטואליים באמצעות הזום, היום קיימנו שיחת זום אליה הצטרפו כ- 7 חברות וחברים מעזה בנוסף לחנין שנמצאת בפורטוגל ומרואן שנמצא בקפריסין. הרבה אור ותקווה ביום זה בסיטואציה והמצב הפוליטי הקשים.

והנה רמי חרובי מגיע במיוחד למגדלור כדי לדבר איתנו משם ולא לנטוש אותו גם בימים קשים אלו.

אני מוסיפה את מה שכתבה חברתי Roni Keidar בתגובה לפוסט זה … תודה רוני אהובה 💜💜💜 צחוק הגורל הוא שדוקא מצעירי עזה קיבלנו נימה של אופטימיות, נימה של תקווה. תחילת השיחה אופיינה ביאוש, חוסר תקווה, עצבות על המקום בו אנחנו נמצאים פוליטית וחברתית. על חוסר היכולת שלנו באמת לשנות. זה לא מספיק להזדהות עם שכנינו, זה לא מספיק שאנחנו רואים את האדם כאדם ללא הבדל דת, גזע ומין. זה לא מספיק שאנחנו נושיט להם יד. אנחנו צריכים לעשות משהו שהמסר יעבור ויהדהד כי אחרת דבר לא ישתנה. כך אמר חבר במעגל.

ואז הצטרפו החברים הצעירים מעזה ויצרו, לדעתי אוירה אחרת. אולי הקורונה הזאת שמה אותם באותו מקום שהעולם כולו. החיבור, החיוך והצחוק הביאו לאוירה אחרת במעגל השיח ועל כך תודתי. תודה לראמי, למנאר, לעלא, לאחמד ולמוחמד, למרואן ולחנין. ותודה לכל מי שהצטרף אלינו מי ששמענו ומי ששמע. נקווה לטובות ונעשה שיהיה טוב. היו בריאים, חיבוק לכוווולם.

השתתפו: רוני, גדיר, עודד, שמוליק, רמי, ראמי, מאנאר, מוחמד, עלא, אחמד, מרוואן, חאנין, ליאורה, רוזי, רותם, נוגה, מרי, מאהרה, מארק, ויויאן, ג'וליה, אור, שני, רשל, אבי, מלכי, עוזי, שלי, סמדר, יעל, ג'ודי, אריאלה, נחשי ועוד 3-4 חברים מעזה שלא דיברו ושמם נשמט.

מפגש 105 – 20.3.2020

מפגש זום!

