מפגש 235 – 9.9.2022

אחרי שארינו תאנים בדרך, התארגנו, סידרנו את הרשימות לכנסת ושתינו קפה ראשון, חיותה הקריאה שיר של חדוה הרכבי (ראו מדור "בחרנו להקריא").
ופתאום הגיע אופק!
סיפר על הקשיים בטירונות ואמר שלהפתעתו הוא לא היחיד במחלקה שמבין שהעולם קצת יותר מורכב מהקלישאות בתקשורת.
אופק רכב אל האופק ושוב נשארנו מעטים, אבל לא לזמן רב:
שלושה אופנועים מתקרבים ואפילו עוצרים ואפילו מתיישבים.
ואנחנו פותחים מעגל:
עודד מתאר את המגדלור ומספר גם על מפעל הגופרית.
משה מגדיר את מה שקורה כאן כמעגל יותר מאשר קבוצה.
חיותה באה כדי לתמוך ולעודד אנשים טובים ורוצה לשמוע על האורחים.
שמוליק מכין קפה.
נחשי בא בקביעות בעיקר כי זה הקפה הכי טוב באזור. מכל אורח כאן הוא לומד משהו. שמח שבאתם. כדי לצאת מהסיטואציה של מלחמות, הפרדה ואלימות צריך לעשות משהו. צריך לתת ביטוי לאנשים הפשוטים שמחפשים חיים טובים. המנהיגות בשני הצדדים אחראית למצב. אנחנו יושבים פה כדי לקרב פתרון של חיים משותפים. עזה יכולה להיות גן עדן.
עומרי: מהאזור בן 31 נמאס לו וזה איום ונורא שהמצב נמשך. הוא עובד וחי כאילו אין טילים, פשוט חי.
יונתן (יוני): גדל באזור ואף שרת במעבר ארז. מכיר את הסיטואציה. שני הצדדים גורמים להמשך המצב. תושבי עזה מסכנים, הם בכלא. אנחנו כשרע לנו יכולים לעזוב – הם לא. שירת ביחידה שנותנת אישורים. חבל שזה ככה. מצד אחד זו הממשלה שלנו ומצד שני האירגונים שם, בעיקר הקטנים שמתסיסים. אין להם הרבה ברירה כדי שמישהו יתייחס אליהם.
ראובן: גם הוא מהאזור. חי את חייו. כשיש קסאמים הוא הולך למחסה. לא מפריע לו כל כך המצב. חי בשביל עצמו. אולי זה אגואיסטי אבל זה ממש לא מעניין אותו כל הסיטואציה. לא אצלנו ולא אצלם.
השלושה המשיכו לטייל והבטיחו לחזור כשיהיה ירוק מסביב.
קיפול ופרידה ושבת שלום.
היינו הפעם: שמוליק, חיותה, משה, עודד, נחשי, אופק, עומרי, יונתן וראובן.
עודד כתב ולא הספיק לערוך (טס לחופשה). כדי לעשות לו טוב נוסיף כאן – תרפ"ט שנת אפס.
השלים: נחשי

מפגש 234 – 2.9.2022

שוב שישי, שוב נאספים. גם היום עיקר השיח מתמקד במה עשינו השבוע, מה השבוע עשה לנו ומה מתוכנן להמשך. על קבוצת הוואטסאפ שפתח מארק ובה אפשר לשטוח רעיונות וגם לעקוב אחרי הביצועים, כבר סיפרנו. השבוע צורפו אליה עוד חברים.
עניין מכשירי השמיעה ירד כרגע לשולי הדרך. יש פה תהליך מקצועי רפואי. הבקשה לגיוס תרומות לעניין זה, מאד לא ממוקדת וקשה לביצוע.
הכיוון כרגע – להתמקד בגיוס כסף לנעליים עבור תלמידים בבתי הספר.
ביום רביעי הקרוב 7/9 ניסע לפגוש את ליאורה בירושלים כדי להבין אם אנחנו יכולים לעזור ולתמוך בפרוייקטים של מוזיקה ומחול שהיא עושה בשיתוף עם קולגות מעזה.
אני מקווה שנוכל לארגן מפגש בסיני. ממתינים לתשובות מראמי לגבי שותפים.
כדי להבטיח את הצלחת המשימות, אנחנו נזקקים לתהליכים בירוקרטים שלא עסקנו בהם בעבר וזה מתקדם בעצלתיים.
היום, לכבוד סיום ההליך הרפואי העיקרי במחלתו (לשעבר), הופיע במגדלור החרובי בעצמו! נוהג ב"כבאית" שלו כשלצידו ידיד העונה לשם נועם.
לפניהם הגיע חנן, לפניו גם מלכי ובלה, וקודם מארק, אחרי שמוליק נחשי ומשה (שבאו לאחר שהחזירו ידיד עזתי שעובד בארץ למסוף ארז)
ולפני כולם, הגעתי אני! גם לראמי היה היום חלק ב"מגדלור" בעזרת הטלפון.
אז היינו הפעם: נחשי, שמוליק, משה, עודד, מארק, בלה, מלכי, חנן, רמי, נועם, ראמי.
כתב: עודד

