את השעה הראשונה של המעגל שנערך היום במגדלור לתודעת עזה, ליד מפעל הגופרית הזנוח שבשמורת בארי, את השעה הזאת העברתי בוויפסנה – שתיקה והתבוננות פנימה.
אחרי שעה הגיע אופק, סוף סוף מישהו לתקשר איתו. בשעה שהתבוננתי פנימה ושתקתי גיליתי שכשאני לבד אני צודק בכל מה שאני אומר.
כאמור, הגיע אופק. הוא היה בפולין ובגרמניה עם שני חברים. בחלק מהטיול ביקרו במחנות השמדה בהדרכת מדריכה פולניה דוברת עברית. במהלך הטיול, אופק קיבל הודעה שגיוסו לצבא הכיבוש הוקדם ולכן יצטרף לשורותיו כבר בעוד 10 ימים (מהיום). הוא שאל אותי אם אקבל אותו למעגל אם יבוא במדי הצבא.
בניגוד לשעת השתיקה הראשונה, שעה שניה זו עברה בהרצאה כמעט רצופה שהיה על אופק להקשיב לה. הוא הסתפק רק בשאלה קטנה פה ושם שנועדה לתדלק את הרצאתי. מסתבר שלא רק כשאני לבד ושותק אני צודק, גם כשאני מדבר לבד ולא לבד.
בסביבות השעה שלוש הגיעה גם אופיר (גילוי נאות, היא הבת שלי). דיברנו קצת על הגיוס המתקרב של אופק, עזה היתה ברקע, היא כל הזמן שם. העלינו מחשבה היפותטית שאופק, בתפקידו בצבא, יקלע לעזה ויפגוש מי מהם.
בשלוש ורבע מהרן התקשר ובדק אם עדיין "שווה" לבוא. הוא הגיע כעשרים דקות מאוחר יותר. מהרן כמו מהרן. נשארנו עד ארבע ועשרים.
אגב, בנוסף לשתיקות ולהרצאות, הכנתי גם את הקפה ושתיתי אותו
אז הפעם היינו: אופק, אופיר, מהרן, עודד.
כתב: עודד