אופק בא. יצא לסופ"ש פלוס חג, "שערו גולח כשבא למחנה".
גם חיותה, שמוליק, נחשי מארק ואני הגענו.
הגיע החרובי והשיח קיבל טוויסט (הוא גם הביא "מוצארט").
ספק ברצינות, ספק בצחוק, רמי דרש את ה"טקס", קרי, סבב דיבור לתודעת עזה. מכיוון שכבר שמענו מאות פעמים את ה"תודעות" למיניהן, אלה שכל אחד מאיתנו נוהג לומר באזני אורחים מזדמנים, נוצרה אפשרות להרחיב את ההתייחסות לעזה מזויות חדשות.
זה התחיל מאופק שסיפר איך איתר הזדמנות לספר עובדה "אזרחית" על עזה דווקא במקום שהכי "סגור" להקשיב לעובדות כאלה.
מארק הצביע על החסמים המעכבים את היוזמות שהתחלנו לגלגל ומצבן הנוכחי.
אני העליתי שאלה שמעסיקה אותי מדי פעם, האם דורשי הטוב האזורי מודעים לצורך לוותר על המעמד הפריווילגי שלהם בכל הנוגע לשימוש במשאבים? משאבים שכרגע ניתנים להם בעודף עצום על חשבון אלה שמהם נמנע השימוש בהם?
רמי התייחס לשאלתי, כינה אותה "הלקאה עצמית" וגם הסביר את עמדתו בעניין. הוא גם טען שכבר מגיל 18 הודיע שהוא מוכן לחלוק את נכסי ישובו עם השכנים.
שמוליק אמר שהוא מרוכז כרגע ב"פרוייקט יוסוף" ואחיו. יוסוף כבר נמצא ועובד ואת אחיו שמוליק עדיין מנסה להביא גם.
נחשי אמר בהקשר ל"חלוקת המשאבים" שהעליתי, שהוא אכן זוכר שרמי חזר ודיבר על נכונותו לחלוק בנחלתו עם שכניו ושמוליק הוא קומוניסט כך שחלוקת העושר טבועה במשנתו האידיאולוגית.
חיותה אמרה שלדעתה היא הכי פחות "עזתית" מכולנו ובחרה להתייחס לשאלת ה"משאבים" דרך הביקורת על היחס לשיוויון כערך חברתי. היא שאלה ברטוריות למה אנחנו נושאים בגאון ערכי שיוויון אוניברסליים דגולים (האדם, הנשים, המשאבים וכו') אבל מוותרים עליהם בסביבתנו הקרובה (קיבוץ, קהילה, עם)
מארק ביקש גם הוא להתייחס לנושא ה"משאבים". מארק פעיל בנושאי אקלים וסביבה והביא בפנינו כמה עובדות מרתקות (ומדאיגות!) על השימוש העולמי במשאבי הטבע.
לאחר מכן התפתח שיח מעניין בנושא, אם כי לצערי היה יותר מדי בכיוון האישי ("אתה עושה ביכולותיך דברים יפים") ופחות בכיוון הציבורי של חלוקת המשאבים. הדיון היה כל כך מעניין שאפילו ברבע לארבע, שמוליק שקד על בישול קנקן קפה נוסף.
היינו הפעם: שמוליק, נחשי, חיותה, אופק, מארק, עודד, רמי.
כתב: עודד