לאט לאט, משבוע לשבוע, עוברים יותר מטיילים במפעל הגופרית לקראת השיא שיתרחש בזמן "דרום אדום". חלקם עברו ממש דרך ה"מעגל" וסרבו בנימוס להזמנתנו לקפה וחברה ידידותית לשיח. רק זוג אחד שאל אם נהיה גם בשבוע הבא, היום כבר קצת מאוחר להם בגלל כניסת השבת המתקרבת.
נותרנו לבדנו.
השיח היה על זקנה והחלמה, עד שהגיע ג'אבר.
ג'אבר לא היה מזמן ולכן ערכנו מעגל חיבוקים ("רק הכסאות הריקים לא קמו לחבק אותי" אמר). אחר כך נשאל על מצבו בקורס מדריכי ידיעת הארץ. מההיסוס והאנחה לפני שהשיב, הבנו. בכל זאת אמר כמה דברים. הוא נזכר שכשהתחיל את הקורס, אמר לו שמוליק, "יכשילו אותך". אז אמנם ג'אבר מתקרב למבחנים ועדיין בקורס, אבל מרגיש היטב את הקושי בלהיות ערבי ישראלי פלסתיני שצריך ללמוד ולהסביר את הנראטיב היהודי בלבד תוך התעלמות ושלילה של נראטיב אחר.
החל דיון במעגל. התת-דיבור עסק ב"זכות" שתובעים תושבי הארץ, אלה וגם אלה, על חזקתם במרחב. העל-דיבור הפליג בדיבור על ציונות, על זרמים משניים ועיקריים בדתות, על רגש, על אמת ומיתוס וגם על השאלה האם צריך ג'אבר להתכונן למבחנים כ"יהודי" ואחרי שיעבור ידריך לפי מיטב ידיעותיו, או לדבוק באמת ובידע ה"לא-לימודי" שלו, גם אם זה יביא לאי עמידה במבחנים.
היה מעניין, מלמד ו…מתוק! מתוק בזכות ההחלטה של משפחת לין להוריד את רף הסוכר בביתם. החלטה שזיכתה אותנו בתופיני שוקולד ועוגיות שהביאה מרי.
כאמור, השיח הראוי לסיכום, החל רק כשהגיע ג'אבר ומכיוון שהוא הרגיש שעדיין לא מיצה את רוח ה"מגדלור" בשלמותה, נשאר ג'אבר להרהר בדברים בחניה, ליד האוטו, עם נרגילה ריחנית.
לנו היה קר, השעה היתה ארבע ורבע וכפי שאומר ידידנו ג'ף מתוך המקורות, "לא עליך המלאכה לגמור" (דמיינו את זה במבטא אמריקאי). המשכנו למלאכות אחרות.
היינו הפעם: משה, מלכי, בלה, מרי, חיותה, ג'אבר, עוזי, נחשי, עודד.
כתב: עודד