יצאנו אט, חיוור היה הבוקר: החדשות בישרו על גזרות גזע וגזל. החלפנו תחנת רדיו, תחילה לשידורי שכם ובהמשך לקול המוסיקה, אך מצב הרוח לא השתפר.
אולם, בטרם הגעתנו למגדלור, התכבדנו (שמוליק, נחשון ומשה) בלאפה דרוזית עם לבנה: השמיים התבהרו ושמש נעימה האירה את "מעון החורף" שלנו.
שמוליק רק הניח את הפינג'אן על האש וכבר נפתח מעגל ראשון עם עבדאל, מחמוד ופאריד, שלושתם מבני תראבין. תחילה היה הסבר של שמוליק על המקום ועל המפגש.
פאריד סיפר על אימו שהגיעה מעזה, אז דיברנו על המרחב, על שכנים קרובים ורחוקים, על חששות ותקוות.
רוני התקשרה להודיע על שתי מורות גרמניות העושות את דרכן למגדלור:
קריסטין ובריג'יט הגיעו אלינו מאזור בית לחם. אחת מלמדת היום ואחת בעבר, בבית ספר בעיירה בית ג'אלה, ושיתפו אותנו בדאגתן על מצב הבריאות בעזה: יש סרט המתעד את התלאות של חולות סרטן הזקוקות לטיפול. הפעם העדפנו לדלג על האידיש ונחשון הצליח לתמצת, באנגלית, את תולדות מפעל הגופרית. מארק, אף הוא באנגלית, השלים את התמונה בעידכון על המצב הקיים ותחושותיו.
נפרדנו מהמבקרים מתראבין ומבית ג'אלה והתחלנו מעגל נוסף, עם לימור, שנכחה במפגש השבועי של "מסדר הדר" להשבת השבויים והנעדרים ב"חץ השחור" ועם מרי, שתרמה גם תובנות על מורכבות המצב באזור וגם מפרי העצים שלה: פקאן טעים.
בארבע אחרי הצהריים רוח ערב מתפרכסת, שעת ברכה ונעילה.
כתיבה: משה.
תיעוד: נחשי.
