מפגש 200! 🎈🎈🎈🎈 14.1.2022

ראשונים הגיעו חיותה, נחשי, אריה עם בתו מניר יצחק ואופק ממבועים, נפגשו עם חבורת תושבי רהט שהתמקמו סביב מדורה באמצע המבנה.
ואז הגיעו רוני ומרי.
הקפה מיד נשפט לו בידי נחשי והוא המשיך והגיש כמיטב המסורת תה חם וקפה רותח לאורך כל המפגש.
החברה מרהט לא התחברו. נראה שהתחמקו מלהתחבר להזמנה להצטרף למעגל. האזינו לנאמר מהצד אולי מתוך ספק ביישנות, ספק חשדנות ואני חשתי שעננת המהומות שבנגב מעיבה. אבל אולי אלה רק הרהורי לבי… בכל אופן ניכר שלא הרגישו בנוח.
כשראו ש”ההמונים” מוסיפים ומתאספים להם בנחת, עזבו מדורה עוממת והלכו לדרכם.
החיינו את המדורה שחיממה את מי שהיה לו קר מדי.
אופק הבטיח שיוגב ועומר יגיעו בהמשך ואכן כך היה.
רוני סיפרה על המחשבה שהיכרות מקרבת, מנגישה. מספרת על מפגשים עם קבוצות צעירים ביניהן קבוצה של המכינה להעצמה למנהיגות צעירה שהגיעו אליה לנתיב העשרה. מכינה של ישראלים יהודים וערבים. בתום המפגש עמם נפרדה החבורה מרוני והמשיכה בהתכנסות במועדון של היישוב. זמן מה אחר כך שלח המדריך של הקבוצה מסר בוואטצאפ לרוני – ד”ש מחברנו העזתי. מתברר שבמסגרת הפעילות במועדון קיימו עמו שיחה, במהלכה התברר הקשר בינו ובין רוני. וכך נקשרו שוב קצוות של מעגל חובק עזה-מצרים-ישראל.
אופק מספר שעזה של פעם עליה סיפרו לו הוריו וסביו, ממקימי קיבוץ סעד, היא מבחינתו זיכרון רחוק שלא קיים ולא מושג וזה גורם לתחושת החמצה.
ואז הגיעו מקיבוץ סעד בחור מקבוצת יבנה עם 4 ילדיו. חיותה הציגה את נושא המעגל. הבחור סיפר על מפגש אקראי שהיה לו לפני שנים עם פועל פלסטיני שהיה בדרכו לחזור למשפחתו בחאן יונס ושאותו לקח טרמפ למעבר הגבול ומאז יש קשר סדיר ביניהם. וכך יצא לו להכיר את מציאות החיים שמעבר לגבול בצורה מתמשכת עד היום.
הגיעה מלכי.
שוחחנו בטלפון עם ידידנו העזתי שסיפר על המשך הפעילות ועל התפשטות הבשורה של הפעילות. הוא ניחם אותנו שאנחנו הנמצאים במגדלור לא לבד!
ושוב שוחחנו עמו כעבור כמה דקות כשהגיע רמי וההתרגשות היתה רבה.
הגיע חנן עם ההפתעה המובטחת: יין ותבלינים שבושלו יחד עד מהרה ונמזגו לגביעים לכבוד המפגש ה- 200 של חבורת המגדלור. 200 שבועות לפי חשבוני זה קרוב ל- 4 שנים. איך הזמן רץ כשנהנים.
חזרו עודד ושמוליק מנטיעות עצי הזית בגדה המערבית. נרגשים ומרוממי רוח, סיפרו על החוויה המעצימה וכיבדו בכנאפה את הנאספים.
חיותה ציינה שהמפגש מתפרע. והסכמנו שלפעמים לא יזיק שיהיה.
מלכי סיפרה על ההשראה שיש לה מהמפגש במגדלור.
רמי החזיר את השיח על התודעה אל המושג של האהבה שאותו הוא מנסה להגדיר מזה זמן. אהבה שהיא לדבריו מושג לא מעולם הרגש אלא של מצרף.
אהבה היא דרך חיים, היא בחירה. הבחירה שלו בעזה במודע והבחירה לבוא למגדלור והבחירה להיות מודע, זה מתוך האהבה כדרך חיים והחלטה שיש קיום של האחר ושיש אנשים שהמציאות מתאכזרת אליהם, במחשבה שלו עליהם באהבה שלו אליהם, בעצם הוא עושה את האהבה שהיא פתיחה, היא לב, היא נשימה ומתבטאת ברצון בטובתו של האחר.
מרי הקריאה שיר:

נְטִיעוֹת / מַלְכָּה פָּז חַיּוּת
כָּל יוֹם אֶת נוֹטַעַת
מִבְּלִי שֶׁבִּכְלָל אַתְּ יוֹדַעַת
נוֹטַעַת חִיּוּכִים
נוֹטַעַת מִלָּה טוֹבָה
נוֹטַעַת חִזּוּקִים
נוֹטַעַת אַהֲבָה

כָּל יוֹם אֶת נוֹטַעַת
מִבְּלִי שֶׁבִּכְלָל אַתְּ יוֹדַעַת
נוֹטַעַת חֶמְלָה בְּמָקוֹם כָּאוּב
נוֹטַעַת שִׂמְחָה בְּמָקוֹם עָצוּב
נוֹטַעַת זְרָעִים שֶׁל כַּוָּנָה
נוֹטַעַת לֵב מָלֵא בַּהֲבָנָה
נוֹטַעַת הֲכָלָה,
נוֹטַעַת תִּקְוָה לְהַתְחָלָה

נוֹטַעַת נְתִינָה
נוֹטַעַת אֶת חֹם לִבֵּךְ
בְּקֶרֶב אוֹהֲבַיִךְ
וְכָל סביבתך
נוֹטַעַת נְטִיעוֹת
שֶׁל אַהֲבָה לְעַצְמֵךְ
מְקַבֶּלֶת אוֹתָךְ
עַל כָּל הֲווָיָתֵךְ

הַמְשִׁיכִי לִנְטֹעַ יַלְדָּה
כִּי מָה שֶׁנָּטַעְתְּ
הָפַךְ אוֹתָךְ לְאִשָּׁה
מְנוּסָה, מְבִינָה,
בּוֹגֶרֶת
וְהַיּוֹם אֶת עֵץ גָּדוֹל
יְפַת מַרְאֶה
הַמִּתְהַדֵּר בְּגֶזַע חָזָק,
עֲנָפִים, עָלִים,
וּפְרָחִים פּוֹרְחִים
בַּצַּמֶּרֶת.