מפגש 233 – 26.8.2022

מאז המפגש בנואיבה, נשמר קשר רציף עם ראמי (בעיקר על ידי נחשי) ובמסגרתו מועלות מחשבות ויוזמות הקשורות לצרכים של שכנינו וליכולות שלנו.
זה היה עיקר השיח ב"מגדלור".
העדרותם המורגשת של העוברים והשבים, מותירה אותנו סורקים במבטינו הלוך וסרוק את הצומת "למטה" וזוקפים את אוזנינו לכל רחש דמוי מנוע. לשווא. אין עו"שים, יש אותנו.
באמצע השבוע האחרון ערכנו שיחת זום. בסוף הפגישה יצר מארק קבוצת וואטסאפ שמטרתה לרכז את היוזמות השונות. הקבוצה מתנהלת בעיקרה באנגלית כדי שכולן/ם יבינו את כולן/ם (באנגלית! כאילו שאין לי מספיק אתגרים בגילי). מי שמעוניין/ת יכול/ה להצטרף. היוזמות שהועלו הן:

מכשירי שמיעה לילדים (באדיבות הבומים ב"סבבים" וביניהם)

נעליים לילדי בית ספר

תמיכה בעבודה התנועתית והפרויקטים המשותפים שמובילה ליאורה (כרגע מדובר על נסיעה לירושלים ביום רביעי 7/9 כדי לראות כמה מהעבודות)

עזרה לאחת מקבוצת הצעירים בעזה להקים עסק של בשמים וקוסמטיקה לנשים.

תכנון מפגש – כנס שלום אזורי בסיני

ולקינוח – התבשרנו שחברתנו נועה ילדה בת מתוקה במזל טוב – שלחנו ברכות אהבה ושלום.

נכחו: שמוליק, מהרן, מארק, מלכי, עוזי, נחשי, בלה, עודד.
כתב: עודד

מפגש 232 – 19.8.2022

על כל אלה התכנסנו כמנהגנו, היום ב"מגדלור":
בדרך למגדלור עוצרים בתאנים (זה לא שם של סרט).


נחשי ושמוליק שיתפו בנסיעה שערכו השבוע לחיזמה לקחת חבר פלסתיני שרצה להגיע לירושלים לניחום אבלים אצל משפחה יהודית.
דיברנו עם ראמי. יש צורך במכשירי שמיעה לכמה ילדים. נחשי כבר בדק מראש מחירים – יש יקר או יקר מאד. מהרן יתייעץ עם חבר שלו, רופא אף אוזן גרון שנכנס מדי פעם לעזה לעזור בבתי החולים. נתארגן בהתאם. ראמי עובד על גיוס כסף לקניית נעליים לילדי בתי הספר בתחילת שנת הלימודים. נקבע שיחת זום השבוע וכמובן נתעדכן בשישי הבא ב"מגדלור".
ראמי העלה חבר נוסף לשיחה, גם הוא לא בעזה כרגע. מהמקום שדיבר התקשורת לא צלחה.
בתגובה למאמר שכתב ב. מיכאל ופירסם ב"הארץ" לפני כשבועיים ובו תמה על השתיקה של תושבי המרחב לסבבי האלימות שמתרגשים על ראשם חדשות לבקרים. מארק מציע להקים קבוצת ווצאפ שבה ננסח תגובות לאירועים שקשורים למרחב בו אנחנו מהלכים ונחתום בשמותינו ולא תחת אירגון כלשהו. נעביר בינינו בכל פעם את הנוסח עד שנסכים, ואז נחליט איפה לפרסם.
לא דיברנו על "תרפט שנת האפס" של הלל כהן ולא על "חלום הצבר הלבן" של מירון בנבנישתי. כן דיברנו על "הספר האדום" של אסף ענברי.
את זנב המעגל קישקשנו אצל חרובי בבית. היו גם נטע ונעמי. התפתח דיבור על בדואים (אמיתיים, לא כמו מהרן שהוא בכלל איטלקי). רמי סיפר שבנערותו הוא היה הרפתקן ופרוע, בורח מאוטוריטות (הורים ומורים) ונוסע עם משאית הטיולים של בארי לסיני. שם היה נשאר אצל הבדואים כמה ימים.
מתגעגעים לרוני! שימרי נפשך אשה יקרה.
היינו הפעם: שמוליק, משה, נחשי, מארק, מהרן, עודד. בטלפון השתתפו ראמי והחבר הנוסף ואצל חרובי בבית נוספו למעגל גם רמי, נטע ונעמי והיינו גם בלב של מלכי.
כתב: עודד

