האורחים הראשונים שהגיעו היו אורית (אחותי) ואורן. שניהם "לשעבר" מהישוב של משה, נחשי ושלי. בשלב זה אין צורך במעגל הכרות ולכן נסובה השיחה על ההיסטוריה של האזור והמרחב שבו אנחנו חיים ופועלים.
כשהגיעו עוזי ואריה, התחלנו מעגל. וכמנהגנו, אני מתחיל בהסבר עלינו ועל פועלנו.
עוזי אומר שהוא "עדיין תוהה על קנקננו" (מגיע כבר בפעם השלישית), הוא מעריך את ההתמדה שלנו. כששמע על השריפה בעזה, הלילה, שבה נספו 22 בני אדם, התקשר אל חברים בעזה שילכו לראות במו עיניהם ויספרו לו. עוזי מפעיל סוג של מפגש לילי בבית קפה ב"חץ השחור". הוא חיפש מוצא לתיסכול שהוא חש בגלל המצב, וזה גרם לו לצאת מהבית ולייסד את המפגש הלילי. היום כבר עומד שם שובך ובשבוע הבא יקננו יונים. הכל חלק מרעיון הפרחת היונים שעליו כבר כתבנו בסיכומים קודמים. בתור פנסיונר יש לו זמן, יש לו רעיונות ותוכניות.
אריה עבד עם נוער בסיכון. ניהל את המתנ"ס והחינוך בשער הנגב ועבר לאותו תפקיד בשגב שלום. הקים שם קונסרבטוריון, משתלה ועוד. הוא מספר שיחד עם הצוות במקום, הם עושים הרבה פעילויות עם נוער בסיכון. גם תלמידי מכינה משדה בוקר באים להדריך איתו. זה עובד יפה מעל המצופה. אריה הגיע ל"מגדלור" בגלל שעוזי סיפר לו. יש לו חלום למיזם – סוכת שלום בתוך שגב שלום שבה ידונו בענייני היום והשלום. גם שם, בשגב שלום כמו בעזה, הגיל החציוני הוא 18. מכוח העבודה שמעל גיל 18, 60 אחוז מובטלים. לפי אריה, המפגש של כביש 232 עם הרצועה הוא ציר הסבל של שני הצדדים. הוא עדיין עושה מילואים ובעת סבב אלימות הוא עוזר להנחות את הכוחות במרחב. התושבים משני הצדדים הם כלי משחק שבו לא הם שולטים. זה מצב שנכפה עלינו. מצב קשה לשני הצדדים.
עוזי רוצה מאד להוסיף על פועלו של אריה. המנחה מוחה ומבקש לשמור על הכללים, אבל עוזי אומר שאם יחכה, ישכח מה שהוא רוצה להגיד ומקבל אישור. הוא אומר שביקר במתנ"ס שאריה מנהל. שגב שלום הוא מקום רחוק מהציוויליזציה אבל המתנ"ס הוא מדהים והוא היה חייב לומר את זה למרות שזה מפר את כללי המעגל.
משה לא אוהב להגדיר את עצמו ומציין שהוא ריבוי הגדרות (ציוני, סוציאליסט, קיבוצניק, ישראלי וכו'). לפני שבוע נסע עם חבר מעזה שעובד בקיבוצו, החבר חזר לסופ"ש לעזה והם הסיעו אותו למחסום ארז. באוטו, החבר הראה לו תמונות של ילדיו ונכדיו ומשה התרגש. למשה חשוב לספר למה אנחנו יושבים דווקא פה: מפעל הגופרית נבנה ותופעל על ידי פועלים יהודים וערבים והוא עדות לחיים משותפים.
נחשי בא כי זה משהו שהוא מסוגל לעשות. משהו לא בסדר ולא תקין במציאות שאנחנו חיים בה. העבר מפואר וגם העתיד לדעתו מפואר, אבל ההווה מייאש. מהשדות הנושקים לגדר רואים את השכנים אבל לא יכולים להגיע, יש גדר. הוא חש חוסר תוחלת בסבבי האלימות שיוצרים שנאה. זה יגמר מתישהו. זה אולי יקח שנים אבל ברור לו שזה יקרה. נחשי שמח על ההזדמנות לבוא ולקיים את ה"מגדלור". כל פעם שהוא חוזר מפה, הוא מברך על כך שזה קיים.
