יום שישי ה-11.11. בדרך למגדלור, שמוליק מזכיר לנו שהיום, בשנת 1918, בשעה 11 בבוקר הוכרזה שביתת הנשק ששמה קץ למלחמת עולם הראשונה. חלק מהקרבות שהכריעו את המערכה התנהלו באזור שלנו. מיליוני חיילים ואזרחים איבדו את חייהם. היה צורך במלחמה נוספת, קטלנית יותר, כדי לשכנע לעמים שיש מקום לשלום. האויבים דאז, כמו צרפת וגרמניה, הם ידידים ושותפים קרובים היום.
הבוקר, הדרך למגדלור היא קצת יותר ארוכה: עוברים דרך מחסום ארז, חבר מעזה חוזר הביתה, למשפחה, לאחר שבוע עמל מעבר לגדר. הוא יודע שהשיבה לעבודה בארץ תהיה כרוכה בקימה בבוקר השכם והמתנה מתישה ומייגעת באותו מחסום, אבל טוב לו, וטוב לאלפי פועלים נוספים, וטוב גם לנו, אזרחי ישראל.
רוני הקפידה להגיע בזמן, לפני ששמוליק הכין את הקפה. אבל הקפה מוכן כאשר לילי וגיא מבאר גנים מצטרפים.
המעגל נפתח בדאגה על איומי "פסקת ההתגברות" וביטויי השנאה של השבוע האחרון.
המשך השיחה עומד דווקא בסימן התקווה: מאבק הנשים והצעירים באיראן, שיתופי פעולה עם עזה, חידוש פעילותן של תנועות בארץ למען האות ה-21: שין של שלום, שיתוף, שיוויון.
מרי ואילן מבית אלעזרי ומהרן מרהט מעשירים את השיח עם תובנות מעניינות ודברי מתיקה.
אם עודד היה נוכח – הייתם זוכים בשחזור מלא של הדברים, אבל השבוע הוא היה בסמינר בירושלים אל-קודס וממתין לאיסוף בצומת בארי.
הודות לנחשון שדאג לזכור את המשתתפים במעגל, אפשר לציין שרוני, מרי, אילן, לילי, גיא, מהרן, שמוליק, נחשון ומשה נהנו מהשמש החורפית ומראשית הפריחה ליד מפעל הגופרית, בסמוך לבונקר הבריטי שנעזב היום, לפני 104 שנים וחמש שעות.
כתב: משה.