לאחר האתנחתא האומנותית השיח התמקד בנושא שהעלה עומר. הוא הציג שאלה מהמיונים למכינה הקדם צבאית שבהם הוא משתתף: האם תסכימ/י או לא לעזוב את ארץ ישראל אל איזה אי אוטופי מול מדינת קליפורניה כדי לפתור את הסכסוך על הארץ?
עשינו סבב של תשובות מנומקות שנחלקו בין הרוב ששלל עזיבה והמיעוט שחייב.
נחשי מציין את אהבתו ואת הקשר שלו למקום מגוריו ושמוליק מחזק את היות האדם תבנית נוף מולדתו. עודד מציין את האמירה שהאדמה לא שייכת לנו אלא אנו שייכים לאדמה. ומצביע על מגמתיות השאלה.
מלכי מצביעה על חוסר הממשות והמציאותיות של השאלה.
חיותה מציינת שחוץ מקדושת חיי אדם כל השאר חוּליני. אבל מרגישה שרובצת עליה חובה מצפונית כלפי אביה החלוץ ובן זוגה שלחם במלחמות ישראל.
הגיעו שמוליק מבארי עם נכדו לבדוק אם הגחלת נשמרת ב”מגדלור”. אמרו שלום ואיחלו שלום והמשיכו בדרכם.
אופק ציין שאינו רוצה לברוח מהבעיות אלא רוצה לפתור אותן.
חנן הסביר שהשאלה הרגיזה אותו כי במהותה היא האם אפשר להרוס ולנטוש את מה שעשינו על מנת לאפשר ולבנות מחדש טוב. זו אידאליזציה של ההרס כצורת חשיבה על העולם. גם חנן מצביע על המגמתיות של השאלה. ועל חוסר הבנה והפנמה של תהליכים היסטוריים חשובים ומשמעותיים ועל שום כך לא עונה על השאלה.
רוני חושבת שהיא עברה בעצם את התהליך של מעבר ממקום מגוריה כשהיה פינוי ימית למקום חדש מתוך האמונה שזה הדבר הנכון לעשות לטובת עתיד טוב יותר.
הועלתה טענה שהשאלה הזו היתה שאלת פרובוקציה/ מניפולציה.
רמי סיפר שבזמן שיחות השלום עם מצרים הוא היה מוכן לעזוב את בארי למקום אחר אבל שיהיה בתוך מרחב האזור על מנת לתת לפלסטינים יותר מקום. וכמו בסיפור ה”דירה להשכיר” הוא רוצה ללמוד להסתדר עם השכנים. והשאלה שעלתה יושבת במישור אוטופי. מבחינתו המרחב לא צריך להיות מחולק.
שמוליק מציין שיש לו תחושת שייכות עמוקה למולדתו ולמקום שבו חי.
אריה אמר שאת הבעיות שלו הוא לא מצפה לפתור בשינוי מקום גאוגרפי.
עומר ציין שהרוב במכינה אמרו שמוכנים לעבור לאי האוטופי. הוא עצמו ענה בדומה לשמוליק.
רמי מחזיר את עזה לדיון. טוען שעזה לא היתה באף מדינה אף פעם אלא היתה “כדור פינג פונג”.
שאלה נוספת היתה האם המאבק על האחיזה בארץ ישראל היה שווה את כל חללי מלחמות ישראל.
עודד מדבר על הויקיפדיה ועל הויכוח שהתפתח ב”הארץ” על “דיקטטורת הויקיפדיה”. לדבריו נוצר מצב שיש ערכים שנהיו טאבו ואין לדון ולהרהר אחריהם. ויש בכל מיני מקומות הסללה.
המפגש היה מאוד תזזיתי הפעם והתנהל רוב הזמן כשעוד ועוד מצטרפים למעגל ובעצם ללא שליטה או סדר מעגלי כלשהו.
היינו: שמוליק, רמי, ראמי, נחשי, רוני, חיותה, עודד, אופק, עומר, יוגב, מלכי, חנן, אריה ואליה, הבחור מקבוצת יבנה וילדיו, מרי שגם רשמה הפעם כמיטב יכולתה.
השקיפו מהצד בחלק הראשון גם ארבעת הבחורים מרהט.

