מארק הציע מעגל קצת שונה, "משחק תפקידים". כל אחד במעגל ייצג דעה רווחת בציבור בישראל. למשל, "חשוב לשמור על אחדות העם בישראל" או "העם היהודי באשר הוא, צריך להתאחד" או "שתי מדינות", "די לכיבוש", "מדינת כל אזרחיה" ועוד…
רעיון טוב בשביל להרים דיון חשוב. הבעיה של רובנו היתה הקושי לייצג עמדות שונות ואפילו הפוכות לעמדות האישיות.
במהלך הסבב, הגיעה מרי עם אורחת שלה, ויקי, שהקשיבה וביקשה לדבר גם.
ויקי היא רופאה אמריקאית יהודיה בפנסיה. היא ביקרה בארץ פעמים רבות בעבר. מבינה עברית די טוב אבל פחות בטוחה ביכולתה לדבר. מכיוון שהראתה עניין ורצון להתבטא, החלטנו להפסיק את משחק התפקידים ולהתמקד בעזה. זה חשוב ומעניין לשמוע מה חושבת יהודיה מבוגרת מאריזונה על עזה. עשינו מעגל, חלק דיברו אנגלית וחלק עברית. רובנו אמרנו את הדברים שעליהם אנחנו חוזרים בכל פעם ולכן לא אציין אותם בסיכום.
קהל הקוראים יכול לגולל את הסיכומים לאחור ולקרוא מה אמרו נחשי, שמוליק, רוני, עודד, מארק, בלה ומלכי על עזה בעבר… חזרנו על אותם דברים גם היום. לא שישנן הפתעות במה שעוד אפשר לומר על עזה, אבל היו קצת תובנות חדשות אצל אנשים שונים ובעיקר בדרך שויקי ניסחה את נקודת המבט שלה.
ויקי דיברה באנגלית וכדי שלא אשגה בהבנת הדברים, ביקשתי ממרי שתסכם עבורי בעברית. יצא קצת ארוך.
ויקי אומרת כך: כדי ששלום יגיע לעזה, שני העמים צריכים לעשות עבודה על עצמם.
אנחנו צריכים להבין את הפגיעה שגרמנו במעשינו, בין אם מתוך כוונות אמיתיות ובין אם עקב הזנחה. להכיר בדברים האלה עבור השכן שלנו, זה עצום! זה הצעד הראשון בהתנצלות. אבל הצעדים הבאים קשים יותר. לשנות את מעשינו ולהתחייב לשלום, זה דבר שצריך לבוא גם מאיתנו. אם אנחנו מצהירים שאנחנו מוכנים לשלום, אבל רק מצהירים, אזי זה בלוף. להיות מוכנים לשלום פירושו גם להיות פגיעים בצורה מסוימת, לשנות את ההתנהגות והגישה שלנו להתנהגות ידידותית. להיות פגיע לא מנקודת מבט ביטחונית אלא מנקודת מבט של מערכת יחסים.
גם לעזתים צריכות להיות כוונות אמיתיות ולפעול כלפינו בעקביות כדי שיתפתח אמון. קשה לדעת אם זה אפשרי בקנה מידה גדול, זה מוטל בספק. התרבויות שלנו מאד שונות. אם אנחנו עושים דברים שמביישים ופוגעים ברגשות של אחרים אז אנחנו לא עושים את העבודה שלנו כדי לבנות שלום. לרוע המזל, האנשים בעזה מושתקים על ידי מנהיגות ודת, שנראה שגם לא מעודדות פתרון דו-צדדי.
שכנים צריכים לבנות אמון באמצעות מעשים והמשך דיבור. המצב הנוכחי לא יכול להוביל לפתרון, כי עזה פשוט תישאר כפי שהיא.
מהרן חושב שאמריקה צריכה להכריח את ישראל לעשות הסכם עם עזה. הוא מכנה את ארה"ב "האמא הגדולה". אם הכלכלה בעזה תהיה טובה לא תהיה להם סיבה להילחם.
ויקי משיבה ואומרת שיש לה חבר שאומר שארה"ב היא תמיד המקור לצרות בעולם ולא פתרה שום סכסוך מעולם.
חיים אמר שכמו כולנו, הוא יגיע פעם לשמיים, יפגוש את אימו שתשאל אם הוא גמר את המרק ואולי מישהו גם ישאל אותו מה הוא עשה בחייו למען פתרון בעיית הגטו הגדול בעולם שהתפתח ליד ביתו (בישוב סמוך לעזה). בינתיים הוא מברר לעצמו את הסוגיה בעצם בואו זו הפעם הרביעית! למגדלור.
שמוליק אומר שעזה צריכה להיות מדינה בפני עצמה כי אפילו הפלסתינים בגדה לא רואים בעזתים אחים ולא ממש מתעניינים בהם.
מהרן אומר שהוא סומך ומאמין יותר לפלסתינים מעזה מאשר לפלסתינים מהגדה, תחושה כזאת… הוא לא יכול להסביר את זה… הוא אמר שערביי ישראל צריכים להישאר בינתיים בין ישראל לפלסתינים ולא לבחור צד.
היינו: מלכי, ויקי, מרי, חיים, שמוליק, נחשי, בלה, מארק, מהרן, עודד, רוני
כתב: עודד
