השנה מסתיימת באמצע דצמבר, בזעם עצום וגובר. המפגש במפעל הגופרית עומד בסימן האש והגופרית מהגזירות הסמוטריצ'יות והבנגביריות.
מרי הניפה את עפיפון המגדלור ושני אורחים ראשונים שואלים מה פשר הכוכב. צחי בא אלינו מנתיבות. גולן הוא תושב מושב שובה.
שמוליק מוזג קפה ראשון, פותח מעגל ומספר על המקום, על תולדות המפעל הישן, כולל תאור עשיר של קרב הפרשים בימי הכיבוש הבריטי לפני מאה וחמש שנה. משם הוא מדלג לתקופתנו.
גולן וצחי מוסיפים פרטים על המרחב אבל מדגישים שאמונת השלום, השוויון והשותפות בדברי שמואל רחוקה מהשקפתם. בכל זאת הם מבטיחים לשוב ונפרדים בידידות. מרי, מהרן, מלכי, דינה וחנן משתלבים בשיח בעל אופייותר אינטימי כי עכשיו המשתתפים הם נאמני המגדלור, "בעלי הבית" לפי השפה הפוליטית הרווחת היום…
עודד מגיע מכנס של "כל אזרחיה- כול מואטיניהא" ומעדכן על הדיונים לכינון פדרציה של שווויון כבסיס לשותפות פוליטית חדשה.
רמי נכנס, זוכה לברכת הנוכחים ולספל קפה. רמי משתף אותנו בתחושותיו לנוכח התמורות בארץ, במרחב הקרוב וגם בקיבוצו. דברי רמי מציבים כיוון נוסף למעגל: שאלת הזהות, האישית ויתכן גם הקולקטיבית, בעולם הזה, בזמן הזה.
בארבע אחרי הצהריים, רבע שעה לפני כניסת השבת, מקפלים את השולחן המתפרק (אין שלם מלב שבור, כנ"ל שולחן שבור) ומאחלים חג אורים שמח, שיתפוגגו ענני הזעם והחושך, בימינו אנו, בזמן הזה.
היינו: מרי, שמוליק, מהרן, מלכי, דינה, חנן, עודד, רמי, גולן, צחי, משה.
כתב (לא רישום פרוטוקולי): משה