מפגש 199 – 7.1.2022

היום היה אמור להתקיים כנס אירגוני השלום בשדרות. אבל, אומיקרון… והכנס נדחה לרביעי במרץ. אותו אומיקרון לא מנע מ 17 א-נשים להתכנס במגדלור לדבר את תודעת עזה שלהן/ם.
נוגה אומרת שבביתה במרכז הארץ היא חיה בהכחשה, כמו מרבית הציבור. נתק תודעתי מעזה. מדי פעם כשהיא מגיעה ל”מגדלור” היא מקבלת ברכת “ברוך בואך” תרתי משמע, גם מאנשי המגדלור וגם מהסיטואציה העזתית שמונכחת במעגל
רוני מציינת שכמו אחרים, גם היא עברה את המערכות הישראליות של חינוך ותקשורת עם כל ה”עטיפה” שהן נותנות לתודעה הישראלית. אבל שליחות במצרים היתה נקודת מפנה. לראשונה פגשה אנשים מהצד השני. לרוני אין ספקות לגבי הבית פה בארץ, אבל למדה שיש פה עוד עם עם היסטוריה משלו. רוני צריכה את עזרת הפלסטינאים כדי ליישב את הסכסוך, היא צריכה לדאוג שעוד אנשים יחשבו כמוה. היא עורכת מפגשי תרבות וברכות חג בין נוער וילדים משני צידי הגדר. עסוקה בלעזור לאנשים בכל מיני תחומים ויש לה קשר אמיתי יומיומי עם אנשים בעזה. כיוון שהיא עמוק בקשר, היא מבינה כמה זה מסובך וקשה ליצור נורמליזציה.
שאול. קורא המון על הסכסוך. העוולות לפלסתינאים נעשו לאורך כל המאה הקודמת. אבל אפשר לדעתו, לנהל את סכסוך תוך ידיעה ששלום לא יהיה. בדת האיסלאם היהודים יכולים להיות רק “בני חסות” ומכיוון שרוב המוסלמים דתיים ורואים בכברת הארץ הזאת אדמה מוסלמית קדושה, לא יהיה שלום. אבל, הוא מוסיף, הודנא כן. הסכם רגיעה זמני שיאפשר לדור הבא להחליט אם להאריך את הרגיעה או לחזור למאבק.
לדעת שמוליק, הודנא היא שלב שדרכו אפשר להגיע למדינה אחת לשני העמים. שמוליק, חניך השומר הצעיר, עבר מהפך בחשיבה. מהפרדה בלתי מתפשרת (תהליך הרסני לדעתו), לחיים משותפים. הרבה אנשים לדבריו עברו את התהליך כמוהו, גם בימין וגם בשמאל. שמוליק פה כי זה המעט שהוא יכול לעשות למען הדברים שהוא מאמין בהם. מקווה למהלך היסטורי מפתיע (או שלא) שיביא לשלום, כמו הרבה מקרים בעבר. לחיזוק דבריו הוא מביא דוגמאות מסיכסוכים במקומות שונים בעולם שיום אחד נגמרו. צריך פוליטיקה אמיצה הוא מסיים.
קרן באה מתל אביב ובשבילה עזה היא מקום שהיא אפילו לא יכולה לחשוב עליו. אם כבר היא חושבת על הסכסוך, שזה נדיר, עולה לה בראש “יהודה ושומרון”… ועזה זה בכלל משהו רחוק מהתודעה והחיים. היא (עדיין) בשלב ששמיעת ערבית גורמת לה לפחד.
ארבל פעילה בתנועת בת של “לוחמים לשלום”. הם למדו על הסכסוך באופן כללי ועושים מפגשים וסמינרים. את הסמינר הקרוב היא מארגנת והנושא הוא “עזה”. מחפשת חומר וה”מגדלור” נראה לה חומר טוב… כמעט ולא חשבה מימיה על עזה. פעם בצבא כמעט נשלחו ל”עזה” (כלומר קרוב לגדר), אבל זה לא קרה… עזה מעוררת בה סקרנות כי היא לא יודעת עליה כלום כמעט.
קרן אומרת שכשלא גרים פה באזור, יותר קל להתעלם…
נחשי ענה ואמר שגם כאן קל להתעלם… הוא המשיך וסיפר שזכה לחיות בתקופות שהקשר עם עזה ועזתים היהי יומיומי. היום אי אפשר להיפגש אבל אפשר לשמור על קשר. הוא מדמיין מרחב פתוח ומזמין, ומגלה פוטנציאל עצום ליופי ושיתוף פעולה. הוא קורא על נסיונות חקלאיים מעניינים בצד השני ובתור חקלאי הוא מבין את הקשיים שקיימים אצלם בקיום חקלאות.
מרי. מגיעה בגלל החבורה שכאן והשיח שנוצר. חיפשה סוג כזה של שיח. “שיח” שיודע להקשיב גם לדוברים וגם למה שקורה בעזה.
חנן בונה עפיפונים. חרה לו שמשתמשים בעפיפונים ככלי משחית. הגיע לכאן לראות את תופעת העפיפונים מקרוב (לפני כ- 3 שנים) והתחבר לרעיון ה”מגדלור”. את העפיפון שמוצג במעגל, עשה על פי צילום של ילדה מעזה שציירה על דיקט בצורת כוכב והצטלמה עם יצירתה. הצילום התפרסם. התפקיד שלנו הוא אומר, לשמר את התקווה. כשתתגשם נהיה מוכנים להוביל את היחסים שירקמו.
עזה בשביל רמי היא המון פעמים ששואלים אותו אם הוא משם… לאחרונה הוא נוסע הרבה, במסגרת עבודתו, בין מטולה לאילת. עזה היא בית שהוא חוזר אליו. כל שבוע ב”שעת המגדלור” הוא מרגיש שהוא פה גם אם פיזית הוא לא פה. אין לו שאלות לגבי הבית. זה הבית! רק בבית, מרגישים שנמצאים בו גם שלא נמצאים בו.
רוני שכאמור נמצאת יותר מכולנו בקשר עם עזה, אומרת שיש שינוי! עיקר השינוי הוא ההיתר לעשרת אלפים עזתים לצאת לעבוד בישראל. כדי לצאת, היא מסבירה, צריך אישורים משלושה גורמים, ה”חמאס”, ה”רשות” וישראל. עד לפני כמה חודשים זה היה נדיר שמקבלים אישור משלושת הגורמים, אלא אם אתם חולים… הקלה כלכלית היא שינוי במצב.
אוראן בא לשמוע. בשבילו עזה זה “ערבים”
יוגב, לא חושב על עזה
בשביל אופק עזה היא מחסום וגדר
ובשביל עומרי עזה היא כאב
רמי מוסיף. חשוב לדבר על עובדות ולא על פרשנויות בהקשר של עזה. אין לו ספק שבכל מקום שאליו נביא את עזה רק באופן חד צדדי, אנחנו מתרחקים… בעזה יש הכל אבל בעיקר אנשים חסרי אופק. אוכלוסיה הולכת וגדלה של אנשים שהאופק שלהם מתרחק והחשכה גוברת. זה מוביל אותם לקריסה ותגובה. פנימה והחוצה. מי שמשמיע קול אחר בעזה, משלם מחיר. צריך לחזור ולדבר על היופי והתקווה שיש בעזה. ביום שיהיו מספיק אנשים שיראו את האחר, יקרה השינוי, שינוי שכל אחד יכול לקרוא לו איך שבא לו. מיליון אנשים קמים למציאות מחורבנת והם לא מכירים אחרת. בהיסטוריה, כולם גרמו בתורם אסונות לאחרים, אבל בסוף יש אור. בעזה, הוא בטוח, יהיה שינוי בעתיד הקרוב.
זהו כבר ארבע וחמישה והקור חודר עצמות. להתראות בשבוע הבא במפגש ה- 200!

היינו הפעם: חנן, שאול, נוגה, רוני, רמי, מרי, בלה, קרן, ארבל, נחשי, מלכי, שמוליק, עודד, יוגב, אופק, עומר, אוראן.
כתב: עודד.

מפגש 198 – 31.12.2021

ישבנו רוני, מרי, שמוליק ונחשי – עם העפיפון ושולחן עמוס.

חיכינו למטיילים, לגשם ולחברים ממבועים ובינתיים דיברנו על חברינו בעזה, על המפגש המתוכנן לשבוע הבא בשדרות, נטיעות ט״ו בשבט שבוע אחר כך בגדה המערבית, על מערכת החינוך בארץ ושמענו חויות של רוני עם צעירים שמבקשים ללמוד ממנה על החיים בשכנות לעזה.

היה קר (כאמור- מרי באה), במקום גשם הגיע רק טפטוף קל ומטיילים ואורחים לא פקדו את מעגלנו.

יש גם ימים כאלה… נהנינו והרחבנו דעת.

