מפגש 96 – 17.1.2020

ובסוף, כמעט בשעה ארבע, רדיר דיברה בערבית טקסט שנכתב במקור בהולנדית על ידי אשה יהודיה שנרצחה בשואה. קראה ובכתה, בכתה ושתקה. והיה זמן שכולם שתקו איתה. והיינו מעגל אחד מאוחד בשתיקתו. רדיר דיברה מתוך קלף, טקסט של אתי הילסום, יהודיה הולנדית שנרצחה בשואה (1943) על ידי הנאצים. היא היתה בת 29 כשנרצחה. את הקלפים עם הציטוטים של אתי הילסום, מתורגמים מהולנדית לערבית, עברית ואנגלית, הביאה אמה שמ-בה. אמה היא ישראלית שמחלקת את זמנה בין ישראל לפוטוגל. שם, בפוטוגל, היא פועלת במסגרת קהילת תמרה למען עולם ללא מלחמות ולמען שמירה על איכותו. אמה באה עם פטריק ההולנדי שבא עם מצלמתו ותיעד אותה ואותנו.
ובאותה שעה, שבה קראנו מתוך הקלפים שחילקה לנו אמה עם ציטוטים ממחשבותיה ומתובנותיה של אתי הילסום, באותה שעה כבר נימנו במעגל 25 משתתפים ביום של סגרירי גשם.
התחלנו בשעה אחת בצהריים המחזיקים הקבועים, רוני שמוליק נחשי ועודד. גם מארק שקצת דילל את חלקו ב"אחזקות" המגדלור והגדיל אותן בפעילות במסגרות למען שמירה על כדור ערשנו, הגיע באותו זמן איתנו.
בהקמת מעגל הכסאות השתתפה גם לימור שבאה עם יפת ונינה הצמריים והנבחנים.
מאוחר יותר, כשיגיעו אמה ופטריק, נפתח סבב מעגלי כדת.
בינתיים מנהלים שיחת חולין כשאור ממגמת הקולנוע בספיר (שנה ב') ממשיך לאסוף אותנו לתוך מצלמתו מזה שבע שבועות ונחשי דואג לסבבי קפה בכוסות קרמיקה חדשות שיצרה עבורנו במיוחד (ולגמרי ביוזמתה!), ורד אלטמן, אמנית קרמיקה מניר יצחק.
אחר כך הגיעו רדיר וג'אבר. ג'אבר החל לאחרונה להגיע עם תרמוס קפה ותרמוס תה מהבית… טוב, לא נעלבים…
והנה צועדות/ים לעבר המעגל גבריאלה והחבר שלה איתן וגם ספריאלה (לא טעות, זה השם) אחותה של גבריאלה. מטיילות/ים. הן/ם לא מסרבות/ים לנחשי שמציע קפה (בכוסות קרמיקה!…) ולאחר הסבר קצר שנועד להשביע את הסקרנות הטבעית למראה נוכחותנו המעגלית, הן/ם "תורמות/ים" למעגל תודעת עזה כנדרש מכל משתתף.
מלמעלה גולשים לעברנו מאור, מיר ויוראי ומצטרפים למעגל. גם הם מחווים דעה תודעתית על עזה.
הנה מארי. מארי שאוהבת לבוא בגלל שדברים מורכבים מושכים את התעניינותה, מגיעה כבר כחודשיים בכל שבוע ואומרת שעזה מעניינת במורכבותה.
בחצי לפני ארבע, מגיע רמי. החרובי הזה סיים יום לימודים באזור המרכז ודהר על סוסתו הממוכנת אל המגדלור. בסוף המפגש הוא ידבר.
כרגע הוא מנשק את אמה שאותה הוא מכיר מזמנים אחרים ומקשיב ביחד עם כולנו, וה"כולנו" הזה כולל גם את שולטי וחנהל'ה מהצפון ואיתם ריקה מתל אביב שהגיעו אחרי לוויה בלהבים הישר למגדלור. יישר כוח!
ובכן, כולנו מקשיבים לידידנו ראמי מעזה שמשוחח איתנו דרך הנייד של רוני ודבריו מועצמים ברמקול לכולם.
בפתח המבנה עוד זוג צעיר, נבוך משהו, למראה ולמשמע המתרחש לנגד עיניו. אני ניגש להסביר אותנו. נחשי ניגש עם הצעה (נחשו מה?…) שקשה לעמוד בפניה ולכן יושבים. כך מצטרפות/ים למעגל שירה מבאר שבע ובן זוגה תומר. השיחה עם ראמי מעזה מסתיימת.
רמי (מבארי…) מספר קצת על תולדות רעיון המגדלור, ואיזה תודעות חדשות רכש בלימודיו. אמה מחלקת קלפים עם ציטוטים של אתי הילסום. ובסוף כמעט בשעה ארבע, רדיר דיברה בערבית טקסט שנכתב במקור בהולנדית על ידי אשה יהודיה שנרצחה בשואה.
עודד.

