"הימים ימי זעם… הימים ימי פעם עם ימי עכשיו…"
המגדלור יושב על הגבעה, בריזה רכה בשעת הצהריים הלוהטת, וברקע רותחות החדשות: המונים עולים ירושלימה, מנסים לעצור את ההפיכה המשטרית.
המעגל האינטימי, על הגבעה, עם המבט הפתוח למרחב עזה, מזמין שיח אחר על המקום ועל התקופה, וניסיון לצפות מעבר ליום הזה ולזמני הזעם, כיאה למגדלורים מול ים סוער.
ובכן, בתמצית: יתכן שהמפגשים בעתיד (בעוד עשור, אולי אפילו לפני) יעמידו שאלות מאתגרות חדשות, שונות: המלחמות דהיום, העימותים בין אומות ודתות, יהיו נחלת העבר ומצוקות אחרות יגרמו לשיתופי פעולה (או, חלילה, למלחמות נוספות) בין האנשים החולקים את המרחב שלנו, ובכלל, כל אזורי תבל.
ההתחממות הגלובלית היא לא מגמה: היא מציאות ממשית, בלתי הפיכה, על פני כדור הארץ.
הפלגנו רחוק? אולי, אבל כבר היום, הצורך האנושי הבסיסי למים, פשוט מים, אפילו לפני המ"מים של מזון, מרפא, מלבוש, מעון, גובר על האחיזה באמונות שסימנו את המאבקים לאורך המאות.
האם הסכמנו על האבחנה? חמישה חברים במעגל, וכוורת של דעות שונות שוטפת את המקום, כרוח כוורת הדבורים ששכנה כאן לאחרונה.
חיותה שולפת ספר שירים ואמיר גלבוע מוסיף את מילותיו לשיח.
ופתאום השעה כבר ארבע.
"ארבע אחרי הצהריים. כרגיל עוד חם… היה קפה וגם גלידה, מה נאמר ומה נגידה"
היינו הפעם: רמי, האחים צור (חיותה ושמוליק), עודד, משה.
כתב: משה (עם קורטוב שלמה ארצי וקמצוץ יורם טהרלב)