יושב לו נחשי, בין קפה לקפה, תחת עננת מגיפה וחשכת דיקטטורה ומהרהר בינו לבינו. איך ממשיכים להאיר במגדלור?
איך נפגשים בלי לפחד מחמשת הממי"ם (מחלה, מעצר, מעקב, מחסום, מוות…)?
איך יגיע מוחמד אל ההר? איך ידבר משה אל העם במעמד סיני? האם ימשיך ישוע למשוך את הצלב עד יעלם הסבל בעולם?..
ובכן, יבוא ההר אצל מוחמד וביחד עם משה וישוע יעשו ZOOM ( הטרלול במקור…).
כך, ביום שישי בשעה 14:00, במקום להזמין את הציבור להאיר את המגדלור במפעל הגופרית, נחשי יוזם שיחת זום ומזמין את הציבור למגדלור וירטואלי.
שלוש שפות (ערבית, אנגלית, עברית), שש מדינות (פלסטין, ישראל, שבדיה, קפריסין, פורטוגל, שוויץ), בלי גבולות ועם אח גדול אחד שמקשיב לנו כחוק…
לשיחת הזום חוברות/ים שלושים ושש משתתפות ומשתתפים בריבועים קטנים על המסך. חלק במראה ובדיבור, חלק במראה ללא דיבור וחלק בשמם בלבד. לדברי נחשי היו עוד שניסו להתחבר…
את כל הזימ-זום הזה מנחה רוני האחת שאין שניה לה (תרתי…).
רוב הדיבור דן בהשפעת המגפה על חיינו, על העולם שמחוץ לעזה. עולם שרגיל לחופש ומרחב פתוח ולפתע מוצא את עצמו בהסגר תחת פחד אמיתי או מדומה, מוצף במידע מפחיד ומשתק או פייק מידע.
הישראלים שבינינו גם מתמודדים עם דמוקרטיה שהפכה לקורונוקרטיה שבדרך להיות חרטאקרטיה. עכשיו אנחנו לא רק "מבינים" את העזתים, אנחנו גם מרגישים. מרגישים את כובד ידו של הריבון. מרגישים איך זה להתנהל תחת הוראות וצווים. צווים שכמו אצל העזתים, פוגעים לנו בחופש הפרטי והקהילתי.
משהו אישי: למרות ההגבלות מצד אחד והאפשרות להשתתף במעגל מהבית מהצד השני, הרגשתי צורך להיות במפעל הגופרית כדי לטפל בדיכאון הפרטי שלי על ידי דיבור עם רמי ושמוליק על כוס קפה. עלינו למקום גבוה (ליד בריכת המים) כדי שתהיה קליטה ונוכל להשתתף בשיחת הזום.
אני לא בטוח שהדיכאון עבר, בכל זאת, המצב רק מחמיר, אבל הקפה היה טוב.
בדרך חזרה חשבתי שהמילים טימטום ותמימות נשמעות דומה… אני עדיין מנסה לפענח למה חשבתי על עצמי דווקא את שתי המילים האלה.
השתתפו:
רוני, ראמי, מנאר, מוחמד, נועה, מרק, חנן, אריק, ג׳וליה, גדיר, מרק, רמי, עודד, שמוליק, ג׳אבר, מלכי, עוזי, נעמיקה, משה, ליאורה, ליאורה, מיכה, מאהרה, רחל, מרואן, נגה, ויויאן, נטע, אבי, דניאל, חנין, רוזי ובעלה, אדיר, לימור ונחשי. סה״כ 36 שנקלטו במצלמה ועוד כמה שלא הצליחו להשתחל.
עודד.

מפגש 104 – 13.3.2020

לפני 10 ימים לערך, אירע פיצוץ של בלוני גז במאפיה במחנה הפליטים נוסייראת שבמרכז רצועת עזה. המאפיה חולקת קיר משותף עם מפעל בלוקים השייך למשפחה שחלק מבניה עבדו בעבר בקיבוץ ניר יצחק. תשעה בני אדם נהרגו במקום ועוד עשרות נפצעו וניכוו בדרגות חומרה שונות. נכון להיום עלה מספר הנספים ל 17. המאפיה והמפעל נהרסו כליל.
במעגל, שוחחנו עם איברהים שאחיו סעוד מאושפז בבית חולים בעזה, סובל מכוויות ב 50 אחוז מגופו. איברהים התרגש מאד לשוחח עם שמוליק שלנו. שניהם עבדו בעבר ביחד ברפת ונזכרו בערגה בארוחות הבוקר על ערימת הזבל. הוא שאל בהתרגשות על הרבה אנשים שזכר מזמן עבודתו בקיבוץ וחלק זכרונות גם עם נחשי שהיה זה אשר יצר את הקשר עם המשפחה אחרי האסון. הם מנסים להתאושש וללוות את סעוד ושאר הפצועים להחלמה ושיקום. היתה שיחה מרגשת ולמרות האסון, מלאה בחום ואחווה אנושית פשוטה וטהורה.
הגענו היום ארבעה מניר יצחק, שמוליק, נחשי, משה רוזן ואנוכי. לא היו לנו הרבה ציפיות. מזג האוויר סוער. התמקמנו ושלחנו תמונת אנחנו כאן…
אחרי זמן קצר הגיעה מרי. מטריה וחולצה קצרה… ניהלנו שיחת חולין והגשם הפתיע, לא בבואו אלא בכיוונו.
שיפרנו לאחור לכיוון החדר הסגור כשבו זמנית חלפו דרכנו שלוש עלמות צעירות. הפעלנו את קסמי גילנו המתקדם והצענו קפה… מסתבר שקפה חם ביחד עם יום גשום וקר על מצע של ארבעה גברים קשישים ופנסיונרית של משרד הבריאות זה מתכון מוצלח:
שלוש העלמות, דניאל, דניאל ואחינועם, הצטרפו למעגל. שתיים מהן תושבות האזור והשלישית ממרכז הארץ.
אל המעגל הצטרף מוסטפה. מוסטפה הוא אביה של וופעת, הרועה שישבה איתנו לזמן קצר בשבוע שעבר וצויידה בתה חם לה ולאחותה שהמשיכה לרעות את עדר הכבשים.
השיחה עם עלמות החן היתה מרתקת בעיקר, לדעתי, בגלל הפערים הקיימים בתודעת המרחב העזתי וגם בהתייחסות למרחב הגדול יותר המקיף את קיומנו בארץ הזאת. היה גם מרתק לשמוע את שפת הדיבור, את המילים שכל דור בוחר להשתמש ולהביע דרכן עמדה או דעה. לסיכום, תשעה ישבו במעגל ועוד חבר טלפוני מעזה, הסה"כ עלה על סכום חלקיו וזה (כמעט) בלי להזכיר את המגפה במשך שלוש שעות!
ארבע. פיזור דרך מבול שוטף.
עודד.