מפגש 231 – 12.8.2022

שמוליק ואני הגענו עייפים למפגש במפעל הגופרית השבוע: הוא עשה פעילות לילה עם ילדי הקיבוץ ולא ויתר על שחיית בוקר והליכה סביב הקיבוץ, אחר כך הסענו שנינו חבר עזתי שקיבל אישור עבודה והיום חזר בפעם הראשונה הביתה, אחרי מבצע עלות השחר.
אני קולט שאלה מכמה מהקוראים: שמוליק עייף אבל למה אתה עייף? אה.. כי רק התעוררתי.
בכולופן – עייפים אך ממושמעים – הגענו, התארגנו ושמוליק הכין קפה ראשון. השקט במרחב הפיזי והוירטואלי רמזו לנו שנשב לבד היום.
סיכמנו שאם לא יגיעו אורחים נתקפל בשעה שלוש.
ובינתיים עושים כמה טלפונים:
ראמי לא עונה.
חברנו פייסל מחיזמא מספר שהשלטונות שוב אסרו עליו להכנס לארץ, והוא חייב לעשות ביקור ניחומים למשפחתה של חברה, לוחמת שלום, שנפטרה שלשום אחרי מחלה קשה.
אופק כותב שהכל בסדר (אחרי שהתגייס לצבא השבוע), הוא התעורר היום מאוחר ולכן לא יבוא. יש לו עתיד. שכחתי לבקש ממנו שישלח לעודד תמונה עם המדים.
ראדיר מתגעגעת ומבטיחה שאת הסופ"ש הקרוב היא מעבירה בדרום. בהזדמנות זאת היא מסבירה לי שעם ראמי אפשר לדבר רק בפייסבוק. עכשיו הבנתי למה לא הצלחתי להשיג אותו בשבועות האחרונים.
עכשיו ראמי עונה גם עונה: הוא מספר שאת ההפצצות וההרס עברו בני משפחתו החיים בעזה, בשלום. הוא מתקרב להשגת מעמד רשמי של עמותה לועדות הצעירים – מה שיקל מאד על קבלת תרומות והעברת כספים לפעילות. עדיין על הפרק גיוס כספים לחלוקת נעליים לתלמידים עם תחילת שנת הלימודים. עוד דיברנו על פרויקטים ורעיונות שממשיכים להתגלגל והסכמנו שננסה לקבוע שיחת זום משותפת שלא בשעות המפגש הקבוע שלנו.
עוד קפה ועוד ויכוח על עניני פיוח הקנקנן, והשעה שלוש מתקרבת. הודענו למלכי שהתלבטה אם לצאת לכיוון שחבל על הזמן.
ובעודנו מתקפלים – מגיע אורי.
ואז גם ויויאן עם אוסה – הקולנוען שעשה את הסרט "אחרים" (הנה פרומו) על קול אחר והאנשים שמחזיקים את הקשר האנושי בין ישראלים ועזתים.
ואפילו חנן הגיע.
ואז סוף סוף החל מעגל כהלכתו.
דיברנו על תועלת (כן או לא) בעוד מבצע צבאי, על ימין ושמאל, דמוקרטיה ופוליטיקה, על חברות ויכולת להקשיב לדעות שונות, על הדומיננטיות של חמאס ברחוב העזתי, ואפילו הרהורי כפירה ביחס למיקום המתאים למפגשי המגדלור.
ורק אחר כך, קצת אחרי השעה 16:00 קיפלנו שוב את הציוד וחזרנו הביתה: עייפים (כל אחד בדרכו) ומרוצים, בהחלט מרוצים.
היינו הפעם: שמוליק, ויויאן, אורי, אוסה, חנן ונחשי.
כתב: נחשי.