שמוליק הבטיח שבקרוב תתחיל פריחה והמטיילים ינהרו ומה ששמוליק מבטיח תמיד מתקיים!
כתב: נחשי

מפגש 197 – 24.12.2021

בעוד אנחנו מתיישבים, עודד מעדכן על אירוע ב- 7 לינואר: מפגש ארצי של אירגוני שלום בשדרות. רוני אומרת שיש כנראה קרוב ל- 400 תנועות וארגוני שלום בארץ. הכנס יחולק לשלושה חלקים: המגדלור יציג את עצמו שם, על ידי ג’אבר ורמי או עודד. בחלק השני הרצאות, ובאחרון סדנאות. הכנס יתחיל בשעה 09:15 ויימשך עד 15:00. יהיו אנשים שיהיו כאן במגדלור וחלק בכנס.
מתחילים מעגל.
עודד: עזה מבחינתו זה אנשים מהעבר, עם שכנים אני רוצה לחיות בטוב. אני לומד על שורשי הסכסוך. קורא ספרות פלסטינית ועוד. מטרתי היא לראות את הצד השני. הבנתי שלא כל אמת שמכתיבים לי היא נכונה ומתחייבת בדיקה. המגדלור חשוב לשיח בין יהודים ליהודים. מכאן שלמגדלור יש חשיבות כפולה. אני שמח להקשיב גם לשונים ממני.
ג’אבר: אני שייך לישוב הבלתי מוכר אל זרנוק. למרות הקשיים של הכפר שלי, הסבל בעזה רב יותר. לא יתכן שאני אחיה כאן בנוחות יחסית ושם יש רק סבל. יש לי תקוה שהסכסוך ייפתר.
אסף ינאי מכפר עזה בעבר הקרוב מאשקלון: היה בשבוע שעבר, התעניין והחליט לחזור. מתאר שלושה סבבים של קשר שלו עם עזה. הראשון – אמי עבדה כאחות בעזה. סבב שני – בצבא הגעתי לעזה, והיתה לי חויה של אחד מול מציאות שונה. זכרונות מהשוק שחויתי כמו בעולם השלישי. ניגוד בין שני עולמות במרחק קצר. הסבב השלישי היה כאגרונום בגוש קטיף. מקוה לטוב.
אילן: גדלתי בעמק. בן זוגה של מרי. הייתי טייס בחיל האויר ובמשטרה. יש פער בין ערכי שותפות ושיווין במשמר העמק, בצבא ובמשטרה. החיכוך שלי היה עם הצד השלילי של הסכסוך. הפתרון הוא ביחסים האישיים והאנושיים. החיבור מניסיוני בצבא ובמשטרה הוא מורכב.
רוני מספרת בפירוט רב על חברינו שמעבר לגדר.
עם הצטרפותם של בני מבועים ונתיבות מרי מדברת על צפיפות האוכלוסין בעולם.
עודד מוסיף לתת נתונים על פער קיצוני ברמת החיים בין עזה לישראל.
ארבעת הצעירים היודבתניקים מעירים שמה שמושך אותם במגדלור הוא הדעות השונות ממה שהם שומעים סביבם. כמו כן הם מדגישים שהדעות המובעות כאן מבוססות על ידע מוקדם ועל ניסיון חיים. ג’אבר מספר על התחושה של היות מיעוט. עם זאת יש כח ומשמעות לאחרות בה אני וגם יושבי המגדלור חיים אותה – למיעוט יש כוח בהתמדה ובנחישות ויש לו השפעה.
עודד מספר על גאוגרף שטוען שיש בעולם 2000 קהילות שמוגדרות כלאומים. רק ל- 200 מהן יש טריטוריה.
מתפתח דיון היסטורי על התפתחות המושג לאום. ג’אבר אומר כי האדם האנושי ביותר הוא הבדואי במדבר.
מי הגיע היום? עודד, אסף, משה, רוני, מרי, אילן, ג’אבר, מלכי, עוזי, יוגב, אופק, אורן מנתיבות, מיטב ממבועים וחיותה.
מי כתבה? חיותה.

מפגש 196 – 17.12.2021

רוח, טפטופים של גשם וקור של חורף אמיתי.
משה, מארק, שמוליק ונחשי מתארגנים ושואלים כמה משוגעים יעזבו את הבית החם כדי לדבר על עזה.
תתפלאו…
דורון מהצפון ואסף שהוא אגרונום שעבד גם בגוש קטיף והיום גר באזור, מטיילים ומוזמנים לקפה.
תומר שעבר גם הוא לאזור לא מזמן, שמע שיש כאן משהו מעניין ומוזר ובא לבדוק.
רוני מגיעה ואפשר להתחיל סבב:
הצגנו את עצמנו וסיפרנו על המקום ועל “עזה שלנו”.
אסף זוכר את עזה כחייל לפני האינתיפאדה הראשונה, ומביא סיפורים על הפיתוח של חבל קטיף ואת הקשרים הטובים עם העובדים העזתים.
בינתיים מגיעה מרי ואז חנן, ומהרן מביא כנאפה טריה, ומלכי ודינה ובהמשך, איך לא, חבורת הצעירים המתמידים אופק, יוגב ומיטב שהביאו לביקור ראשון גם את מורן ועומר.
כל אחד מספר מאיפה בא ומה הביא אותו לכאן, לדבר על עזה.
מארק מספר שלאחרונה כשהיה בירושלים, עצרו שוטרים את הרכב שלו, תישאלו וחיפשו ברכב בתואנה של כוונה להפר את הסדר הציבורי. זה נגמר בתחנת המשטרה ובשיחרור בערבות עצמית. מסתבר שבשני הצדדים של הגדר חופש הביטוי לא בתקופה טובה.
כשאופק הציג את עצמו הוא אמר “אנחנו באים כל שבוע ונמשיך לבוא!”.
אחרון הגיע, בפעם הראשונה, עדן (הבן של מארק), ואמר שהוא שמח לראות שיש מי שלא נותן לעזה ותושביה להישכח.
ואז עשינו שיחה עם חברנו העזתי. זו פעם ראשונה שהאורחים הצעירים רואים אותו ושומעים מפיו על ועדות הצעירים וההתעקשות לראות שבצד השני יש אנשים ויש עם מי לדבר, למרות כל הקשיים. הוא לא שוכח להגיד לאורחים שהוא חבר קבוע ב”מגדלור” ושיש כיסא פנוי שמחכה רק לו.
לסיום, נחשי מספר על כנס “מחזירים את השלום לשיח” שמתוכנן ליום שישי 7 בינואר בשדרות: יהיו שם הרבה אנשים שיבואו לספר ולשמוע על מה שעושים ורוצים לעשות לחיזוק הדיאלוג בין אנשי הדרום, החברה הבדואית ועזה. גם ה”מגדלור” יציג את עצמו כמובן ונתבקשנו לעזור גם פיזית בדברים הטכניים. בשבוע הקרוב נפיץ תוכנית מפורטת ונבקש עזרה במה שצריך.
היינו: משה, מארק, שמוליק, רוני, דורון, אסף, תומר, מרי, חנן, מהרן, מלכי, דינה, אופק, יוגב, מיטב, מורן, עומר, עדן, נחשי.
כתב: נחשי.