מפגש 103 – 6.3.2020

כן גם היום הוחזק מעגל של נחושים/ מטורפים/ הוזים/ חוזים. מחק את המיותר או הוסף כרצונך.
אז מי היו אלה? שמוליק העבדקן, עודד הממושקף, רוני שהביאה ממאפי ידיה להתפאר וחיותה הכותבת.
הקפה התקפף לו התה התעשר בעשבי תיבול והנה הופיעו מבין ענני הגשם אבא שמולי עם כיפתו מלווה בשניים מילדיו: התשיעית ששמה רעיה והעשירי ששמו יהודה.
הללו מתארחים במעגל זו הפעם השניה. המשפחה חיה בראש צורים שבגוש עציון.
הילדים תוך כדי משחק והתכתשות התחילו לתהות מה פשר נוכחותנו. רעיה אמרה: "אנחנו הצענו להם הצעות והם רק יורים" ויהודה בדק מהו המקום ועברו. ורעיה חקרה מה אתם חושבים על פינוי גוש קטיף?
פתאום הופיעו כבשים ורועה יפהפיה. היא גרה בדימונה. התכבדה ושתתה תה.
בסוף המפגש היא קיבלה משמוליק ועודד את התקרובת שנשארה.
בקיצור האבא וילדיו שובבו את נפשנו.

חיותה

מפגש 102 – 28.2.2020

עזה בשבילי היא מורכבות, אנשים, מחוץ לתחום, גן פורח, זכרונות ילדות, חברים, משהו שאנחנו אחראים לו.
ואנחנו בשביל עזה: רוני, רמי, מרי, רדיר, ג׳אבר, אשתו ח׳יתאם ובנם ווליד, נחשי, יגאל, מלכי עם אחותה, דודתה, אחייניות וחברות.
היה גם ראמי מעזה בטלפון ואוטובוס עם 47 חברים מקהילת מעלות טבעון של היהדות המתקדמת.
היתה סביבה צבעונית ופורחת, המוני מטיילים תחת כל עץ רענן ושמש חורפית נעימה.
את פינת המטיילים שנקלעים ומאירים את עינינו מילאו הפעם זוג משוהם (הוא מנכ״ל עיריית אום אל פאחם) וגם זוג מיהוד. לעוד מטיילים שחלפו והסתקרנו פשוט לא היה מקום…
הקבוצה מטבעון שרה שיר שלום שכתב ציקי דינשטיין לקיבוץ נירים בשנת 1958 וריגשה גם את ראמי וחבריו בעזה מעבר לקו.
אמרנו שאסור לנו להשלים עם הפירוד והעוינות שנכפו עלינו ועל עזה, שמשיתוף פעולה והיכרות כולם מרויחים, שהדור הבא שגדל בעזה יביא את השלום, שמקוים לנס בבחירות ושתמיד תמיד יש עם מי לדבר.
המעגל גלש מעבר לשעה ארבע ומעבר למרחב עזה.