מפגש 230 – 5.8.2022

אחרי שהתפזרנו, בדרך הביתה בכבישים החסומים, התקבלה ההודעה המוכרת על צה"ל שתוקף בעזה. ושוב אנחנו בסיבוב כואב ומדמם, בסופו נחזור לנקודה ממנה התחלנו.
אז איך בכל זאת התחלנו?
הדרכים למפעל הגופרית חסומות בגלל איומי ירי ולכן התמקמנו בכניסה לבארי.
במקום עצי האורן הקבועים מצאנו עץ תות, עם אותה רוח מעזה ומבט על הרצועה מזוית קצת אחרת.
החלפנו חויות על שלושה ימים של הגבלות תנועה, נפרדנו מאופק האזרח ואיחלנו לו שירות משמעותי בימי שלום. אז איחלנו.
חיותה הביאה את ספרו של ארז ביטון "תפרים" והקריאה שני שירים. לא יכלה להיות בחירה מדויקת יותר לשיחה על עוורון וחוכמה, אנושיות ופיקחון.
מהרן הגיע עם בנו ושוחחנו גם על מצבם של העובדים העזתים שכבר נכנסו ועל אלה שמחכים לאישור, על הכלכלה העזתית ותרומת העובדים לחידוש הקשר האישי בין יושבי המרחב.
ניסינו לדבר עם חברנו העזתי, ללא הצלחה. מאוחר יותר קיבלנו ממנו דרישת שלום דרך גדיר.
וכך, למרות שישבנו עם מלכה (מלכי) ומלך (מאליכ) – הגענו אל הפיזור וההודעה המוכרת – שאת המשכה כולנו כבר יכולים לדמיין בצער.
היינו הפעם: חיותה, שמוליק, מארק, אופק, מלכי מהרן, מאליכ ונחשי.
כתב: נחשי

מפגש 229 – 29.7.2022

את השעה הראשונה של המעגל שנערך היום במגדלור לתודעת עזה, ליד מפעל הגופרית הזנוח שבשמורת בארי, את השעה הזאת העברתי בוויפסנה – שתיקה והתבוננות פנימה.
אחרי שעה הגיע אופק, סוף סוף מישהו לתקשר איתו. בשעה שהתבוננתי פנימה ושתקתי גיליתי שכשאני לבד אני צודק בכל מה שאני אומר.
כאמור, הגיע אופק. הוא היה בפולין ובגרמניה עם שני חברים. בחלק מהטיול ביקרו במחנות השמדה בהדרכת מדריכה פולניה דוברת עברית. במהלך הטיול, אופק קיבל הודעה שגיוסו לצבא הכיבוש הוקדם ולכן יצטרף לשורותיו כבר בעוד 10 ימים (מהיום). הוא שאל אותי אם אקבל אותו למעגל אם יבוא במדי הצבא.
בניגוד לשעת השתיקה הראשונה, שעה שניה זו עברה בהרצאה כמעט רצופה שהיה על אופק להקשיב לה. הוא הסתפק רק בשאלה קטנה פה ושם שנועדה לתדלק את הרצאתי. מסתבר שלא רק כשאני לבד ושותק אני צודק, גם כשאני מדבר לבד ולא לבד.
בסביבות השעה שלוש הגיעה גם אופיר (גילוי נאות, היא הבת שלי). דיברנו קצת על הגיוס המתקרב של אופק, עזה היתה ברקע, היא כל הזמן שם. העלינו מחשבה היפותטית שאופק, בתפקידו בצבא, יקלע לעזה ויפגוש מי מהם.
בשלוש ורבע מהרן התקשר ובדק אם עדיין "שווה" לבוא. הוא הגיע כעשרים דקות מאוחר יותר. מהרן כמו מהרן. נשארנו עד ארבע ועשרים.
אגב, בנוסף לשתיקות ולהרצאות, הכנתי גם את הקפה ושתיתי אותו
אז הפעם היינו: אופק, אופיר, מהרן, עודד.
כתב: עודד