הכוסות של ורד

הקלף של רדיר

מפגש 95 – 10.1.2020

השתתפו רמי, רוני, ג'אבר עם אשתו ח'יאם ובנם ווליד, יעלה, אור ושני הצלמים הבלתי נלאים ועוד ארבעה מטיילים בג'יפ שנהנו מהסברים על האזור ומכרות הגופרית.

חוץ מעזה ומהיופי של הסביבה שאפשר לראות בתמונות, נשלחו ניחומים וחיזוקים לחברנו עודד שאימו נפטרה והלוויתה נערכה בזמן המפגש.

נחשי

מפגש 94 – 3.1.2020

שבת שלום חברים. הפרק נקרא: מבצע גוואלד, או ביידיש מדוברת הצילוני נא.
אז הדבר היה ככה: מאמש וחצי לערך התחילו להראות על המסכים קריאות גוואלד לגבי נפקדות כמעט מוחלטת של מחזיקי מעגל בכירים ומתמידים. יצא קול קורא להציל את שמוליק מהחזקת יחיד. ואז החלו תגובות הקרבה מרגשות החל מג'אבר שהצהיר שיעצור את אגד ויגיע, עבור לחיותה שקמה ממיטת חוליה כדי להציל את אחיה ולנסות לשוא להתחבב עליו.
והנה הגענו היום וכולם באו בכל זאת: הצפון הגשום והחורפי מנע מעודד ביקור דודי, ורמי הגיע למרות שהצהיר שבואו מהוסס.
לאחר בדיקות קפדניות של מצב הרוח האם היא מערבית, צפונית או מרכזית הוחלט על התמקמות במפלס הצדדי של המבנה האינסופי שלנו. גם המעגל נפתח הפעם בנושא צדדי לכאורה – השפה. הועלו הרהורים בדבר סוגים שונים של דרכי תקשורת, לבטים לגבי יכולת להגיע להבנה ללא שפה משותפת, הועלה לאויר המושג לבנט ומשמעויותיו היום, חנן דיבר על שפה וירטואלית, נבחן הבטוי כור היתוך ומשמעותו. רמי השווה אותו לפעילות טקטונית גאולוגית.
בקיצור לכאורה רחוק אך עם השלכות ממשיות לדרכי תקשורת עם עזה.
מי ישב במעגל ושמע את זעקת הגוואלד של עודד שהגן על שמוליק? שמוליק, רמי, עודד, ג'אבר, חנן, נגה, שאול, עוזי ומלכי, מרי, שני נערים שנקטפו בדרך מישוב ליד רהט והיו נבוכים קצת, שני הצלמת שהביאה חומוס ופיתות היישר מהחומוס של טחינה משדרות, ואור, אור ונאור גם בצוות הצילום.
סיימנו עם שני שירים מתוך "הבוקר בא תמיד" מאת שיבטה טויו.
להתראות בהצלה הבאה. תבואו לבושים היטב- ממש קר אחרי שעה שלוש…