נחשי

מפגש 101 – 21.2.2020

היינו רמי, רוני, נעמיקה, אריק, רינת, מלכי, עוזי, חנן, לימור ונחשי.
עברו מסביב המון מטיילים ורבים גם התיישבו במעגל שלנו: זוג מבאר יעקב, בחור שנולד ברעים והגיע עם חברה מיוון, זוג מבארותיים שעל הקו הירוק, רועה בדואי שעדרו קרוב, רביעיית רוכבי אופניים מתל אביב וראשון לציון, דינה מגבולות, חברים של מלכי ממבשרת ציון, ועוד חברים של מלכי מערוגות שאי אפשר לשכוח את שמותיהם (שלמה ושלומית), ויויאן ואורית מבארי, רחל מחריש שהגדירה עצמה כדתיה שוחרת שלום וסיפרה שהשתתפה בפרויקט תרגום הסיפורים מעזה ״אנחנו שמעבר לגדר״ ובאו גם גידי ואשתו מנירים שחזרו מ״מסדר הדר״ מספר 96 להחזרת הדר גולדין, אורון שאול, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד.
דיברנו על השקיפות של תושבי עזה שאף אחד לא רואה אותם ועל הסכסוך והמתח שגרם לנו לאבד את היכולת להיות אמפטיים כלפי השכנים שלנו.
על המנהיגים ש״מנהלים״ את הסכסוך במקום לפתור אותו.
על כך שהיכרות היא תנאי להבנה וליכולת להגיע להסכמות. הבעיה היא שבשני הצדדים פחות ופחות מכירים את האחר וכבר כמעט לא מנסים להכיר.
על כך שכבר אי אפשר לחגוג יום הולדת עם בלונים באיזור שלנו.
ובסוף בסוף הכל זה אנשים, המון אנשים בישראל ובעזה שיכולים לשפר את החיים שלהם אם רק נצליח להשאיר את האלימות מאחורינו.
…הפעם לא הספקנו לשוחח עם חברינו מעזה, אבל ממשיכים לשמור להם מקום במעגל ובלב.

נחשי

מפגש 100 – 14.2.2020

חגיגת המאה למגדלור ולכבוד חגיגת המאה התארחו היום במגדלור קרוב למאה איש אישה וטף. המארחים היו עודד, חיותה, רוני, ג'אבר, מארק מאורים ומארק מכפר עזה, שמוליק, שלי, נחשי, לימור, אור ושני הצלמים (שזו הפעם האחרונה שמצלמים, בהמשך יבואו כמשתתפים "רגילים"), מרי, ראדיר, ראמי מעזה בטלפון ואלפי הכלניות היפהפיות שקישטו את הגאיות השבילים והדרכים.

שתי קבוצות מטיילים הגיעו והתיישבו ועוד כמה חלפו מסביב תוך הסבר קצר על החבורה המוזרה שיושבת בפנים. הקבוצה הראשונה שהתיישבה היו אנשים מהצפון. השניה קבוצה מעורבת של מטיילים שהיו יחד ביפן והגיעו מכל קצוי הארץ. שתי הקבוצות ישבו, הקשיבו השמיעו והגיבו. התחושה היתה שהם איתנו בליבם ובדעתם. אחת המבקרות, דווקא שכנה מצאלים, התרגשה וחיבקה את רדיר חיבוק אמיץ.

הקפה והכלניות הביאו אלינו גם שתי משפחות חביבות ביותר על ילדיהן: האחת מפארן אשר בערבה- אבא רותם, אמא רותם, נעמי, ליה ועודד הילדים שיישבו הקשיבו, חיזקו את עצמם ואותנו. המשפחה השניה היתה מחניתה – שני אמא, שגיא אבא, יואל ואריאל ילדים. אבי המשפחה סיפר על נגריה בשותפות חברית אמיצה עם חברו מכפר ערבי סמוך. הוא עמד על כך כי הקרבה האנושית לימדה אותו עד כמה הדמיון בינו לבין חברו רב לאין ערוך מהשוני.