מפגש 228 – 22.7.2022

קיץ, פחות משתתפים, יותר סברס לכל משתתף.
רצינו להביא גם תאנים. עדיין לא בשלות. עניין של שבועיים וגם התאנים יתארחו במעגל.
בינתיים אנחנו שלושה: שמוליק, משה ואני.
שמוליק אומר שג'אבר מזמן לא היה, סתם מציין עובדה.
מדברים על ענייני היום, מה שכתבו בעיתון, אמרו ברדיו, שיתפו ברשתות, ראו בטלביזיה, קראנו בספר.
ג'אבר מגיע.
גם רוני וויויאן.
ג'אבר חורק שיניים עם קורס מורי הדרך שהוא משתתף בו. בדואי- ערבי- ישראלי, צריך לשנן וללמוד בקורס מורי דרך שעוצב על ידי יהודו/ישראלים ציונראטיבים. הוא בספק אם "יעמוד" במבחני ההסמכה.
ויויאן מציבה במרכז הדיון את הופעתה של מפלגה חדשה. בשלב זה המפלגה קיימת בוואטסאפים בלבד. יוזמיה בודקים היקפים והיתכנות. רוני אומרת שיצאה מיד מהוואטספ הקבוצתי הרועש ועברה לקבוצה השקטה. משה וג'אבר (עדיין) לא מחוברים ושמוליק עושה קפה וגם אין לו את ה"מכשיר הזה". ויויאן ואני בקבוצה הרועשת יותר.
אני טוען שלתחושתי גוף כזה היה חייב לקום. יש הרבה קבוצות חברתיות אזרחיות עם רעיונות דומים וצריך לאגד אותן לכוח פוליטי.
ויויאן חוששת שזה יפגע במפלגות הקיימות וששוב ה"שמאל" מתפצל לרסיסים.
שמוליק ומשה אומרים שגם בימין יש מריבות.
שמוליק גם אומר שעיסוק רק בנושא ערבים-יהודים לא יקדם קבוצה פוליטית.
אני עוד הוספתי שקראתי איפשהו ("תרפט שנת אפס" מן הסתם, אבל זה כבר נשמע חופר מדי, אז נשאר עם "איפשהו") שכשישנם עימותים אלימים על בסיס אתני, כל אחד מתכנס לצד האתני שלו גם אם לדעתו יש צדק בטיעוני הצד האתני שמנגד.
שמוליק מפטיר "שטויות" ואומר שהוא תומך בצדק האוניברסלי. וגם אומר שאני וה"מישהו" שכתב את מה שקראתי "איפשהו" (הלל כהן מן הסתם, אבל זה חופר.) טועים בגדול.
כך נמשך הדיון, לפעמים מקשיבים לפעמים משסעים ולפעמים מתחלקים מבלי משים לקבוצות שיח יותר קטנות (הקבוצה הגדולה שמכילה את כולנו מנתה 6). ככה נראה כינוס של שוחרי טוב.
בינתיים, חרובי נח בביתו ורואה בתמונת הוואטסאפ של ההזמנה שיש סברס על השולחן. זה הפרי האהוב עליו ביותר, הוא מסמס.
את סוף המפגש ביחד עם קופסת הסברס, העברנו אצלו בבית בבארי. שם לראשונה, במעגל של היום, עלה השם "עזה" כשרמי אמר "שלום, מהי עזה בשבילכם"?
צחקנו, ישבנו, שתינו מים קרים (להוריד את הנגלות של הקפה) ורמי מסר ממואר של מחלתו, עלייתה ונפילתה.
היינו הפעם: רוני, ויויאן, ג'אבר, משה, שמוליק, עודד, רמי.
כתב: עודד