חיותה

מפגש 93 – 27.12.2019

זה היה יום שכאילו אמר מפורשות, שמע חביבי, ביום כמוני אל תתגרה… קח ספר טוב, שמיכה עבה ואיזה מוצרט ואל תחשוף אלי שום חלק מגופך. אבל מה לעשות… תודעת עזה… נוסעים למגדלור.
שמוליק מטייל בעכו, נחשי מבלה בתל אביב ורמי מודיע שהוא קצת חולה אבל יבוא… מתלווה אליי אחותי רחלי שהגיעה מטורונטו לבקר את אימנו הקשישה.
עד בארי סגרירי בלבד. מבארי למגדלור, מבול שוצף! בחנייה, מכונית אחת וממנה רצים בגשם שני ואור, הקולנוענים מספיר, עמוסי ציוד. עוצרים, פורקים. שני אומרת שהיא חששה שבגלל מזג האויר לא נבוא… חחחח. הרחבה שבה אנחנו יושבים בדרך כלל, שטופה במים… מתלבטים… מגיע רמי, מחליט ואנחנו מתמקמים ומקווים לטוב.
קפה, מאפה ומגיעה מארי מבית אלעזרי. כבר פעם רביעית ברציפות! יש מצב למחזיקת מעגל נוספת.
שני ואור כבר באקשן, מצלמים. הגשם יורד והקוררררר… מלמעלה מציצים אלינו שני צעירים. מוזמנים, באים, יושבים, קפה, סבב היכרות. איימן וסאגר מכסייפה. מטיילים. סאגר מכיר את האזור היטב, הוא עבד במנחת. מוצא משפחתם מסעודיה. הסבא של הסבא חיפש אזור פורה לעדריו והגיע לאזור לקיה. לא היו אף פעם בעזה אבל מאד מעוניינים לבקר (אם אתם מתעקשים שנגיד משהו על עזה…).
מארי, פנסיונרית של משרד הבריאות, יש לה זמן והיא עושה בו כטוב בעיניה… נמשכת לנושאים שיש בהם מורכבות. עזה בהחלט עושה לה את זה…
רחלי מספרת על ההשפעה של אבינו על דעותיה ורמי מבקש עוד מידע על האיש הקשיש הזה העונה לתואר אבינו.
בעוד אנחנו מדברים את תולדות אבינו, ואת השקט הפסטורלי קורע קול המואזין. כבר 21 חודשים שאנחנו כאן כל שבוע וטרם שמענו אותו בעוצמה כזאת.
הגשם פסק ושמש מופיעה. אנחנו יוצאים, נעמדים כשפנינו לעבר עזה, ומקשיבים למואזין. מארי אומרת שהם מציינים 11 שנה לפרוץ הסבב המלחמתי המכונה אצלנו בשם הפטריוטי עופרת יצוקה… נכון, ב-27/12/2008 זה התחיל, עשינו גוגל…
מהחנייה מגיע זוג. אנחנו חוזרים למעגל. הזוג, ידידים של מלכי ועוזי שגם הם מגיעים אחרי כמה דקות. חאגי ואיריס. חאגי עוסק בניהול מקהלות ובכלל בפרוייקטים מוזיקליים (כולל שיתופי פעולה בין ערבים ויהודים) ועזה עבורו היא זכרונות של שוק וים. איריס עסקה בתחום התנועה והריקוד. עוזי אומר שנולד שנה לפני הנכבה והגיע לגבולות שנה לפני הכיבוש… המצב מול עזה גורם אצלו לתחושת החמצה וצער עמוק על מה שהיה יכול להיות ולא קורה. ואגב, באשמת שני הצדדים לטענתו… מלכי מרגישה שזה מאד נכון עבורה להשתתף במעגלי המגדלור והיא רוצה להאמין שהדברים יכולים להשתנות.
רמי חוזר ומספר את תולדות המבנה ואת ההיסטוריה של חקלאות המרחב שסיפקה שעורה למבשלות הבירה באנגליה. היושבים נחשפים לתה המדהים שהביאה רדיר מהפרוייקט בוואדי עתיר. גם לחלה ולעוגת השמרים-שוקולד שהבאנו מהאופה של ניר יצחק יש הצלחה ניכרת…
ממש בשעה ארבע, כשאנחנו כמעט מסיימים, מגיע אח של רמי ואיתו אחיינים ואחייניות לרוב. הם סועדים מהמאפים ומקשיבים לדוד רמי שמספר שוב את תולדות מבנה מפעל הגופרית, הפעם בעמידה כי אני כבר מקפל את הכסאות…
זה אכן היה יום קשה מבחינת מזג האויר, אבל בהשאלה מגורודיש אפשר לומר (ש) הסתכלנו לסגריר בעיניים והוא השפיל את מבטו… (גורודיש אמר את זה על המוות…)
שבוע הבא כרגיל… מה, לא תבואו?…
עודד.