שני חברים נוספים- חאלד ונאיף מרשימים בעברית הרהוטה שלהם הגיעו מכפר אבו תלול, שכניו של ג'אבר הקיבוצניק. הם הביעו הערכה למעגל שלנו.

עוד התארחו נעמיקה ושמוליק ובסוף גם דגנית, אילן וג׳יל מאילת/ בארי.

ראמי סיפר כמה מרגיזים אותו המנהיגים שעסוקים בסיסמאות ונמנעים מלשפר את חייהם של האנשים על הקרקע. לשאלת לימור הוא אמר שילך ויחתים  100 אלפי עזתים על הצהרה שהם רוצים לחיות בשלום ושכנות וימנעו מפעולות אלימות. אחרי שיסיים להחתים בעזה- הוא מוכן לעבור את הגדר ולהחתים מספר דומה של ישראלים על אותה הצהרה.

בקיצור דבר המעגל, קיומו, והמודעות לעזה הופצו ברבים.

חיותה.

מפגש 99 – 7.2.2020

קצת אחרי שהגענו, הגיעה מכונית נוספת לחניה וממנה יצא גבר עם כובע בוקרים. הוא פנה והתרחק רגלית ממבנה מפעל הגופרית הבריטי שבו התכנסנו כהרגלנו זה השבוע ה 99.
"א-הא" אמרתי לנחשי ושמוליק שבאו איתי, ולמארק, שגם הוא כבר הגיע "הנה מישהו שממש לא רוצה שנזמין אותו".
המשכנו לסדר את תחום המושב ואחרי שתי דקות נכנס כובע הבוקרים למפעל. מתחתיו היה ג'ף פרנס. ג'ף, מגדלוריסט ותיק שחי בניו יורק אמר לאשתו ביום ראשון ש"בעוד שלוש שעות יש טיסה". אתמול כבר הספיק לשכב בין הכלניות ולצלם את עצמו…
אחריו זרמו למעגל בזה אחר זו, מיכה, רוני, גדיר, מוחמד (מהכפר בואעיינה שבגליל, מורה בנצרת), יעלה, לימור, רז החיפאי וחברתו ליזה (ילידת גרמניה) שני מטיילים שנישבו בקסמי המעגל, וכמוהם גם שי ושקד, מטיילים בחופשת הסופ"ש, עדיין בתקופת שרותם הצבאי.
הגיעו גם ניבה ונועה, ובשעה האחרונה גם מירהל'ה עם נטע בתה ועם קרן נכדתה.
האחרון להגיע היה רמי שחזר ממפגש בנוה שלום ונכנס עם זוג צעיר שאסף בדרך. הזוג הצעיר נשאר זמן קצר ולא הספקנו לשאול אותם לשמם…
כמובן שכמנהגנו כמעט בכל שבוע, אירחנו גם את ראמי ומנאר שנכחו במעגל בקולם בלבד. בזמן שהקשבנו לראמי ומנאר, שמוליק יצא לפגוש קבוצת מטיילות שהסתקרנו אבל העדיפו לשמור מרחק. שמוליק כמובן, הרצה להן על נפלאות המעגל ועל חשיבותו לפיוס המרחבי.
חדי העין יבחינו בוודאי, שלא ציינתי עדיין את נוכחותו של אורי. ובכן אורי זה, שמעבר לדעותיו, שלדעתו הן הפוכות ל"שלנו", הגיע במטרה למחוק גרפיטי שנצבע לפני כמה חודשים על קיר המפעל. אורי, שמגיע מדי פעם למעגל, חש חובה למחוק את הגרפיטי כי הוא מכיר את מי שכתב אותו. עם רולר וצבע לבן הגרפיטי היה כלא היה. לאחר מכן אורי הצטרף למעגל.
כמובן שעם כל כך הרבה משתתפים, ממש התבקש "מעגל" היכרות ואכן קיימנו מעגל כהלכתו.
באופן מפתיע, היום האיר לנו פניו ובניגוד לתחזית החזאי היה בהיר ולא קר במיוחד… כוסות הקפה המעוצבות מולאו בזו אחר זו והוגשו על ידי נחשי לכל דורש….
בלטו בחסרונם הסטודנטים לקולנוע מספיר שמצלמים אותנו כ- 10 שבועות ברציפות והיום לא… טוב, לא נעלבים אבל מתגעגעים…

עודד.