מפגש 195 – 10.12.2021

ישבנו בפעם ה- 195 (כן, תיכף חוגגים את המפגש ה- 200) רוני, מרי, משה, לימור ונחשי והסכמנו ששני דברים יעשו את המפגש מושלם: שיחה עם חבר מעזה וביקור נוסף של החברים ממבועים.
והנה – שני הדברים קרו!
חברנו העזתי נראה ונשמע טוב, הבטיח שהקריאה להקשבה והיכרות הדדית תימשך למרות הקשיים ואמר שבשבוע הקרוב ינסה להפגיש אותנו עם קבוצת חברים.
קצת אחרי שנפרדנו ממנו, הצטרפו יוגב ואופק.
מהשיחה על ״עזה שלנו״ שווה לצטט קטע ממה שאופק אמר: נניח שאני נכנס לחדר שלי, שאני אוהב אותו וטוב לי בו, אבל אז מודיעים לי שאסור לצאת מהחדר יותר. אני אשבור את הראש על הדלת והקירות עד שאוכל לצאת! וכל רגע בתוך החדר יראה לי כמו סיוט… ככה אני מאמין שתושבי עזה מרגישים.
וכל המוסיף גורע…
היינו: רוני, מרי, משה, לימור, יוגב, אופק ונחשי.
כתב: נחשי