מפגש 92 – 20.12.2019

המעגל היום היה מפתיע, מעניין, מצולם ומוקלט. אין ספק שאנחנו מתקרבים לטקס אוסקר רב משתתפים ושטיחים.
שני אירועים שקרו לאחרונה השתתפו במעגל באופן פעיל: סרט של אוסה בשם קולות אחרים שהוקרן ערב קודם בכיסופים, כנס רב משתתפים של רואים אופק שנערך באולם אשכול בתחילת השבוע.
מלבד חברי המעגל נחשי, שמוליק, עודד, ראדיר, חנן, חיותה, מלכי ועוזי שהביאו מגבולות גם את בלה, הגיעו אורחים מרגשים ומעניינים: נגה שהביאה איתה את שאול. היא מתל אביב, והוא מרמת גן. שאול הציג עמדה לפיה הוא מציע שנלמד לחיות באחוה עם אויבנו. נלמד מתוך כך שנכבד את השוני שבנינו.
אדיר המרגש מספיר ומקטורה שדיבר ביופי רב על הרצון שלו ללכת כילד לירדן, ועל כוחה של התמימות כשהיא בת זוגה האולטימטיבית של התקוה.
מרי באה מבית אלעזרי וכיבדה אותנו בגבינות בארי מצוינות.
מוראד וואהיב באו מרהט והציצו לכמה רגעים.
עוד חיזקו אותנו עוואד שהגיע עם ראדיר, יוסי ובנו אורי שחלפו בדרך והביעו אמפתיה וסימפטיה, בלה הקסימה אותנו בלבביותה ובסיפורה האישי השונה, לקראת סוף המפגש חיכינו במתח לאוסה הבמאי של הסרט ולוויויאן מבארי שהביאה את אוסה אלינו. אוסה סיפר על הסרט ועל הרצון שלו להראות אנשים משני הצדדים.
ראדיר קישרה אותנו בטלפון עם ראמי שנשאר בירדן, כי ישראל לא מאפשרת לו להגיע שוב ארצה למרות שהיה לו היתר לסייר בארץ ללא הגבלה. הוא היה אמור להיות עימנו היום. מה חבל.
הנחתה ונהנתה חיותה.

מפגש מספר 91 – 13/12/2019

ביום חמישי 12/12 בשעה 13:10, ללא שום סימן מקדים, פרצה לפתע סופת חול מטורפת וכיסתה את האזור בענני חול ואבק. מתוך הסופה הזאת פתח רמי ביום שישי, 13/12, את המעגל במגדלור. רמי סיפר על שיירות הגמלים שנעות בסופה, מוכוונות מצפן פנימי, ממדיין (נוה מדבר ענק במדבר הסעודי) לכיוון עזה, העיר שהיא צומת הדרכים החשוב והמשפיע בתקופות רבות של ההיסטוריה במרחב.
רמי לא היה לבד כמובן… היו גם שמוליק ועודד שהגיעו כמנהגם מזה 91 שבועות ובמקום כבר חיכה צוות הצילום של מגמת הקולנוע שנה ב' בספיר, אור וגל. הם מלווים אותנו כבר שבוע שני ומן הסתם יוסיפו ויבואו גם בשבועות הבאים.
בעוד כוסות הקפה נמזגות ואל המעגל מצטרפת רוני שהביאה איתה את אדיר.
ג'אבר מגיע ומפתיע אותנו כשאליו מתלווה סירין בתו.
גם נוגה מגיעה, גם היא באה לצלם. עכשיו אנחנו מוקפים בשתי(!) מצלמות ווידאו, כל מילה מתועדת… המצב מחייב מעגל היכרות.
רמי מנחה. הנוכחים הקבועים חוזרים שוב ושוב ומספרים על צו המצפון המכוון אותם, כמו אותה שיירת גמלים בסופה, להגיע למגדלור ולהעלות את תודעת עזה בינם לבין עצמם, עם המצטרפים החדשים ועם תושבי עזה הנצורים.
ובעודנו מדברים עזתית, מצטרפים גם נחשי, לימור ומשה. כולם מניר יצחק, ואיתם יפת ונינה הפרוותיים והנובחים.
אור ונוגה עוברים עם מצלמותיהם מצד לצד כדי לצוד את הדובר התורן במעגל. כמובן שחוקי המעגל לא פוסחים עליהם וגם תודעת עזה שלהם נמסכת לתוך המעגל.
מגיעים אנדריאה ודן. אמריקאים משיקגו, דוברי עברית מצוינת. נשלחו על ידי יעלה שמגיעה בעצמה לאחר כמה דקות רכובה על אופניים דו מושביים ביחד עם שני בתה. מאוחר יותר יבקר אותנו גם תומר, בן זוגה של יעלה ואביה של שני.
גם סולי ממושב יבול מגיע וגם מארי מבית אלעזרי.
סך הכל במעגל יום השישי במגדלור כ-20 משתתפות ומשתתפים (לא כולל נינה ויפת).
כולם דיברו, כולם אמרו את תודעת עזה שלהם, כל אחת ואחד מהמקום שבו עזה פוגשת אותו/ה. אם אלה גל ואור מספיר שהיו חיילים במלחמה ב-2014, או יעלה שגרה כמה מאות מטרים מבתי התושבים ברצועה, סירין וג'אבר שגרים בישוב לא מוכר, אנדריאה ודן שבעירם שיקגו יש קהילה גדולה של פלשתינים והם בקשר איתם, או רוני שחזרה (לבקשת רמי…) וסיפרה את סיפור העברת הפסנתר לעזה, אדיר שגר בשדרות אבל בישוב שבו גרים הוריו הוא נפגש ומשוחח עם סטודנטים פלשתינים שלומדים שם וכולנו, שכני ושוכני המרחב, מבקשים שלווה וזמן לעסוק בריפוי של סבל במקום אחר על פני הכדור.
כתב- עודד.