מפגש 227 – 15.7.2022

חזרנו! כלומר, חיברנו שוב בין הראש (ה"מגדלור") לבין הגוף (מפעל הגופרית בשמורת בארי). בשבוע שעבר הגוף יצא מעצמו והתפרקד על כריות ושטיחים, עם קפה והבה נרגילה בנואיבה בסיני, ליתר דיוק, "מוסא קאמפ" שלחוף הים האדום. התשואה על הבילוי בסיני הגיעה בדמות גל והדי. תיכף נגיע אליהם, רק נאמר שהקשר נוצר כשגל ומשפחתה בילו גם הם ב"מוסא קאמפ".
הדי מלמד תאטרון בבית ספר תיכון בהמבורג, בית ספר שרוב מכריע מתלמידיו הם מוסלמים. הוא בא כחלק מפרוייקט דרמה משותף עם מגמת התאטרון בתיכון "שער הנגב". הוריו של הדי הגיעו מתוניסיה והוא נולד בגרמניה. דובר ערבית, אנגלית וגרמנית. בקהילה שמסביבו חיים בעיקר גרמנים ממוצא ערבי. הוא אוהב את שיתוף הפעולה עם גל ולהב (מייסד הפרוייקט בשער הנגב). אמא של הדי שאלה אותו איך זה שמכל העולם, בחר לשתף פעולה דווקא עם ישראלים. הקורונה עצרה קצת את הפרוייקט. מבחינתו עזה היא הלגיטימציה שמגיעה לכל אדם לחופש, חיים סבירים והזדמנויות הוגנות.
גל מורה לדרמה ומחול בתיכון שער הנגב ומובילה את הקשר עם הדי ובית ספרו. השותף שלה פה בארץ, להב, עשה בעבר שיתופי פעולה בין התיכוניסטים בשער הנגב לבין תלמידי תיכון בעזה בתיווכו של ראמי (שאותו פגשה גל ביחד איתנו בחוף נואיבה).
עזה בשבילה היא שאלה גדולה. כשהיתה צעירה נהגה לטייל ליד הגדר עם ידיד מכיסופים ולהשקיף אל ה"מעבר לגדר". היא מספרת שכשיש "סבבים", הקיבוצניקים נודדים ל"קיבוצי מקלט" רחוקים מהגדר והתלמידים משדרות נשארים בביתם בממ"דים. דווקא הם, השדרותים, שחווים את ההפצצות, חושבים על אלה בעזה שאין להם מיגון.
אני (עודד), הבאתי הפעם תובנה שלמדתי בספרו של הלל כהן "תרפ"ט שנת האפס". אחרי מאורעות 1929 וכ- 250 הרוגים משני הצדדים, דנו הבריטים, שליטי הארץ, 29 "מתפרעים" למוות בתליה. 26 ערבים ו- 3 יהודים. בזמן שעבר עד ביצוע העונש, התחילו לעלות בשני הצדדים קולות (לא מתואמים!) שקראו לבריטים לחנון את הנידונים. כל צד ביקש לחנון את אלה שלו, אבל גם את נידוני הצד השני. המחשבה מאחורי הבקשות היתה שהחיים המשותפים ימשכו וההוצאות להורג רק יגבירו את האיבה. בסופו של תהליך ניתלו "רק" 3 ערבים ודינם של השאר הומר למאסר.
חיותה מעריכה את הפעילות המשותפת של גל והדי. באה בעיקר לעודד את חברי המעגל. אומרת שא.ב.יהושוע היה הסופר הישראלי הראשון שהעלה את הקונפליקט בספרות הישראלית וגם הציע פתרון. היא מרגישה שקשה לה לפעול אבל מקבלת עידוד מספריו. מציגה ומספרת על ספרו "מול היערות".
עכשיו התור של משה לדבר והוא אומר כך: אני יכול לדבר בעברית וגל תתרגם את דברי לאנגלית כדי שהדי יבין, אבל מכיוון שאני גם דובר יידיש, אני יכול לדבר ביידיש כי זה דומה לגרמנית, תחליטו אתם. מיותר לציין שלראשונה בהיסטורית המגדלור נשמעה תודעת עזה ביידיש. מכיוון שלא היה מי שיתרגם לי, שלח לי משה תקציר של דבריו.
"בחרנו לשבת כאן, כמעט על הגבול, כי תולדות המקום הזה הם סמל לקיום משותף. אם זה היה אפשרי לפני מאה שנה, אז אולי אפשר גם היום" ביידיש זה נשמע עוד יותר טוב.
לנחשי יש חברים בעזה. הוא בקשר איתם גם בימים אלה. נחשי בא כל שישי לשמר את הזכרון והתקווה שהסיטואציה יכולה וצריכה להשתנות. זה הדבר הקטן שהוא יכול לעשות. מלבד זה הוא גם יודע לעשות קפה – אבל שמוליק לא נותן לו. אלה שיושבים איתנו, בוודאי מקבלים משהו מהמעגל וזו סיבה טובה להמשיך ולבוא.