מפגש 194 – 3.12.2021

השבוע, נערך בכפר עזה מפגש ביוזמת הפורום הבין דתי שחברתנו רדיר שותפה בו. במפגש דיברו כומר נוצרי, שייח מוסלמי ורבה יהודית על תפיסת הניסים בדתות השונות (חנוכה…). כשהגיעו ארבעה חבר’ה צעירים למעגל (פעם שלישית ברצף שהם באים!), מצא שמוליק לנכון לפתוח בתיאור המפגש הבין דתי על הניסים…
נחשי אמר שבעבר, נפגש הרבה עם עזתים. היום מתאפשר רק קשר טלפוני עם אותם חברים.
אופק אומר שיש משהו מסקרן במפגש הזה שקשה לו לשים עליו את האצבע. לדבריו, מאז שנולד, עזה לא נושא שמדברים עליו בהקשרים שאינם איבה. יש בו סקרנות והוא רוצה לדעת.
יוגב גם בא מסקרנות (ובגלל התה ששמוליק הכין בפעם הראשונה שנכח במעגל…). קצת מתקשה להגדיר מהי עזה בשבילו.
רוני מתרגשת לראות את הצעירים בשלישית. היא מספרת על השליחות במצרים. איך יצא לה להכיר זוית אחרת של הסכסוך, מתי הבינה שיש כאלה שסבלו מהעצמאות שלה. זה היה עבורה שוק. קראה וניסתה להבין יותר. חוזרת ומדגישה שכמו שלה יש זיקה למקום הזה, גם להם יש. הבינה גם כמה הרסה להם כדי לחיות פה. התחילה ליצור קשרים ולהכיר. צריך לחיות ביחד, היא אומרת, יש פתרונות וצריך להקשיב. מספרת על פעילויות תרבותיות משותפות שאירגנה. מנסיונה, בשליחות במצרים, למדה שהפלסטינים במצרים לא מתקבלים כשווים. מספרת על ההיכרות במצרים בין בתה שהיתה אז ילדה בת 6, עם חברה מצריה בת גילה ממוצא פלסתיני, ואיך התפתח הקשר, תוך קשיים רבים, גם ליחסים בין המשפחות. מספרת על מכינות קדם צבאיות שמגיעות להתארח אצלה ובסוף המפגש באות בנות ואומרות שלמרות שהן חלוקות עליה, דבריה חילחלו וגרמו להן לבחון אותם. צריך לזוז קדימה היא מסכמת.
מלכי שמחה לבוא לראות דברים מכיוונים שונים. קראה על מורה בעזה שמלמד את יהודה עמיחי באוניברסיטה. הוא קרא שיר של יהודה עמיחי לפני כיתת בנות שחשבו שזה שיר של משורר ערבי… מספרת על “אנחנו שמעבר לגדר“. אתר ששווה להיכנס ולקרוא בו כדי להבין יותר את רוח הצעירים בעזה.
בלה יצאה בשבוע שעבר מהמפגש בהיי בזכות ההשתתפות הצעירה במעגל. עבורה זה נדיר לשמוע צעירים (17-18) מתייחסים לסוגיה כל כך מודחקת בחברה הישראלית כמו עזה. מקווה שכשיגיעו לצבא לשמור על המולדת, יראו את הדברים אחרת. כילדה סבלה מנדודים, בלי בית קבוע עד גיל 12 ולא הבינה הרבה. ראתה שיהודים נכנסים לבתים ריקים נטושים ולא הבינה שאלה בתים של אחרים.
חיותה עסקה במשך רוב חייה בחינוך. בגלל זה היה עבורה מעודד לראות את שובם של הצעירים. חינוך זה תהליך עם עליות וירידות ולכן זה מרגש אותה באים שוב בשלישית. במעגל חושבים אותו דבר וקשה להעביר את ה”אותו דבר” לאחרים.
עומר בא פעם ראשונה. הגיע בעקבות החברים והיום כבר בא מסקרנות… גם לו וגם לאלעד שהציג את עצמו אחריו, קשה להגיד מה היא עזה בשבילם.
לאלעד, סיפרו החברים על המפגש ולכן בא.
שמוליק נזכר שצפה בטלוויזיה בתוכנית שערך והגיש רינו צרור שבה ציין שבית ראשון ובית שני לא שרדו יותר מ 75 שנה… מטרידה אותו המחשבה שזו סביבת הגיל הנוכחי של מדינת ישראל וגם עכשיו כמו אז היא שקועה בסכסוכים פנימיים שעלולים למוטט אותה. דברים משתנים כשנפגשים בגובה העיניים, הוא אומר. מספר על המפגש עם המשפחה בחיזמה והטיול המרגש כשהוא ונחשי לקחו אותם לים לראשונה בחייהם, וממשיך ומספר על מפגש במצרים, באוטובוס, עם בחור מצרי שהיה קצת מנוכר ומסוייג, אבל כשנפגשו שוב בנאת מדבר שאליה נסעו, היה המפגש חם ומרגש. זה נתן לו את התחושה שקשר אנושי פותר את האיבה ויוצר בסיס של שוויון וראית האדם כאדם. הגדר לא עושה טוב וגם המחסומים. מקווה שהקשרים שנוצרים עכשיו יתחזקו בהמשך. מבקש מהצעירים שיביאו חברים ואומר שזה שכרו, מפגש עם אנשים שונים ממנו בגיל או בדעה.
יעלה יצאה להליכה עם הכלבים. בתוך הקיבוץ ליד הגדר. משם רואים את הים. יפה, נקי וכחול. חשבה איזה אויר כיפי יש לה ולתושבי חאן יונס שמעברה השני של הגדר… כשמלוכלך, היא אומרת, מלוכלך לכולם כשנקי, נקי לכולם. עוסקת כבר הרבה שנים בנושא הכפרים הלא מוכרים. בבחירות אירגנה הסעות למשפחות בדויות לקלפיות המרוחקות. ביקשו ממנה להיות יועצת פרלמנטרית של מנסור עבאס לנושא הכפרים הלא מוכרים. יש הרבה מה לעשות ויש דברים קרובים להעשות. מה שקורה מול האוכלוסיה הבדואית נובע מהחשש של נורמליזציה עם הבדואים.
רוני ראתה בהפגנה בירושלים, אשה עם שלט שכתוב בו “הבן שלי לא יתגייס”. רוני ניגשה ואמרה לה שהן ביחד בהפגנה אבל קשה לה עם השלט, קשה לה לחשוב שלא תהיה הגנה של צבא. אנחנו לא במצב שאפשר להתקיים ללא צבא, הלוואי ונוכל להגיע לשם… מקווה שהילדים שלנו ידעו לנהוג בשירות הצבאי שלהם, בצורה הגונה.
יעלה אומרת שלא להתגייס זו מחאה. יש מחאה נגד מס הכנסה למשל, אנשים לא חושבים שאפשר בלי מס הכנסה אבל כשחשים בעוול, מוחים. ככה גם לגבי הצבא, הסרבנות היא לא כדי שלא יהיה צבא אלא כדי להגיד שלא מסכימים עם ההתנהגות.
מגיעים רמי עם בנו רותם ויואב. יואב תוהה על פשר ההתכנסות ורמי מסביר לו על הרצון להסיר גדרות, תרתי משמע, כלפי עזה ועל הרצון לדעת איפה עזה פוגשת אותנו מחוץ לחיינו ובתוכם.
רותם היה פה בהרבה הזדמנויות, אבל זו פעם הראשונה בתוך המבנה… החוויה היחידה שלו מעזה, משחק כדורסל בגוש קטיף כשהיו ילדים… זו הכניסה היחידה שלו לעזה…
יואב עדיין משרת בצבא, כרגע בגוש עציון. לא היה מימיו בעזה. זה מטרופולין עצום לידנו, הוא אומר. היחס שלו לגבי הפלסטינאים התעצב בשנים האחרונות והוא במצוקה כי הוא שונא לדבר על הבדלים בין בני אדם. קשה לו להתנגד לקבוצת השייכות שלו גם אם הדברים שהיא עושה לא מוצאים חן בעיניו. לדעתו, יש לנו זכות להגן על עצמנו וחשוב שיהיה צבא. היחס כלפי הפלסתינאים נובע מהצורך להגן על האוכלוסיה האזרחית (היהודית מן הסתם…) זו המשימה העיקרית. הכל מותר חוץ ממה שלא. אם זה היה תלוי בהם היו יותר אלימים, ה”למעלה” עוצרים… משתדלים לא להרוג כי זה יכול לסבך אותם… הוא יודע שהם מאד מגבילים את הפלסתינאים אבל זה כורח. זה לא תואם את דעותיו הפרטיות אבל הוא חלק מארגון. לא רוצה גדרות בחיים אבל לא רואה איך מורידים אותן…
הוא כמובן הוזמן לבוא שוב, אבל השעה ארבע…
היינו: חיותה, משה, שמוליק, נחשי, רוני, מלכי, בלה, יוגב, אופק, עומר, אלעד, רמי, רותם, יואב, יעלה, עודד.
כתב: עודד.