מפגש מספר 90 – 6/12/2019

עוד לא יצאנו לדרך לכיוון ה"מגדלור", וכבר הודעה מגדיר שהיא וג'אבר לא מגיעות (סלח לי ג'אבר…), שמוליק נסע לים המלח, מלכי ועוזי בפסטיבל ג'אז ורמי מוסר שמצלמים…
מי מצלם? מה מצלמים? נחשי ואני מגיעים לבארי ופוגשים שלושה סטודנטים ממכללת "ספיר". שנה ב' במגמת קולנוע, חמושים בציוד תיעוד. עושים סרט במסגרת לימודיהם. אור(בן), אור (עוד בן) ושני (בת). הם נוסעים אחרינו למפעל הגופרית ל"מגדלור".
אנחנו, כהרגלנו, מסדרים מעגל. עכשיו זה גם מתועד… מגיע רמי, מגיע קפה (נחשי, אלא מה…), מגיע מארק, מגיעה רוני, גם נעמיקה, נור וחנן.
לבסוף לקראת השעה האחרונה מגיעות גם מירהל'ה ונטע מבארי. בזמן הזה רמי סוקר מול המצלמה והמיקרופון שמציבים צעירי הקולנוע, את הרציונל שמאחורי פרוייקט ה"מגדלור".
נחשי מעיד על עצמו שעד לפני זמן מה "שייט" באווירת ההדחקה עד שהבין ש"משהו לא תקין" והחל לפעול.
גם לי יש מה לומר ואני אומר…
רמי לא מוותר לסטודנטים ולמרות שהם "משחקים אותה" שקועים במשימת התיעוד, הוא מבקש מהם להשתתף במעגל השיח. הם מגיעים מרמלה, קריית אונו ובת ים. מעבר למשימה הלימודית, עזה מסקרנת אותם, היו חיילים במלחמה של 2014. אחד מהם אומר שהוא "נמנע". אנחנו תוהים. הוא מסביר. הוא נמנע מלחשוב על עזה כי היא סבך מאבקים ואינטריגות וסכסוכים בלתי פתירים.
מארק, שעוסק היום הרבה יותר בנושאי המאבק בנושא האקלימי, מרחיב את המבט מעזה לעולם כולו.
רוני מחזירה את השיח לאדם הפשוט משני צידי הגדר ומספרת על הידיד שהצליח לצאת מעזה והוא בדרך לפגישה עם הדלאי למה בהודו! בדרכו, עבר דרכה. עבר גם ב"מעבר" (ארז), בנתיב העשרה, באוטובוס מאשקלון, אצל חבר בירושלים, ליריחו, לירדן ומשם בטיסה להודו.
חנן מספר שלמד בודהיזם, ואיך זה קשור לרגשותיו על הנעשה בעזה.
נור, שתמיד מרגשת, עושה זאת שוב כשהיא מספרת שהיא מספרת לעצמה על נערה בת גילה, גם היא בשם "נור" שנמצאת בעזה ואינה יכולה לעשות את הדברים הפשוטים שהיא, נור משדרות, יכולה לעשות. למרות שנור העזתית היא מישהי שנור הישראלית יצרה בראשה, היא יודעת שיש הרבה "נור" אמיתיות בגילה בעזה שסובלות מהמצור.
נעמיקה לא ששה לדבר ובכל זאת, בנימה עייפה משהו, מדברת על האמירות שחוזרות על עצמן שוב ושוב מבלי שיצליחו להזיז משהו במציאות.
מירהל'ה נזכרת בחאלד שעבד בבארי ש"הוא ורמי ממש גדלו ביחד" בחצר הקיבוץ.
אחר כך מתפתחת שיחה על עתיד העולם ומוזכרים מושגים כמו "המרד בהכחדה", "8 מיליארד בני אדם בעולם", "2 מיליון בעזה", "יובל נח הררי" ועוד. אין ויכוח על המושגים והעובדות, יש רק אופטימות ופסימיות…
מה שברור הוא שאצלנו, ב"מגדלור", גם הפסימיים ממשיכים בסתר ליבם להיות אופטימיים ולפעול למען ההווה והעתיד של המרחב הקרוב והלאה… והכל מצולם.
בינתיים קיבלנו עדות מצולמת למפגש עם הדלאי למה! בקרוב אצלנו…
יאללה, ארבע והביתה.
עודד.

