יום שישי הראשון לספירת ממלכת ישראל השלישית. כולן/ם מביאות/ים תובנות והערכות מ"תוצאות האמת" המרות. מארק מחליט להכניס קצת סדר במעגל ומתנדב להיות הראשון.
מארק אומר שבשבוע האחרון לא השתנה כלום ביחס לעזה. אתמול הם הזכירו את קיומם (צבע אדום באשכול) והוא יכול להבין אותם, הם מנסים להזכיר את קיומם בתוך ההשכחה הכללית. מארק אומר שאם היה עזתי שרוצה להזיק, היה "הולך" יותר על שריפה ופחות על טילים. אבל הוא לא עזתי ולא רוצה לתת להם עצות.
מלכי באה לנשום כאן ולהתמלא בדברים טובים. עזה קרובה והיאוש בה גדול. באה לבקש תקווה. פגשה השבוע את רדיר כשהסיעו נשים בדואיות לקלפיות. הנשים שהגיעו לקחת חלק בהסעות גרמו לה לתחושה טובה. יש א-נשים טובות/ים (כמו גם פה במגדלור). מלכי מוסיפה שאי הצבת קלפיות בכפרים הלא מוכרים, ממש מקוממת.
איציק אומר שהוא מבין את המציאות אחרת "מכם" (וסוחט הערות על השימוש בלשון רבים). 80 אחוז מ"הם" רוצים שקט, הוא אומר, ו- 20 אחוז ממררים לנו ולהם את החיים. איציק מגיע שבוע שני ברציפות ומסביר את זה בכך שהוא פשוט נהנה לטייל עם חבר טוב (עוזי) ולפגוש חבורה נחמדה. אבל, הוא אומר, אין לזה תוחלת כי אין לנו שליטה על המציאות. הוא מנסה להיזכר בציטוט של גולדה ואומר משהו כזה:- שכשהם יפסיקו לשים את הילדים שלהם בפרונט אפשר יהיה לדבר.
שמוליק, בין בישול קפה אחד למישנהו (וגם תה למלכי) מתמצת את דבריו בציון שמו, מקום מגוריו וזהותו המגדרית "קומוניסט"!
חיותה. קוראת לשמוליק שיר שהוא עצמו כתב. לכבוד יום הולדתו שחל ממש היום! אתמול ברכה חיותה את קיבוצה, שגם שם חגגו יום ההולדת, וציינה בגאווה שבברכה זו, הזכירה את עזה! "יש תוצאות למגדלור" היא אומרת.
משה בוחר לדבר על הבחירות, אותן חווה באופן אישי כשישב בקלפי עם נציגים דתיים. התובנות שיש לו משעות ארוכות משותפות אלה, הן נושא לדיבור בפעם אחרת. בכל אופן, החוויה המשותפת היתה נעימה.
אני, כהרגלי, דיברתי יותר מדי ולכן אביא רק תובנה אחת מדברי. אומר אני, שהציונים לא היו דתיים ואף התגאו בחילוניותם החדשה. אבל נצרכים היו להצדקת הבחירה בחבל ארץ זה ולכן העלו נימוקים של "הבטחה אלוקית" (כפי שאפיין פרופ' אמנון רז-קרקוצקין את העקרון שהנחה את הציונים, "אין אלוהים אבל הוא הבטיח לנו את הארץ"). ממשיך אני ומשווה את הקשר בין ציונות לדת כסימביוזה בין משגר לטיל. הדת (המשגר) היתה אמורה להעיף את הטיל הציוני, אבל השיגור השתבש ועד היום הם מסובכים זה בזו. הדת איבדה את הרוחניות והפכה לדת פוליטית והציונות מקרטעת מן הפח אל הפחת.