נושאים שהועלו:
• אמונה ותקווה – מה משמעותן תוך הציפיה שלנו שתחזור השפיות למרחב.
• מיכה הקריא שיר של רוברט פרוסט על שכנות וחומות.
• ראמי אמר שהוא לא רוצה לדבר על טראמפ, ביבי והמניפולציות לשמור על הכסא. הוא מחכה ליום שגדיר תהיה ראש הממשלה בישראל וג'ף יהיה נשיא ארצות הברית.

מפגש 98 – 31.1.2020

ברגע אחד, אחרי שדיברנו עם ראמי מעזה, הסתכלתי מסביב על המעגל:
היו שם רוני, שמוליק וחנן, נחשי ולימור, מירהל'ה, נטע, מרי ונעמי, ג'וליה, מלכי, עוזי ובלה, חיותה, ג'אבר שמוליק וגם ראמי מעזה. קהילה.
אחרי כמעט שנתיים וקרוב למאה מפגשים, בכל יום שישי, בכל מזג אויר, הפכנו לקהילה. כל אלה שהיו היום, שומרים על "שיגרת" השתתפות במעגל. כל שבוע או פעם בשניים שלושה או ארבעה שבועות. מקפידים לבוא, לתמוך, להקשיב ולהשמיע.
בעשרת השבועות האחרונים גם הקולנועניות/ים מספיר הן/ם חלק מהקהילה. היום היו שני, נאור ואור.
הגענו מוקדם מהרגיל. רצינו להוסיף על המעגל הקבוע גם פינת יצירה. שיתוף פעולה עם "קול אחר". הרעיון היה להציע למטיילים שבאים לחזות בנפלאות הטבע ומגיעים לאתר מפעל הגופרית, לצייר על דפי נייר או על כוכבים ("כוכבים של תקווה", פרוייקט של ג'ף מניו יורק שבו מציירים או כותבים מסר של תקווה לקהילות שסובלות מאסון טבע או מלחמה או כל אסון אחר וג'ף ואנשיו מעבירים אליהם את הכוכבים). את הציורים או הכוכבים רצינו לתלות על קיר המבנה.
מזג האויר לא כל כך שיתף פעולה ונשבה רוח קרה. מעט מטיילים הגיעו ועוד פחות ילדים. אלה שהגיעו לא נשארו זמן רב והמשיכו בדרכם. קפה, בכל אופן, הם שתו או לפחות נשארו מספיק זמן לסרב בנימוס… פינת היצירה נשארה מיותמת…
בכל זאת ישבו איתנו רעות ושי מירושלים ולכבודם ערכנו מעגל כהלכתו. גם הם היו קצת לחוצים לעזוב כדי להחזיר את האופניים ששכרו, בזמן. אבל מהקצת שסיפרו, הבנו ששי בעיקר, נושא עימו "צלקות" מהעימות הבלתי פתור במרחב (סבו נרצח ב"אוטובוס הדמים". אוטובוס של מטיילים ישראלים שהותקף במצרים. האנדרטה בצומת יד מרדכי היא לזכרם) ולגבי עזה? רעות ושי מתנגדים לפגיעה בחפים מפשע, לא רק בעזה, בכלל.
כאמור, בהמשך שוחחנו עם ראמי בתרגומו של ג'אבר. לקראת סוף המעגל, הגיעו גם חיטאם וואליד, אשתו ובנו של ג'אבר שטיילו רגלית באזור בזמן שג'אבר ישב איתנו. בערך בשלוש אחה"צ גבר הקור וה"קהילה" החלה להתפזר… בשלוש וחצי התחלנו להתקפל בתירוץ שאם באנו מוקדם, לא נורא אם גם נקדים קצת את הפיזור…
עודד.