מפגש 193 – 26.11.2021

בשבוע שעבר, בסיכום שכתבה חיותה, קראנו על שלושה צעירים שהצטרפו ל”מעגל”.
מארחי ה”מגדלור” בשבוע שעבר עשו עבודה טובה, שניים מהצעירים חזרו שוב השבוע והביאו איתם עוד שניים… אבל לא רק הם, השבוע היינו במעגל רב משתתפות/ים עד כדי כך שמיכל המים לקפה התרוקן עד תומו! (לא לדאוג, היו שניים…).
ובכן כפי שצוין, הגיעו ארבעה צעירים למעגל ורמי שפתח והנחה, כיוון בעדינות את דבריו כך שיערבו לאזניים צעירות, כפי שעשו, מן הסתם, גם אלה שדיברו אחריו…
רמי אמר שקם בבוקר עם השאלה מה כבר יכול להתחדש בעולם? הרי החיים קצת חוזרים על עצמם… כשהגיעו הצעירים הרגיש שהנה, יש חדש… אנחנו לא מתחילים מחדש שום דבר, הוא אומר, אנחנו ממשיכים מחדש. סיפר על ה”מגדלור”, על מקום שבו דולק אור שעצם הידיעה על קיומו, מאפשרת תקווה. מספר על הרציונל שלנו ביחס למרחב, מרחב עזה על שני צדדיו האתניים. היום עזה עבורו היא סימן שאלה גדול, הוא מוסיף. הרבה זמן שקט. הרבה באופן יחסי כמובן… עזה היא גם תקווה ואהבה.
רביד אומרת שעזה היא מקום של כאב ויאוש אבל יש גם תקווה, היא מאמינה שאפשר. לא יודעת איך ולכן באה לכאן כדי להתקרב לתשובות, להתקרב למרחב שבו נמצאות עזה ושכנותיה, להשביע את הסקרנות. ה”מגדלור” זה שם נהדר לדעתה…
טל הגיע יחד עם רביד וגם הוא מרגיש חיבור ל”מגדלור”. מגדלור זה משהו שמסתכל אלייך. וכשמשהו מסתכל אלייך אתה קיים. טל רוצה להישיר מבט לעזה.
אני כיוונתי את דברי אל הצעירים ואמרתי שהתגובה הראשונה לשמע המילה “עזה”, היא תגובה רגשית (פחד, כעס, רחמים, שנאה וכו’). לכן יש חשיבות להביא בפני אורחי ה”מעגל” כל סוג של מידע על עזה, מידע שיקעקע קצת את הרגש הראשוני השלילי. רמי נענה לאתגר והוסיף מידע…
בשביל יוגב, עזה היא משהו “של אויב”, כך שידרה הסביבה שבה גדל. אם עזה רוצה לפגוע בי, אני אפגע בה. הידע שלו, לא מגיע מבדיקה וחקירה אלא משמיעה אקראית. כדי ללמוד עוד, חזר שוב השבוע…
מיטב בא כי החברים סיפרו על ביקורם בשבוע שעבר ושכנעו אותו להצטרף… עזה היא עצב על תושבים שנולדו למצב הזה. לא יכולים לצאת מהחיים האלה והשעמום והמחנק מביאים אותם לעשות דברים לא טובים.
עומר רואה את עזה כמו חבר שאפשר להיתרם ממנו אבל גם להיפגע. התושבים שם נלחמים על החיים שלהם ויש שם הסתה לאלימות.
אופק: כשאני חושב על עזה עולה לי תמונה של גדר, של הפרדה, מחיצה. בימים קשים של לחימה החשיבה המיידית היא על עזה כארגון טרור. בחשיבה רגועה זה לא כך. אופק מדמה את האזרחים בעזה ל”יתומים”. בלי אבא ואמא הם מובלים לתוך סיטואציה בלתי אפשרית. זו לא אשמתם.
רוני, שכנה של עזה. בעבר, בתקופה שישראל שלטה על כל המרחב, היו לה ידידים אבל הקשרים האלה נותקו. גם היום רוני שכנה של עזה (מכיוון אחר…) ושוב יצרה קשרים שדרכם היא מטפלת בבקשות עזרה שמגיעות אליה מעזה. מאד קל לשנוא אויב שאתה לא רואה אותו, היא אומרת. לאורך השנים היא יצרה קשרים בין בתי ספר בעזה ובארץ. כשרואים, נוצרים קשרים… המשיכה לקשר תאטרוני בין בני נוער. התוודעה לנעשה בעזה בתחומים חברתיים. מספרת קצת עליהם ועל הקשר איתם. מביאה דוגמאות לפעילותה… העברת פסנתר למוזיקאי שביקש, פרוייקט תרומות לתפירה ורכישת ילקוטים (“ילד אחד, ילקוט אחד, תקווה אחת”), ולא רק תקווה לילד הביא הפרוייקט, גם תקווה לשינוי התודעה של סביבתו שידעה שזה בא מישראל, מאנשים טובים.
במלחמה, רוני קיבלה הודעה מחברה בעזה ששאלה אם נפגעה מקאסם ובו בזמן שמעה את המסוקים שהולכים להפציץ בעזה ואת החברה שאין לה מקלט. תחושה של חוסר אונים. טילפנה לחברה מעזה ווידאה שהיא בסדר. “כולנו צריכים לזכור ששני העמים לא הולכים לשום מקום. אנחנו כולנו נשארים פה” היא קובעת לסיכום דבריה
לרוני היה חשוב להוסיף עוד משהו: היא קיבלה קבוצות ממכינות דתיות, בנות בלבד. הן היו מאד “סיסמתיות”, דיקלמו משפטים שהוטמעו בהן, אבל הקשיבו לה קשב רב וניגשו לפני שנסעו ואמרו שלמרות חילוקי הדעות, הדברים שאמרה עוררו בהן מחשבות.
מלכי: מה שקורה פה היום נותן הצדקה לקיומנו! (אני מניח שהכוונה לקיום ה”מגדלור”… על רקע הדיונים בשבועות האחרונים). מרגש לראות צעירים שבאים וחוזרים שוב עם חברים וגם קיימת בהם איזו רגישות. יש בזה המון חשיבות.
מירהל’ה לומדת בחוג “מחשבת ישראל” והתבקשה להגדיר מה זה עבורה תפילה… תשובתה היתה “תקווה”!
בלה אומרת שהיום בעזה שקט. היא חושבת מה גורם לשקט הזה, האם הוא ימשיך?
עוזי מציין שישוב מגוריו הוקם בלי אלימות ובלי נישול. הסיפורים של רוני מרגשים אותו. פגש הרבה מאד ערבים בחייו (בעיקר, לא במלחמות…) היה במצרים בירדן ובמפגשים בחו”ל. היום יודע לומר בוודאות על ערביי ישראל שהם לא דומים לעמים ערביים אלא בעיקר לנו ליהודים הישראלים. זה נתון מאד חזק בעיניו. אף אחד לא הולך לשום מקום… בעבר, צלל בחופי עזה, והסתובב לבד, בלי נשק, ברחובות עזה. היום, העצב עמוק ותחושה של החמצה. האשמה בחוסר הפתרון מוטלת גם על הצד השני, אבל אנחנו בתור הצד החזק, צריכים ליזום את הפתרון.
דינה מפתיעה, היא מעולם לא היתה בעזה! “לך לעזה” היתה קללה… מסקרן אותה להיות שם. היתה מזכירה של מזרחן וניסחה עבורו מאמרים לעיתונות. עזה צריכה להיות על הפרק כל הזמן. ההתעקשות על קיום ה”מגדלור”, מוצדקת. דינה מדברת כל הזמן, בכל מקום, על עזה. זה מעניין אותה לדעת מה חושבים אחרים. עושה פירסום ל”מגדלור”… יכול להיות נהדר לחיות בשלום חבל שמפספסים…
שמוליק: אחרי תקופה קשה של מעט אנשים, שמח על האנשים שהגיעו היום.
מהרן: מצדיק את הדעה של עוזי שערביי ישראל דומים לנו… מנסור עבאס הבין שזה מה שצריך לעשות, להתעסק באזרחי, בדומה. לא רואה הסדר קרוב… השקט הזה מוחזק בגלל שיש ערבים בממשלה… גם החמאס, בשקט בשקט, חושב שזה טוב. היציאה של עובדים לישראל, מבורכת. אם יוצאים עובדים זה סימן להורדת רמת המסוכנות והחשדנות. חושב שתהיה הודנא ל- 10 שנים וזוכה לתגובות של שמחה מהולה בציניות… לדעתו השקט הזה מחוייב על ידי הכוחות באזור. העולם עייף בגלל הקורונה. העולם מנסה לשקם את הכלכלות על חשבון המלחמות.
נחשי: השיחה היום הזכירה לו משהו מהעבר. כשהיה בן 7 בזמן מלחמת 67. תקופת ההמתנה, נאצר מגרש את כוחות האו”ם. ברור שהולך לקרות משהו. בתור ילד, לא מבין, מתרגש. אבא הזמין אותו לעלות למגדל ולהשקיף על עזה. נחשי היה בטוח שהוא יראה מפלצות… ראה אופניים ואנשים מטיילים. שאל את אבא בפליאה זה עזה? ואבא שלו ניסה לכוון את מבטו לאיזה מחפורת… זה התנגש עם כל מה שאמרו לו. לימים יצר קשר טוב עם עזתים והוא משוכנע שהחיים המשותפים יחזרו. בא לכאן לשמור על התקווה.
נטע לא יודעת מה עזה בשבילה… מבולבלת. יש לה זכרונות עמומים מביקורים כילדה קטנה. מצד אחד יודעת ומבינה שיש שם בני אדם אבל יש עטיפה של חוסר ידע שמטשטשת את החשיבה הרציונלית. התקווה והיאוש של השנים האחרונות מבלבלות. הצעירים שהיו פה היום מחזירים לה את התקווה. לא שומעים דיבור כזה כמו שלהם… זה שהם חזרו זה מרגש ומפליא וממש לא מובן מאליו. פונה לרוני ואומרת לה כמה חשוב המפעל שלה, מפגשים עם קבוצות והמבט, תרתי משמע, אל עזה. לבקשת הקהל, מספרת על הביקור של נשים עושות שלום בכנסת ועל החוק שהן מנסות לקדם, “חוק חלופות מדיניות תחילה” לפני כל החלטה על יציאה למלחמה.
רב משתתפות/ים כבר אמרנו?… הנה השמות: מירהל’ה, נטע, רמי, רביד, טל, אופק, עומר, מיטב, יוגב, עוזי, מלכי, בלה, דינה, מהרן, רוני, שמוליק, נחשי, עודד.
כתב: עודד

