עוד סבב של "צדק" יהודוישראלי התחיל והסתיים הלילה. לפני כמה שעות "חזרנו לשגרה". אותה שגרה שטיבי מכנה דמוקרטית ליהודים ויהודית לערבים. לא היו היום הרבה ציפיות למטיילים (מתח בטחוני, חם והדרום כבר לא אדום) ובכל זאת… אנחנו כאן.
כרגיל, אני עושה סיבוב לחיפוש כסאות במרחב. הפעם אספתי 5 כאלה שהונחו מתחת לעצים. חלק מהשלטים שנחשי הכין, בעברית וערבית, ובהם הוא מבקש להחזיר את הכסאות לאחר השימוש, נמצאו קרועים ומושלכים לאחד הבורות, מישהו כנראה כועס עלינו ומגיב בניפוץ כסאות וקריעת שלטים.
במפגש עצמו היינו 8 ודיברנו על סדר ועל אי סדר. גם על שיטות לנהל את האי סדר.
מארק סיפר על אופני מחאה שהוא היה שותף להם באירועים של ה"מרד בהכחדה".
חיותה קראה משיריו של מאיר ויזילטר שהלך לעולמו לפני כמה ימים,
שמוליק הכין קפה,
נחשי עישן, צילם והתקשר לראמי.
השיחה עם ראמי לא צלחה בגלל בעיות התקשורת במקום, אבל רציתי לדבר עם ראמי כדי לשמוע ממנו ולהבין טוב יותר מה עבר הלילה על עזה.
לפי חברותינו ב"קול אחר", היו "הפצצות נוראיות".
חנן הביא ריבה מעשה ידיו וסיפר (שוב) את הסיפור על מכרה ערביה מהצפון שקבעה את חתונתה לתאריך 15/5 ורק כשחנן הזכיר לה שזה "יום הנכבה" הבינה את הטעות…
מהרן מפליא בסיפוריו ומזמין לארוחת איפטאר אצלו (נחשי יתאם).
אחר כך המשכנו שמוליק, נחשי ואני לרהט והצטרפנו להפגנת מחאה על אירועי הימים האחרונים באל אקצה.
היינו ושרדנו כדי לספר: חיותה, נחשי, שמוליק, חנן, מהרן, מארק, מלכי, עודד.
כתב: עודד