ככה סתם היה קצת חם והרבה שקט.
יושבים הצור הבכר והרוזן, הבריזה מלטפת בניחוח קפה.
לאחר כשעה כשכבר חישבנו את קץ המעגל לאחור התחולל הנס הראשון, ג'אבר מגיע! החיבוק איתי טבעי וצפוי, כנ"ל עם משה, אבל עם שמוליק?! מי שלא היה וחזה במו, יתקשה אפילו לדמיין. ג'אבר, חמוש בשקית עם לאפות, שקית זעתר, בקבוקון עם שמן זית וקורט מלח, מארגן צלחות עם תערובת בריאות ומחלק. מנגבים.
עוד בריזה, עוד קפה, עוד ניגוב ומעל מציצה משפחה מטיילת, נס שני!
נס שני נרים למי שמטייל בחג השבועות של היהודים, ככה סתם, בטבע, במקום להיות אורח באיזה קיבוץ עם שיירות כלים חקלאיים ועלמות בלבן המזנקות מבין שיבולי קמה מצהיבים זוגות עם בחורים כנ"ל וילדים עם סלים על ראשיהם עטורים. מסתבר שיש כאלה שדווקא בחרו לטייל.
יובל ארנה וילדיהם אופק ואדם, אוהבים לטייל בסופ"שים דווקא במקומות שמעט אנשים, אם בכלל, יבחרו לטייל בהם.
אני פותח בהסבר עלינו, ממשיך ב"מה היא עזה בשבילי" ומציין שנוכחותי כאן, ב"מגדלור" מושפעת מכתבת טלביזיה שבה צפיתי בעבר שבה יש התייחסות לאוכלוסיה שחיה חיים כמעט לא מופרעים בשעה שבשכנותה, אנשים אחרים סובלים לאורך זמן (בכתבה דובר על אלה שגרו בשכנות למחנות הריכוז באירופה בתקופת מלחה"ע 2 והמשיכו בחייהם הרגילים).
יובל אומר שאין לו הקשר ספציפי לעזה (לא שירת בה או בקרבתה בצבא). הוא חושב שהמצב בפנים קשה. ההקבלה שעשיתי כשהצגתי את הרציונל שלי, קשה לו. הוא משווה את שלטון החמאס בעזה לרודנים באפריקה. תכניות הסיוע לא מצליחות בגלל שהשלטון לא מעוניין בשינוי ומרויח מהמצב. אפשר להתלונן על הישראלים אבל צריך גם לומר ביושר שהנסיון לדמוקרטיה אצלם לא צלח ולא בגלל ישראל. קרא פעם ספר של כלכלן, שהוא לא זוכר את שמו, שאמר שמי שחי מהנחשלות של מישהו אחר לא ממש יתאמץ לפתור את הבעיות.
ארנה, סקרנית להיכנס לראות במו עיניה את המצב שם. כואב לה לראות את התמונות משם המשודרות בטלביזיה, בעיקר בסבבי האלימות. מאד מאד סקרנית לראות את עזה.
שמוליק יליד רמת גן, הגיע לאזור בגרעין וחי פה משנות השישים. משפחתו מפוזרת סביב הרצועה, בת בנתיב העשרה, בן בכפר עזה, אחות בניר עוז והוא עצמו ובת ובן נוספים גרים בניר יצחק. בית לא עוזבים הוא אומר גם בעיתות מלחמה (מענה לשאלה של ארנה "מה עשה בעימות האחרון"). בחייו המקצועיים הכיר גם עובדים מעזה ונשאר איתם בקשרים. כשנותק הקשר הפיזי שלח כסף ועכשיו עוזר בהעסקה של פועל מהמשפחה. אריק שרון יצר בזמנו תלות מוחלטת של הכלכלה העזתית בישראל. היום אנחנו מופרדים בגדרות מודרניות. מספר על רופאים לזכויות אדם שביקרו במעגל לפני כמעט 5 שנים וסיפרו על המצב הקשה בבתי החולים של עזה. עד לפני כשנה עזה היתה סגורה ומבודדת והיה בה יאוש גדול. מאז שפתחו את הסגר החונק ואיפשרו לפועלים לצאת לעבוד, המצב טיפה השתפר. הולכת ומצטברת שם איבה ומתיחות ויום אחד הכל יתפוצץ ויציף אותנו. כשהבין את המצב החליט גם להיות פעיל.
ג'אבר מספר על "אל זרנוק", ישובו הלא מוכר, ומדגיש שלעומת עזה מצבם מצוין. מי שמתעלם ממה שקורה שם, טומן את ראשו בחול. כל פעם אנחנו פוגעים ב"אחראים" וקמים חדשים. בהיבט הכלכלי, אומר ג'אבר, העובדים הזרים בישראל מוציאים את הכסף מישראל, ואילו העזתים שעליהם התבססה כלכלת ישראל עד לפני כ- 30 שנה, השתמשו בכסף בתוך ישראל. המצב מפריע לו. המדינה היא בעיניו כמו אבא, אבא מתעלל. לא יכול להיות מצב שאין שם מה לאכול ואנחנו משגשגים. ההבדל הזה בין ההזדמנויות שיש לכל צד, מקומם. רוצה להיות חלק מהמגדלור אפילו שהוא בעבודה בימי שישי (נהג ב"אגד").
משה אומר שבמבצע האחרון (השימוש במלה "מבצע" לא מוצא חן בעיניו), ראה איך גם אנחנו, המבוגרים, סובלים. היום חג, תחושת הסכנה מרחפת כל הזמן מעל, קיימת. בצד השני סובלים הרבה יותר. יש סרט שמדבר על הילדים בעזה, משה ממליץ לראות. זאת מציאות שקשה לעכל אותה. רוב האוכלוסיה בעזה, פליטים משנת 1948. זה משפיע ברמה הקולקטיבית והאישית. אנחנו מנסים ליצור קשר עם אנשים בעזה וזה קורה לפעמים למרות "תנאי שיח מסוכנים". זה קשה אבל גם אופטימי.
יובל אומר שהוא עצמו, לא משלם מחיר (לא גר קרוב לעזה) ולכן הוא מרגיש שהמשקל של דבריו חלש יותר. בבסיסו, הוא אומר, הוא איש שמאל. לדעתו מגיע לכל אחד חיים הוגנים אבל במערב יש הרבה צביעות, אם שבטים טובחים אחד בשני באפריקה אני לא מתערב כי זה לא סכסוך שלי. אדם צריך לצפות מעצמו אבל זכותו גם לצפות מהצד השני. הסטנדרט המערבי הוא רק לגבי עצמו.
החג בניר יצחק עומד להתחיל ואני מקפיד על סיום בזמן. ממש לפני הסיום מגיעים גם מהרן ובנו מאלכ. הם בדרך לניר יצחק לצפות בטכס חג השבועות. גם ג'אבר והמשפחה המטיילת מוזמנים, אבל מחליטים לדבוק בתוכניות שנקבעה מראש.
היינו הפעם: שמוליק, משה, ג'אבר, עודד, ארנה, יובל (אופק ואדם בניהם, שוטטו באתר), מהרן ומאלכ.
מלכי ודינה כתבו ש"פשוט אין עליכם" ומלכי הוסיפה שאנחנו בליבה. נחשי שלח אימוג'י "לב". מארק מתגעגע. רוני מבקשת מג'אבר שיבוא שוב, כשהיא נמצאת…
כתב: עודד