אתחיל מהסוף: כשמהרן נכנס לרכבו בסוף המפגש, הוא הודיע שמד החום ברכבו מורה 48 מעלות בצלזיוס.
אמשיך בהתנצלות: אנחנו מתנצלים בפני כל חסידי ה"מגדלור" שבאו בין השעה שלוש וחצי לבין שעת הסיום (ארבע) ולא מצאו אותנו – "נוצחנו" על ידי הדבורים שריחפו, זימזמו וגם עקצו.
נכון, היה חום כבד, אבל הצירוף עם הדבורים שנצמדו לכל מקור לחות שהיה בסביבה, קפה, מים, זיעה ואפילו חלה, היה כבר יותר מדי.
הדבורים הגיעו מכוורות שהניח דבוראי כלשהו ליד מעון הקיץ של ה"מגדלור". הוא רצה כנראה ללכוד את פריחת האקליפטוסים, אבל הדבורים, מרוב צימאון, ממש לא התעניינו בפרחים והתחננו בזמזום למעט מים.
רמי, שהגיע היום, צילם את הכוורות ושלח את המסר לגורמים הרלבנטיים שיטפלו בסילוקן. נקווה שעד שישי הבא נוכל לחזור לשגרה.
כשהגענו שמוליק, נחשי, משה ואני היינו משוכנעים שבחום הזה אף אחד לא יוצא לטייל… התבדינו. כאמור רמי הגיע אך נשאר לזמן קצר כי החליט לא לאתגר את המערכת החיסונית שלו מול עקיצות דבורים.
בשלב מסויים הדבורים הניסו אותנו ממבנה המפעל והתנחלנו ליד עץ האקליפטוס שמעל הרמפה. גם לשם עפו הדבורים בעקבותינו.
מתחת לעץ חנו שלוש מכוניות ובהן כשבעה או שמונה מטיילים (לא כולם יצאו מהמזגן של האוטו), מבוגרים מעמק בית שאן ועפולה.
אמנם החום שלנו זה חורף לעומת החום בעמק בית שאן, אבל השילוב הייחודי עם הדבורים גרם להם להמשיך בדרכם אחרי שהקשיבו "על רגל אחת" לתולדות המגדלור.
היה גם עידו, שמגיע אלינו לעתים, היה גם זוג מטיילים מהבקעה שרמי פגש בדרך והזמין.
לקראת השעה שלוש, הגיע גם מהרן. לו יש בדרך כלל תשובות לכל דבר והוא ניסה לייעץ גם בעניין הדבורים, אפילו רקח להן מי סוכר, אבל גם הוא תמך לבסוף בהתנתקות…
קוראינו הנאמנים שמים לב שתודעת עזה לא ממש העסיקה אותנו ביום שישי זה. אכן, היה חם, חם מאד, אבל העיסוק המרכזי היה במציאת מקום שאליו לא יגיעו הדבורים. לשווא.
לבסוף נטשנו בסביבות שלוש וחצי.
נעשה סדר, מי בכל זאת היה: שמוליק, נחשי, משה, עידו, רמי, מהרן, עודד, עוד כ 7-8 מטיילים מאזור עמק בית שאן ועוד זוג ממושב בבקעת הירדן. גם עם הזוג מהבקעה שכן ישב לזמן מה, לא ערכנו מעגל היכרות. היו גם המון דבורים והמון צלזיוס.
כתב: עודד
