עד שיגיעו אורחים, רוני חולקת איתנו מידע שהצטבר אצלה בשבוע האחרון. על כאלה שרוצים להכנס לעזה, על כאלה שבחוץ ועל אלה שבתוך עזה.
מגיעים עוזי (וכלבו ג'ימי) ואיציק. פותחים "מעגל".
אני פותח בהסבר עלינו וממשיך בהתייחסות לשאלת ה"חקר" שמבקשת התייחסות מכל מי שיושב/ת איתנו ב"מגדלור" (אחרי שהציג/ה את עצמו/ה, לגם/ה קפה וטעם משהו) – "מהי עזה בשבילך"?
בשביל עוזי, עזה היא תסכול. גדל קרוב לגבול עם עזה וזוכר, כילד, טיולים שערך אל גבולה. היתה שם תעלה לאורך הגבול והיתה בודק'ה של האו"מ. היה יושב עם הרגליים בתעלה ומחליף מזון עם הרועים הערבים מהצד השני. השריפות של השנים האחרונות תיסכלו אותו והביאו רעיונות יצירתיים. הוא רצה, למשל, להרים כתובת אש מול עזה שבה בוערת לרחוק המילה "peace" החל אפילו באיסוף החומרים לכך. הקונצפט התרחב לכדי רעיון להדליק לאורך הגבול כתובות אש כל חודש! מסיבות שונות היוזמה נשארה כרעיון בלבד. היום עוזי הוא פנסיונר (כהגדרתו: "בחופש") שמחפש אנשים שיעזרו לו לבצע את רעיונותיו. עוזי ער בלילה וישן ביום (מתוך בחירה!). מתוך כך, יצר מפגשים ליליים ב"חץ השחור", מול עזה. בית קפה שאליו באים אנשים ששנתם נודדת. עכשיו יש לו רעיון של הפרחת יונים. יונים וירטואליות ויונים ממש. לצורך כך הוא בנה שובך. על שלט אינטרנטי יוצג המספר המצטבר של היונים שמופרחות וירטואלית (כל אדם יוכל להתחבר מכל מקום בעולם ולהפריח יונה) ופעמיים בחודש תהיה הפרחת יונים ממש. המונה יוצג על מסך ענק בישוב הבדואי שגב שלום, בו עוזי פעיל בתחומים נוספים. לעוזי יש חברים בעזה והמצב מתסכל אותו מאד. הוא שומר על החברויות איתם.
נעמיקה מספרת על פרויקט ה"בזאר" שהקימה בשדרות (כל חפץ/ לבוש שהיד הראשונה מאסה בו ומועבר ליד השניה). נעמיקה מספרת על הדינמיקה שנוצרה סביב ה"בזאר". מאז שהחלו לצאת מעזה מחפשי עבודה במספרים גדולים, הרבה מהם מגיעים לשדרות ועובדים בתנאי העסקה קשים. הם נואשים ומוכנים לכל עבודה בכל תנאי, ללא שום ביטוח. הם מגיעים לבזאר כל יום ונוצרות אינטראקציות מעניינות בין מגוון עמישראל, (שמגיע גם הוא לשם), על עדותיו, מעמדותיו ופליטיו עם הפועלים מעזה. בהתחלה היתה התנהלות בעייתית (אלימה, גסה, סקסיסטית) אבל לאט לאט המצב משתנה. היו גם פחד וגזענות. בשלושת החודשים האחרונים החל להיווצר תהליך מיוחד, סוג של פרלמנט, שיחות והכלה של האחד עם השני. זה כמובן מאד מורכב ועדיין מאד שברירי, אבל נעמיקה מזהה אופציות חדשות לאינטראקציה, וחושבת שזה יכול לעניין גם את ה"מגדלור", למשל, שיח עם עזתים, שהם לא ראמי.
ואם כבר דיברנו על ראמי, הנה הוא מולנו בזום (כרגיל במעבר לאנגלית, עולה ריח שרוף מהעשן שחורך לי את המוח והסיכום מבטא "קפיצות" תרגום.)
ראמי מציג את עצמו לאותם אלה במעגל שמתוודעים אליו לראשונה. מדגיש את התקווה לקשרים עם ישראלים. רוצה ליצור דור חדש שיתקשר, בשני הצדדים. שיצור פיוס והבנה הדדיים. לצערו, אין הזדמנויות לקשרים פיזיים. הרבה עזתים רוצים לעזוב אותה. לחפש עתיד במקום אחר. אלה שבעזה מייחלים לתקווה אבל אין להם מה לעשות כדי לקדם אותה. רוצה לגייס כסף לפרויקטים למען האנשים. "אנחנו לא מוותרים" הוא אומר. רוצה לשנות את הדעות הקשות שיש לכל צד על הצד השני. מספר על היסטוריית המפגשים עם ישראלים שנעשו בתיווכו. הוא וחבריו עשו הרבה הפגנות בעבר נגד החמאס והם די ידועים בעזה, אפילו עכשיו כשחלקם מחוצה לה. מה שמעסיק את ישראל ארה"ב ומצרים זה רק מי ישלוט אחרי עבאס.