מפגש מספר 88 – 22.11.2019

בעוד אנחנו מתארגנים, מגיע ג׳יפ עם חיילים מחטיבת כפיר. הם חדשים בגזרה, מקבלים מאיתנו הסבר על מפעל הגופרית ועל המעגל שלנו. מתעניינים, מתלהבים ומבטיחים לחזור כשהקפה יהיה מוכן. בהמשך שמענו את קולות הירי והבנו שהשבוע זה כבר לא יקרה… אולי בשבוע הבא.
אז מתיישבים רמי, שמוליק ונחשי ומגיעה
מארי שהיא במקור מחוקוק וכיום בבית אלעזרי, קוראת ותיקה באתר של חנן, שהפוסט על המגדלור גרם לה לבוא. מחליפה חויות והיכרויות מהתנועה עם רמי ומספרת איך המתח והסבבים החוזרים מורטים את העצבים של כולם, בכל מקום, עד הקצה.
רוני מצטרפת ומספרת על תוכנית להעברת פסנתר מבי״ס רימון לעזה- באחת השיחות עם ראמי וחבורת הצעירים שלו, אחד מהם סיפר שלמד לנגן ואין לו פסנתר. בעזרת נחמיה דגן ועוד אנשים טובים יעבירו רוני ובעלה את הפסנתר ליעדו השבוע.
רוני מנחה סבב היכרות.
רמי מביא סיפור מרגש על מפגש ביום ראשון האחרון כאן, במפעל הגופרית, עם אם ובנה. מפגש שגלש לתוך החושך ופתח דלתות.
חנן מגיע עם מגשים, קלמנטינות וסיפורים על אגדות רשת לא רלוונטיות. מלכי ועוזי מספרים על הצגה עם מסרים כן רלוונטיים שראו השבוע ולימור עם תובנות על המצב והרוח.
לבקשת גדיר משאירים כיסא ריק עם תמונת החיבוק של שלה ויעלה.
מנסים לדבר עם מנאר, הטכנולוגיה מגיבה בבעיות תקשורת, ואחרי עוד נסיון מסתפקים בחיבוקי ווצאפ הדדיים.
לקראת פיזור מגיע אורי משדה אברהם (בן ניר יצחק)- בשבילו עזה היא קן צרעות, מקום ממנו מאיימים וזורקים טילים עלינו. מספר שמכל ההצעות לפתרון של שלום אהב את הרעיון של ד״ר מרדכי קידר (התפרסם לאחרונה כשציטט תאוריית קונספירציה על רצח רבין) – סוג של אמירויות על בסיס שבטי משפחתי.
והופ, עברו שלוש שעות בלי מנדלבליט ומו״מ
קואליציוני ועם מטען של אור ותקווה לשבוע נוסף.