שמוליק אומר שעזה בשבילו זה תקווה שפעם יהיה שינוי. הגדר תיפול ונחייה בשיתוף עם שכנינו.
מלכי אוהבת לבוא לכאן להיפגש. כאן חושבים חיובי ונותנים תקווה. אבל המחשבות שלה, כשהיא בינה לבין עצמה, קודרות לגבי עזה. כאן יש קצת תקווה.
בלה אומרת שאם כבר יידיש, גם לה יש מה לומר בשפה זו. בלה והיידיש מספרות על הכרוניקה של חיי בלה (ילידת 1938!) כשנגמר הממואר היא עוברת לעברית. אוהבת להגיע לכאן. חולמת שיגיע היום שבו נוכל לשתות את הקפה עם השכנים. אתמול עברה קרוב לגדר וחשבה שהנה זה קורה, הם ממש בטווח נגיעה ודיבור.
רמי פותח ואומר שהמרחב פתוח ומכיל את כולנו. מעולם לא חש נפרד משכניו. בילדותו הלכו הוא וחבריו לגבול ולא היתה גדר, רק חוט תיל. הם עברו אותו (וחזרו כדי לספר). הפליטים שחזרו לקחת דברים זכורים לו. הם נקראו פדאיון. צריך לעשות ראיה מחודשת, חשיבה מחודשת ואולי לחזור לחשיבה הישנה של מרחב משותף. כבר מההתחלה הרעיון שלו לא היה מגדלור בלבד, כללי כזה, אלא מגדלור לתודעת עזה. לשקוד על קיום תודעה רצופה. רמי משוכנע שאפשר לייצר פה יחסים מעולים. מאז שהוא חלה, הוא מקבל המון טלפונים של דורשים בשלומו ורבים מהמתקשרים שואלים אותו אם הוא יבוא ביום שישי למגדלור. זו ההוכחה לדבריו, שהמגדלור נמצא בתודעתם של אנשים רבים גם אם הם לא מגיעים פיזית. רמי חושב שיום אחד נתעורר בבוקר ונבין שהמציאות הזאת מוכרחה להשתנות, אין אופציה אחרת. בשבילו זה קיומי. המצב הנוכחי הוא תאונה. הוא משווה את המצב למצבו הרפואי. זה קרה וזה יתוקן. והכל בסיוע של אהבה אמיתית שניתן ונקבל.
עוזי מספר על ההיסטוריה של קיבוץ גבולות. קיבוץ שהתיישב ללא אלימות וללא לקיחת שטח של מישהו אחר. תעודת הלידה של עוזי כתובה באנגלית כי נולד ב- 1947 בפלסתין. הוא הגיע לגבולות ב- 1965. הוא זוכר את עזה מהשנים שלפני מלחמת 67. זוכר גם את החיים בעזה אחר כך. החיים היו יותר נורמליים. עכשיו הוא מרגיש כלפי עזה צער עמוק והחמצה של הזדמנות. החמצה של שני הצדדים. בא לעתים לא קרובות למגדלור, מדי כמה שבועות. עוזי אופטימי. יש לנו פה מחוייבות אבל לא אנחנו בלבד נעשה את השינוי זה יותר תלוי במנהיגות. יש תקווה.
רוני מקנאה בנו שפגשנו את ראמי בנואיבה. היא היתה באותו זמן בכרתים אבל בלבה איתנו. אחר כך היא מספרת על קשריה עם פאטמה שהשתתפה בזום בשבוע שעבר. כרגיל דבריה תמיד מקושרים לעזה דרך מעורבותה בחיי האנשים שם.
אחר כך המשיכה השיחה להתגלגל ובעיקר הקשבנו לגל והדי. שניהם סיפרו על התגובות שבאות בעיקר מההורים של הנערים לפעילות המשותפת שלהם ובעיקר עקב חילופי המשלחות שנערכו ביניהם. אחרי הכל, להורי הילדים משער הנגב זה לא פשוט לקבל את הקשר של ילדיהם עם נערים מוסלמים גרמנים בגרמניה ולהורי הנערים המוסלמים קשה לקבל קשר עם נוער יהודי ישראלי בישראל. מה עוד שגרמניה, המדינה שיותר מכול מדינה אחרת, עוסקת בזכרון השואה ומציגה בתוכניות הלימודים בבתי הספר את שואת היהודים. גם בבתי ספר שבהם יש הרבה מוסלמים. התמודדות מעניינת ששווה לשמוע ממקור ראשון.
היינו הפעם: רמי, רוני, הדי, גל, עוזי, עודד, משה, נחשי, שמוליק, מלכי, בלה, חיותה.
כתב: עודד