אחר כך עולה בזום מוחמד. גם הוא נמצא מחוץ לעזה. מוחמד גם היה פעיל יחד עם ראמי ונעצר בעבר על ידי חמאס. כרגע הוא נמצא במדינה באירופה שבה, הוא אומר, יש הרבה אירגונים לזכויות אדם אבל הם דואגים יותר לפליטים שבתוכה ופחות לפגיעה בזכויות אדם באופן עולמי.
שמוליק פועל ודוחף להעסקת פועלים ערבים שבאים לישראל ומחפשים עבודה. יש בהם פחד גדול שיפסידו את האישורים שלהם אם יעסקו במשהו שהוא לא עבודה. הם גרים בתת תנאים ועובדים בתנאים קשים מאד. קשה לגייס להם עזרה באופן מערכתי. רק ביוזמה אישית.
אמיר מכפר מנחם הגיע כדי להעביר לנחשי חומרים של מרצ לקראת הבחירות. נשבה בקסם של המקום (ובקפה של שמוליק) והבטיח לחזור.
איציק שנולד בקיבוץ קרוב לעזה והיום מתגורר בשדרות, מתחיל את דבריו באמירה "ש(אמנם) לא כל הערבים מחבלים, אבל רוב המחבלים הם ערבים". איציק עוסק בהדרכה בטחונית.
מספר שאמא שלו, בשנת 1954, פחדה לצאת מהקיבוץ ולנסוע לבית היולדות ללדת אותו. כילד ישב על גבעת חול בשנת 1967 וראה את ההפצצות של מטוסינו על עזה. הוא אומר שלא כל כך נעים לו לומר כאן במעגל, אבל בכל זאת אומר ש"עם 2 פצצות ניטרון היינו פותרים את כל הבעיות בעזה". אחר כך יסייג ויאמר שנאמרה בבדיחות הדעת ולא כדרך פעולה. הוא התייחס למספר התושבות/ים בעזה (אני נקבתי בדברי את המספר 2.2 מיליון), טען שלדעתו הכמות יורדת ולא עולה, בעיקר כי הרבה יוצאים לכיוון מצרים וכ- 20% מהם לא חוזרים וגם נשים רבות נישאות לגברים שמחוץ לעזה. הכמות האמיתית לדעתו לא עולה על מיליון וחצי איש ברצועת עזה. בכלל, הדמוגרפיה היא לטובת ישראל וההיפך זה פייק. הוא הוסיף שכל מי שמנסה לעשות למען השלום הוא בעדו. יש לו חברים מכל הדתות ויש לנו עוד הרבה אויבים מסביב.
עוזי אומר שזה יפה שהמגדלור קיים וחבל שזה לא מספיק מפורסם. ימשיך להגיע להתעניין במעשינו ולעניין אותנו במעשיו.
מארק יעדכן מעכשיו והלאה את אתר הפייסבוק. מארק גם אומר שעזה היא המקום שלידו גידל את ילדיו. בזמן הבר מצווה של בנו היה מסוק שטרטר מעל כל הזמן ומאד הפריע. כשחזרו מהבת מצווה של הבת שלו (שכלקח מהבר מצווה של הבן נערכה רחוק מקו העימות), נפל פצמ"ר בכפר עזה וג'ימי נהרג. הילדים שלו לא רוצים לחזור לגור באזור. במשך השנים למד פה המון מא-נשים מעניינות/ים שמגיעות/ים ומתארחות/ים במעגל (מארק הוא מראשוני המגדלור).
רוני אומרת שהיא מקשיבה לדעתו של כל אחת/ד. ההקשבה היא הדבר החשוב פה. אבל אנחנו כן מדברים פה על פרויקטים ומנסים גם לעשות.
מארק אומר שה"מגדלור" הוא אוסף הדעות של הא-נשים שמגיעות/ים באותו יום. אין "דעה של המגדלור".

הינו הפעם: רוני, איציק, נחשי, מארק, עודד, שמוליק, עוזי (עם ג'ימי הכלב), נעמיקה, אמיר, ראמי, מוחמד, עוזי, מלכי, סמדר, אורי (6 אחרונים בזום).
כתב: עודד