אתמול 60 צעירות וצעירים ממכינת הגליל והיום 80 תיכוניסטיות/ים, שכבה י"ב מרחבי הארץ ומהתנחלויות בגדה. חניכי וחניכות התכנית למנהיגות של אירגון "השומר החדש".
לא רחוק ממפעל הגופרית מוצבות כוורות והדבורים כבר כאן… אולי בגלל שהקבוצה הגיעה בסביבות ארבע וחצי אחה"צ והרוח שנושבת כאן, הדבורים מתמקדות בשאריות קליפות האבטיחים, שהיו מרכיב מלהיב בכיבוד, ופחות בבני האדם (רק שמוליק נעקץ, פעמיים!)
לאחר מכת הפתיחה שלי, לפניכם תקציר הדברים שנאמרו על ידי המשתתפים בשני המפגשים:
- לעולם לא אכפת מעזה, ויפה שאתם עדיין מאמינים. אבל לדעתי, עניי עירך קודמים.
- התחברתי לרעיונות שהעלית. פחות חשוב בעיני "עניי עירי", אבל המצב בעזה הוא מה שהם מביאים על עצמם. חשוב להביא חולים (בתגובה על "הדרך להחלמה" ע.ב.) אבל בעזה יש גם אנשים שלא רוצים אותנו פה. מה שאתם אומרים זה קצת לעצום עיניים, אבל זה נכון להתייחס לכל אדם כאדם.
- שאלה, מה היעד שלכם?
- מה הייתם עושים אם הייתם ראש הממשלה? אולי רוב העזתים בסדר אבל נשלטים על ידי החמאס. צרם לי שעשית השוואה לשואה (דברים שאמרתי בפתיחה על מקורות ההשפעה לאקטיביזם שלי ע.ב.) – הכסף שם הולך לטרור.
- פתחתם לי עולם. תמיד חשבתי שעזה והאוכלוסיה שם לא במצב טוב, אבל לא חשבתי מה הקשר אלינו.
- האם אתם לא חוששים שאם נפתח את השערים יקרה משהו רע? הרבה סכנות יכולות להיכנס… אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו. זו לקיחת סיכון לעם ישראל.
- אני לא מוכן לספוג בשום מחיר. בחיים, אם ילד יקלל אותי אני אגיד לו שיסתום את הפה. הם תוקפים חפים מפשע. משאבים על חולים מעזה זה יפה אבל גם בישראל יש רעבים והם קודמים. אם לא מגיבים זה עידוד להמשיך. הם יודעים שהם פוגעים בעצמם. למה הם מתחילים?
- איך היוזמה שלכם עומדת למבחן? מה גורם לכם להמשיך?
- אנחנו צריכים לדאוג קודם לעצמנו. בכל העולם יש דברים רעים. אולי צריך לחלק את העזרה לכולם. עובדתית, זה נכון שאנחנו יושבים מהצד ולא מתנדבים לעזור. ההשוואה לשואה נעשתה רלבנטית. פתאום נראה ערימת נעליים ונשאל מה זה?
- שמעתי איש מאד חכם שאני לא זוכר את שמו שאמר שאונר"א משמרת את הפליטות.
- אמא שלי עובדת בתל השומר ודואגת שילדים עזתים יקבלו טיפול. שאלתי אותה איך היא יכולה לעשות את זה והיא אמרה שאין בבית חולים יהודים או ערבים, בבית החולים מטפלים בבני אדם. השאלה עדיין מעסיקה אותי וגם התשובה שלה. הזכות לחיות היא לכולם.
- היוזמה שלכם מאירת פנים ומעוררת השראה. הפוליטיקה בצד. מה שקורה שם משפיע עלינו. יש חינוך לשנאה. זה חשוב שנשפיע על רמת החיים שם כדי שייטב לנו. כנ"ל עם הבדואים אצלנו. האם חשבתם על אפשרויות להעלות את רמת החיים בעזה?
- זה דבר מקסים לעשות מה שאתם עושים מתוך רצון לעשות טוב בעולם. מה המחשבה שלך לגבי ההתנתקות? האם יש פתרון?
- האם הפתרון הוא לספח אותם אלינו? יש אצלנו ערבים בישראל עם זכויות בלי חובות.
- אולי צריך לדאוג להם, אבל המצב שהגענו אליו הוא מתוך הנכונות שלנו להכלה, האם זה מקובל עליכם?
- נראה לי שאנחנו קצת מבולבלים בעניין הזה. הם האוייבים ואני לא אמור לעזור להם. לרצות לעזור להם זה לעצום עיניים ולהפעיל יותר מדי רגשות.
- למה אתם מתכנסים כאן, במקום הזה, אולי תשבו אפילו קרוב יותר…
- יש לי כמה שאלות. מה לדעתך צריך להיות עונש של מחבל? האם צריך לטפל במחבל פצוע? אם יש מתקן טילים על בית מה היית עושה?
- אני רוצה לדעת מה המניע שלכם לנתינה.
- אם יש יכולת לתת עזרה למה לא בתמורה לתנאים של שקט?
- כשאתה מפנה ילד לבית חולים, האם זה גורם לשינוי יחס לישראל במשפחתו?
- חיותה מספרת לצעירים על פועל עזתי שהיא מכירה. אב לתשעה ילדים בוגרים. חלקם למדו מקצועות שונים ומאד מתקשים למצוא עבודה בעזה. למזלו, הוא השיג אישור עבודה בישראל ובדוחק רב מפרנס את משפחתו ומשפחת אחיו שנהרג בתאונת עבודה בעזה.
אפשר לראות שיוזמת "המגדלור" מעוררת המון שאלות. הם רצו גם תשובות. לכן, קטעה המדריכה את שטף השאלות וביקשה שאקח את הזמן שנותר לתשובות. גם את זה לא הספקנו לגמרי כי בסוף נגמר הזמן.
בנסיעה חזרה משה העיר לי בצדק שקצת פיספסתי את "רוח" המגדלור: הייתי צריך להקפיד ולבקש התייחסות תודעתית לעזה. ככה השיח התפזר מדי.
בכל אופן, מיד עם סיום המפגש הוקפנו (כל אחד בנפרד) בנערות ונערים שרצו לשאול, להביע דעה, להבין יותר, הכול תוך כדי בקשות נחושות של המדריכים/ות, לעלות לאוטובוס.
היינו עם מכינת הגליל – שמוליק, בלה, מלכי, נחשי, עודד ואורח הכבוד: אופק.
עם תכנית המנהיגות של השומר החדש – שמוליק, משה, חיותה, עודד.
כתב: עודד
