הדיון התחיל תוך כדי נסיעה למגדלור: מדברים על ספרים, שמוליק אוהב יותר את מאיר שלו מאשר את עגנון.
צהריי שישי במרחב עזה. יש בריזה נעימה, והדבורים מסתפקים במים ליד הכוורת.
פרשת השבוע היא פרשת בלק וסיפור בלעם, ממנה אנחנו לומדים (בעיקר השבוע, בעקבות קללת השר שלא שתה קפה) שראשית חוכמה, ספל קפה. אז שמוליק דואג להגיש קפה, ולהזכיר שבצד השני של הגדר הסמוכה למפעל הגופרית, חוגגים היום את חג הקורבן, עיד-אל-אדחא, המציין את העקדה.
עקדת יצחק היא אחד הסיפורים במחזה (הראשון והאחרון) של מאיר שלו.
חיותה, חמושה תמיד בספר, שולפת יצירה אחרת של שלו, "פונטנלה". היא קוראת מתוך הספר ולרגע אנחנו עוברים ממרחב עזה לחצר יופה ולנופי העמק.
עם חזרתנו לכאן ולעכשיו, שמוליק מעלה את דאגתו על המצב הפוליטי ועתיד השותפות היהודית-ערבית, למשל במפלגה הקומוניסטית הישראלית. מפלגה שנוסדה לפני כמאה שנה, והעמידה דורות של מנהיגים ופעילים. שמוליק מתגעגע לדב חנין.
היום אין מטיילים באזור, גם לא רועי צאן בסביבה.
אפילו משיח לא בא, וגם לא מטלפן…
אז מה היה לנו היום? הפלגנו לעמק יזרעאל, נסענו לזמנים אחרים, חזרנו למרחב עזה…
היינו הפעם: האחים צור (חיותה ושמוליק), משה.
כתב: משה