נחשי ישב גם הוא בוועדת קלפי. היה נחמד עם ה"כהניסטים" הוא אומר, כולם לבביים וידידותיים, אבל בספירת הקולות ה"ביבנגביר" טפחו בפרצופו. לא האמין שעד כדי כך נחרצות יהיו התוצאות. נחמה פורתא הוא מוצא בכך שהעזתים ממשיכים להיכנס ולעבוד בישראל, אבל שואל את עצמו כמה זמן זה ימשך באקלים החדש. לדעת נחשי, צריך להמשיך לתחזק את הקול שמאמין שיכול להיות אחרת. מקום כמו ה"מגדלור" מאפשר לומר את זה לאחרים. הדבר הנכון לעשות בעת הזו ל"שמאל" (ה"בטל והמבוטל" לדבריו), לצאת מהסלון הנוח ולהיות אקטיבי. לזוז, לצאת, זה מה שצריך לחשוב עליו בתקופה הקרובה.
עוזי. פעם שניה במעגל. הוא בהחלט מוצא את ה"מגדלור" כפרויקט מעניין, אבל הוא מאמין בדרך פעולה אחרת, שונה, אקטיבית יותר, לראיה, הוא מביא את פרויקט הפרחת היונים שהולך ומתממש: השבוע הוצב שובך בחץ השחור. בדרך הזו יוכלו גם עזתים להשתתף מבלי לסכן את עצמם. "הפרחה" דיגיטלית מקרבת לבבות ולא מסכנת אותם כמו מסע אופניים משותף למשל.
רוני, מעריכה את פרוייקט היונים של עוזי ורק רוצה לספר לו שלפני כמה שנים היתה יוזמה של ועדת הצעירים העזתית להפרחת יונים לכיוון ישראל. בסרט של אוסה, "קולות אחרים" (שעל קיומו שומעים עוזי ואיציק לראשונה מפיה), היא מספרת, שבסצנה האחרונה, מופיעות/ים 3 א-נשים שמפריחות/ים יונים מישראל, ומישהו בעזה ממתין להם. רוני שמעה את סיוון רהב מאיר, שלדעתה היא אשה חכמה, שמסבירה שהימין התחזק בגלל היוהרה הצדקנית של השמאל והימין צריך להיזהר מזה. רוני חושבת שלעתים, במעגל, נשמעות אמירות שהולכות רחוק מדי. מתוך רצון לעשות טוב לצד השני, אנחנו מבטלים את הסכנות שמאיימות עלינו. ולכן, אומרת רוני על עצמה, "בעיני השמאל אני לא נחשבת כל כך שמאל ובעיני הימין אני שמאל".
הסתיים הסבב הרשמי ומארק מכריז על שיח חופשי.
איציק אומר שביבי סחיט. הוא מופעל בהשפעת העולם ומושפע מכל אחד. לדעתו, בית המשפט צריך לחזור לממדים הטבעיים שלו ולהפסיק להיות אקטיבי. לשפוט בהתאם לחוקים שחוקקו המחוקקים.
שמוליק אומר שצריך לעבוד בגובה העיניים. על כל איש ליצור אינטראקציה עם שותפים פלסתינאים. שמוליק לא מתרשם (כמו הרבה אחרות/ים), מאי כניסתה של מרצ לכנסת. הם מזמן לא ממש רלבנטיים לדבריו. מספר על טיול שעשה עם מדריך מכפר עציון. שמוליק אמר לו ששניהם מסכימים על כך שהם בעד מדינה מהים עד הירדן אבל שמוליק חושב שכל בנות חווה ובני האדם צריכים להיות אזרחים שווים במדינה זו והמדריך חושב אחרת.
איציק מסכים שצריכה להיות מדינה דו לאומית אבל אנחנו צריכים להיות אלה שמחליטים בה.
מלכי אומרת שכשהדת מובילה קשה מאד להתווכח ולמצוא דרך הגיונית.
והיתה גם מרי שהגיעה לאחר תום הסבב, וגם ליאורה ששיתפה אותנו, באמצעות פלאי ה"זום" בפעילותה המבורכת.
זהו, לא רשמתי יותר.
היינו הפעם: מארק, מלכי, איציק, שמוליק, משה, עודד, נחשי, עוזי, מרי, רוני, חיותה, ליאורה.
כתב: עודד