כתב- נחשי

מפגש מספר 87 – 15.11.2019

וכשתם עוד "סבב", והגיע יום שישי, שבנו וניפגשנו "להחזיק את האור במגדלור". האלימות הקבועה, הנסתרת מן העין, המודחקת עד כדי תחושת נינוחות מזוייפת, פרצה לפתע השבוע בגל של דם, זעם ודמעות. מישהי מת"א שרצתה לבוא, הודיעה לי ש"לבושתה" היא מפחדת ולא תבוא. "טיבעי ואנושי" אמרתי לה. עד שיבוא השלום יהיו עוד כמה ימי שישי. "פחד מבוייש"… עירוב שיוצר פן נוסף של המצב העגום שלנו… הגענו רמי, נחשי שמוליק ואנוכי. בדרך, רדיר וג'אבר שהתעכבו לעזור לגוזל במצוקה שגר בבניין של רדיר. רמי חזר מכמה ימים בירדן. נחשי אשר על הקפה והדיון נפתח דווקא על האירועים מתחילת השבוע מול הירדנים (צופר ונהריים) ולא על ה"סבב"… רמי, בהכשרתו כמדריך טיולים, מניח מולנו את האופן שבו הירדנים רואים אותנו, הישראלים, מאז "פרוץ" השלום. שוב אני "מגלה" עד כמה אנחנו ("הישראלים" כבר אמרתי?..) מובלים בראייה צרה של עצמנו בלבד וממש לא מודעים לכך. רדיר וג'אבר מגיעים לתוך הדין "הירדני". ג'אבר בקושי עוצר את עצמו מלהתפרץ ולבסוף כשמגיע תורו, הוא מספר בהתרגשות איך למעשה איבד את עסק המשאיות שלו, שהיה כרוך בשותפות עם חבר ירדני בהובלת מחצבים מירדן לישראל, בגלל ה"שחצנות" הישראלית. רדיר מעירה שזה נורא מעניין הדיון הזה, אבל אנחנו פה בשביל עזה… מגיעה לימור עם יפת (יפת לבוש פרוות כלב ומגיע עם רצועה…). אנחנו עדיין בחברת "כולם מכירים את כולם" ואין סיבה למעגל היכרות… אבל כשמגיעים אביעד ודנה כבר יש סיבה… רמי פותח בהסבר "עלינו". רדיר ממשיכה ומספרת על הכוח והעידוד שהיא שואבת מקיום המעגל בקביעות בכל יום שישי. שמוליק מזכיר שעימותים רבים שנראו "בלתי פתירים", נפתרו. אביעד אומר שהוא מבארי ושמעבר לכוונות הטובות של חברות וחברי המעגל, יש ילדים וילדות מפוחדים. דנה (בארי) אומרת שזה בשני הצדדים. נחשי עושה קפה ודבריה של לימור נקטעים כי נוצר קשר עם עזה. מתרקמת שיחה ארוכה עם שני פעילים חברתיים. הם אמנם דוברים אנגלית אבל השיחה מתקיימת בערבית/עברית בתרגומה של רדיר. שני אנשים אמיצים שחשוב להם לשנות את הדעות הקדומות הרווחות בשני הצדדים. אני חושב שהייתי רוצה תמונה משותפת עם האנשים האלה כדי שכשהם יקבלו "נובל" (ביחד עם רוני ורדיר…) אני אוכל להראות לנכדים שלי את התמונה שלהם בעיתון מהטכס בשטוקהולם ואת התמונה שלי איתם ולהשוויץ (בצניעות המתבקשת כמובן) "שהם ידידים שלי". לאחר כמעט שעה של שיחה מרגשת אנחנו נפרדים מהם. לימור משלימה את דבריה ואומרת שדרך תפקידה (עובדת סוציאלית) היא נפגשת עם אוכלוסיה שנמצאת במצוקה בגלל ה"סבבים" והיא מתרשמת שיש ממש מגמה של "פחד" אפילו משמיעת השפה הערבית… השעה כבר אחרי 16:00, אבל לאביעד חשוב להדגיש את המצוקה בצד הישראלי ולרדיר ולימור חשוב לענות… הויכוחים נמשכים תוך כדי "קיפול" המעגל ועד למגרש החניה… רמי מוסר את שארית המים לרשות עץ הזית שנתרם על ידי נזירה טיבטית ונאבק לשרוד.

כתב- עודד.