נושאים שהועלו:
• אף אחד לא מאמין ליוזמת השלום של טראמפ, אבל יש לה יתרונות כמו איחוד שורות בעם הפלסטיני.
• המנהיגים בשני הצדדים יפילו על טראמפ את האחריות על מה שלא עשו שנים.
• התארגנות ל"דרום אדום" – ננסה לאייש משמרות ולפתוח מעגל גם בשבתות של פברואר.
• ראמי אמר שאם יקבלו אישור כניסה – הוא ועשרה מהצעירים שאיתו – יחרשו את ישראל ויסבירו לכל מי שמוכן לשמוע שגם בעזה רוצים לחיות בשלום.

מפגש 97 – 24.1.2020

אפשר להגיד ש"ירד גשם", ש"היה קר", ש"לא יבואו", אפשר להגיד "פנאטים", "אם תהיה חולה תטפל בעצמך לבד" (האשה שאיתי), ועוד סיבות מצויינות למה לא להחזיק היום "מעגל".

אם נגיד את כל זה, יהיה הכל נכון. לכן, לביצוע המשימה נזקקנו לאידיוט שימושי.

היו ארבעה כאלה… רמי, רוני, שמוליק ואנוכי (גיל ממוצע 70…).

למעשה היינו תשעה: אל ארבעתנו הצטרפו נאור, שני, אור וחברתו נעמי ועוד אור בלי חברתו (גיל ממוצע 25…).

בתחילה ניסינו לחסום את הטבע הקר והגשום על ידי קשירה של יריעת ברזנט בפתח המבנה אולם בסוף נפלה החלטה להתמקם בחדר הסגור יחסית בצדו המערבי של המבנה.

רמי שנערך מראש, הדליק מדורה קטנה וכולנו הצטופפנו סביבה.

הצעירים התמקדו במשימה שלשמה באו: פרוייקט קולנועי תיעודי במסגרת לימודי הקולנוע שנה ב' ב"ספיר". שני צילמה, אור הקליט ואור (של "חברתו") סימן הוראות צילום וניגב את הדמעות מעשן המדורה שחדר אליהן. נאור היה בעתודה ונעמי בכלל לומדת משפטים בירושלים. המעגל החל בהחלפת דאחקות ו"עקיצות" הדדיות ביני לבין רמי וכששיעממנו את השאר עברנו למעגל הכרות, במיוחד בשביל נעמי שהיתה היחידה שמתארחת אצלנו בפעם הראשונה.

רמי גם היה אחראי לקפה ולתה. הוא גם חזר על ברכת "המוציא" שאותה למד בבית סבא ובצע את החלה שהביא שמוליק ואפה תומר האופה מניר יצחק.

אחר כך היה דיון ארוך בין אלה המצטופפים סביב ממוצע ה-70 על אודות הפעילות במהלך "דרום אדום". בשלב מסוים רמי שאל גם לדעתם של הצעירים. מתברר שלא כל החוכמה נמצאה אצלנו… החברה דיברו דברי טעם, העלו רעיונות משלהם ונתנו משוב על הרעיונות שלנו.

ממש לפני הסוף, רמי הקריא באזנינו דברים שהוא כתב בבוקר לפני שבא למגדלור. הוא כתב תשובה לפנייה שקיבל ממקימי "השומר החדש" בעניין עזרה לפעילותם. נכון, התשובה שלו לא קשורה לנושא עזה, שהיא העילה לפעילותנו, אבל אולי בעקיפין, דרך הביקורת שלו על הגישה האדנותית היהודו-ישראלית כלפי מי שהוא לא כמונו, אפשר להבין את היחס הישראלי לעזה.

בהחלט דברים נכוחים מעוררי מחשבה ומנוסחים היטב (הצעתי לו לשלוח את המאמר לעיתון "הארץ" והוא הגיב בציחקוק מבטל…). כדאי לקרוא. לדעתי, הדברים מהדהדים את תפישת עולמנו.

אחר כך התפזרנו. נכנסו למכוניות המחוממות ונסענו לבתינו המחוממים. השארנו את עזה שם…

עודד.