רמי היה השבוע בכנס יחד עם עוד 1,500 משתתפים מכל העולם. את התובנות הוא פרש לפנינו בשעה הראשונה של המפגש והרי עיקרן כפי שנשתמרו בזכרוני:
כדור הארץ מספק משאבים לקיום החיים בו. בני אדם חיים על ובקרבת משאבים אלה. המשאבים שבאזור מסוים צריכים לקיים את הקהילה החיה עליהם. חלוקת המשאבים לא צריכה להיות לפי מדינות אלא לפי קהילות אזוריות. למשל פה, באזור שבו אנחנו יושבים, יש שטחי אדמה רחבים, יש מי תהום, יש גשמים, יש ים. אלה משאבים שכל תושבי המרחב צריכים לחיות מהם בלי קווי גבול מדינתיים. רמי מוסיף ואומר שאפשר (בפרוצדורה חוקית שחלקה כבר ניתן ליישום) להקים כאן, במתחם שבו אנחנו יושבים, תחנת מחקר סביבתית שתנהל מחקרים על קיום במשאבי הסביבה. רמי הצהיר מראש שבא היום לזמן קצר ולא דנו יותר מדי בהבנה או פיתוח של הרעיון.
קצת לפני עזיבתו של רמי הגיע ג'אבר.
אחרי שרמי הלך, הגיע תור התובנות של ג'אבר: כרגע הוא עובד כנהג אגד, הוא לא מתכוון להמשיך בכך עוד זמן רב. את קורס מורי הדרך סיים ברגשות מעורבים. מצד אחד למד המון ומצד שני התקשה במבחן הסיום, לדבריו, בשל התנגדות פנימית להנחות יסוד שסותרות את הידע וההבנה שלו לגבי עובדות ותהליכים טריטוריאליים והיסטוריים שעליהם גדל (ניסיתי להתנסח בעדינות…). בנו של ג'אבר סיים את לימודי הרפואה ברומניה, חזר לארץ וצריך להשלים בחינות כדי להתחיל לעבוד. כפיים! היום ג'אבר היה די נסער ודיבר בהתרגשות על יחסו כישראלי-ערבי-מוסלמי למחאה.
שמוליק נחשי ואני נוסעים כבר כבדרך שגרה לבאר שבע להפגנות במוצ"ש. הזמנו אותו להפגין איתנו, והוא נשא בפנינו נאום נרגש למה הוא לא רואה תועלת בהפגנות האלה ואפילו אמר שאם תצליח הממשלה בזממה, אנחנו אולי נרגיש סוף סוף קצת ממה שעובר עליו בשגרה היומיומית כאזרח. הוא כמובן מבין שגם מצבו יחמיר, אבל מסקרן אותו לראות את התגובה של הפריבילגים כשיפגעו בפריבילגיות שלהם.
נפרדנו כידידים כי השעה ארבע הגיעה.
ועזה, מה איתה? אז אולי זה המקום לספר שלפני ימים ספורים נכחנו באירוע אומנותי שבו פגשנו את עזה שאיתה תקשרנו עד לפני כשנה…
היינו היינו: משה, רמי, ג'אבר, נחשי, שמוליק, עודד.
כתב: עודד