מלכי הגיעה למגדלור קרוב לתחילת הפעילות ו"נדלקה". מאז היא פה. קרבת מקום מגוריה העכשויים לעזה, גורמת לה להיות יותר מעורבת. היא באה מיאוש. אבל פה זה סוג של בריחה. עזה היא יאוש גדול. אנחנו יושבים פה ועושים מה שאנחנו רוצים והם כלואים. היא הייתה בשגב שלום בבחירות האחרונות כשהתנדבה להסעת נשים לקלפי. התכנסו וחיכו ב"מרכז הקיימות" בשגב שלום. לא הכירה את המקום קודם והופתעה לראות שזה ישוב יותר עירוני מכפרי.
בלה הגיעה לאזור עם גרעין נח"ל בשנת 1956. כל חייה דגלה בדו קיום. כשגרה עם משפחתה ברמלה (לפני שהגיעה לגרעין הנח"ל) כולם מסביבם דיברו יידיש, גם הערבים. כשהיתה בצבא ובני הגרעין שלה נלקחו לפעילויות של פינו בדואים, בלה תהתה למה האלימות הזו. לפעמים היא ממש מיואשת. באה בגלל מלכי ומצאה פה חברה שמבינה אותה ומבינה את המצב כמוה. בעבר היתה בעזה וישבה בבתי קפה. לפעמים שואלים אותה אם לשבת במגדלור, לשתות קפה ולדבר על עזה,יכול לעזור במשהו. היא עונה שלשבת בבית ולא לעשות כלום, זה בטח לא יעזור. אולי המגדלור כן.
חנן הגיע בגלל העפיפונים. הפריע לו בתור בונה עפיפונים שהם משמשים לשריפת שדות. בא לראות את התופעה, פגש בנו ומאז מגיע. אנחנו פה, הוא אומר, כדי לשמר את התקווה. כשהפתח לשינוי יופיע, צריכים אנשים שיהיו מוכנים לקראתו. החיים שלו, אומר חנן, מתרחשים באינטרנט. מספר על אילון מאסק שמפרק את טוויטר. טוויטר הוא מקום שכולם נמצאים בו, אבל הוא גם מקום רעיל. בטוויטר יש התקפות ארסיות על קבוצות אוכלוסיה מובחנות. בשנים האחרונות קמה רשת מקבילה שמאפשרת יותר חופש החלטה. זה קם בשנת 2016 וחנן כבר הכיר אותם ב- 2017, "מסודון". חנן קושר את הסיפור הזה לעניננו דרך העובדה שהיו אנשים שהתכוננו למשבר והכינו דרך חלופית. עכשיו כשטוויטר מתפרק יש תחליף, וגם אנחנו מכינים דרך חלופית ליום שבו יבוא הפיוס. אנחנו פה התשתית לתקווה. חנן מספר עלינו לכל מי שהוא פוגש ורוצה לשמוע.
מרי הגיעה למקום הזה דרך הבלוג של חנן. עזה זה מורכבות ומרי נמשכת למורכבות. נשארה בגלל האנשים. אנחנו משמרים פה קצה חוט שנוכל לחבר לחוט שממול.
אופק חייל. בקרוב מסיים טירונות. הגיע לפה במקרה עם חברים כשטיילו ביום גשום בחורף שעבר. הם היו תלמידים בכיתה י"ב. מאז הגיע בקביעות עד הגיוס. עכשיו, בגלל השירות הצבאי, מגיע לעתים רחוקות. חזר עכשיו מסדרת חינוך בצבא. בסדרה עסקו בדילמות. נגיד, ילדה קטנה זורקת עליך אבנים, וברקע מהומה גדולה ("הפרת סדר" בלשון דו"צ) מה אתה עושה? כן, אלה הדילמות של צבא ההגנה לישראל. גם עזה בשביל אופק, היא היום דילמה.
זהו. עוד סבב קפה שמכין נחשי (שמוליק נעדר היום) ועוד קצת מינגלינג ומתפזרות/ים.
היינו הפעם: עודד, נחשי, משה, אורית, אורן, עוזי, אריה, מרי, חנן, אופק, מלכי, בלה.
כתב: עודד