מפגש 192 – 19.11.2021

התחלת המעגל היתה משפחתית ממש: שמוליק וחיותה. חגגנו יומולדת למוליק.
די מהר הגיע מארק, ואחריו מרי אשת החורף ואחרון הגיע חנן בעל שני הכסאות.
שמוליק סיפר בהתלהבות ובסיפוק רב על מבצע עם משפחה שיש לו איתה קשר קבוע. נחשי, לימור ושמוליק חצו את המחסום והעבירו משפחה על ילדיה ואמם והעבירו אותם לשפת הים באשדוד. שמוליק תיאר את שמחתם ואושרם שגרם לו עצמו אושר. לדעת שמוליק סוג כזה של פעילות מועדף על ישיבה מתסכלת בימי שישי.
לקראת שלוש הגיעו שלושה נערים – טל אופק ויוגב ממבועים תלמידי י”א במרחבים. כולנו סיפרנו להם את דברינו והם הביעו את עמדתם כמתגייסים בעתיד. הם הביעו רצון לשלום והיסוסים לגבי שלום אפשרי.
פתאום שמענו פיצוצים שלא מן המנין…
חיותה הראתה מצגת יפה “מה זאת אהבה“.
בקיצור לקראת הסוף היה מענין ומשמעותי.
היינו: שמוליק, מארק, חנן, מרי, טל אופק, יוגב וחיותה.
כתבה: חיותה.

מפגש 191 – 12.11.2021

היום היה מזג אויר נעים, ליד מרכז האופניים בכניסה לקיבוץ בארי היו קצת מטיילים ובדרכנו ל”מגדלור” בכביש השדות הצר, דיוושו כמה רוכבים.
היינו אופטימיים… נחשי אמנם לא הגיע היום, אבל את מקומו (ברכב, לא בהכנת הקפה…) תפס משה שביחד עם שמוליק ואיתי, הכנו את המעגל, עדיין אופטימיים… רוני הגיעה ובהמשך גם ג’אבר וזהו: להוציא רכב צבאי שנוסעיו הסתקרנו לרגע, התקרבו ומיד הסתובבו לצד שני וטנק שנשמע (לא נראה…) מתמרן מצפון לנו, לא ניצפו מטיילות/ים בשטח…
השיחה אם כן היתה בעיקר על החוויות של משה ושלי מסיור שערכנו ביום חמישי בישובים בדווים. חלקם “ישובים לא מוכרים” ואחד קרוב להכרה. הסיור אורגן על ידי מיכל אורן והודרך על ידי אודליה מטר מ”הפורום לדו קיום בנגב“. בסיור נפגשנו והקשבנו למנהיגים מקומיים שהביאו בפנינו את הצדדים הפחות מוארים של היחסים בין האזרחים הבדווים לבין המדינה ואת נסיונות ההסדרה של החיים האזרחיים במדינה שהם אזרחיה, גם את הכשלונות…
בין השאר היינו באל זרנוק, כפרו של ג’אבר. ג’אבר לא היה בבית אבל הספיק להגיע כשהיינו ביציאה מהישוב והתראינו.
היום ג’אבר פה, ב”מעגל” והוא מוסיף תובנות משלו. ג’אבר גם משתתף בקורס מורי דרך וההתמודדות שלו כערבי ילידי עם הנראטיבים היהודים המונחלים בקורס, מעניינת במיוחד.
בנושא עזה, רוני היא האור במגדלור ובכל פגישה מביאה את המידע שברשותה.
עונת המסיק בגדה המערבית מתקרבת לסיומה. שמוליק ואני סיפרנו על חווית המפגש עם משפחות החקלאים המוסקות את כרמי הזיתים שלהן תחת מגבלות והצקות של הצבא והמתנחלים.
שמוליק, נחשי ושלי (אחות של נחשי) לקחו בשבת האחרונה ילדים פלסתינאים מכפר ליד ירושלים לרחצה בים התיכון! לחלקם זו הפעם הראשונה בחייהם שהם נמצאים בים! כל המשתתפים ב”מבצע” חוו אושר גדול ושמוליק שיתף…
ה”שממה” ממטיילים, העלתה שוב את נושא מציאת הדרכים להרחיב את מעגל המשתתפות/ים במפגשי ה”מגדלור”.
היינו: רוני, ג’אבר, משה, שמוליק ועודד.
כתב: עודד