נואיבה – שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון (ואת הציונות).
שם ישב עמנו ראמי. גם הוא בכה בגלל ציון. "אח פגישה אח פגישה שכזאת" כתב חיים חפר ושרו הצ'יזבטרון. אחד משירי ארבעים ושמונה. הפעם, הפגישה נועדה לטפל בנזקים של אותה מלחמה. אז עשינו מעגל. לראשונה יצא ה"מגדלור" מאזור הנוחות הרגיל ועבר לאזור יותר נוח. לא רק ישבנו ובכינו, גם הוגשו לנו כוסות קפה ופלחי אבטיח. כמו במגדלור אבל פה לשם שינוי, ידו של שמוליק לא היתה במעל (קפה) והמשימה בוצעה בהצלחה על ידי עומאר, מצרי חביב במיוחד שנולד בגיזה ובא לעבוד ב"מוסא קאמפ", שזה שמו של החוף בו התארחנו.
ראמי הגיע לסיני לפנינו והתארח בחוף אחר. הוא בא לפגוש אותנו פה כשהגענו, ביום שלישי בערב וביום רביעי הצטרף אלינו. הפגישה היתה כמובן נרגשת במיוחד. ראמי דיבר ראשון ב"מעגל" שנערך הפעם בזום.
עבור ראמי זו הפעם הראשונה שהוא נוכח ב"מגדלור" באופן פיזי ביחד איתנו. הוא אומר שהמצב גרוע מאד שם בעזה ויש הרבה התאבדויות. אין תעסוקה, אין פרנסה ואין תקווה. המפגש פה הוא חלק מנסיון ליצור חיבורים בין אנשים שמוכנים לעזור. ראמי אומר שזה קשה לפעול לבד וצריך קבוצה. הוא רואה ב"מגדלור" קבוצה כזאת. בלי אינטרסים אישיים. צריך לפעול ביחד למען המטרה הגדולה. אז אולי אנחנו פה כדי לתכנן תוכניות לעתיד, אולי ניפגש שוב במסגרת רחבה יותר. אפשר אפילו שזה יהיה פה בנואיבה. נזמין אנשים מעזה, מהגדה המערבית, ממצרים ומישראל. הפגישה פה עם שמוליק, נחשון ועודד נותנת לו הרבה תקוה וכוח.
ראמי דיבר על עזה ואנחנו דיברנו על ראמי. מעבר לדברים הרגילים שכל אחד משלושתנו אומר וחוזר עליהם כל שבוע, הדגשנו בעיקר את התרגשותנו מהמפגש איתו.
אחרינו דיבר אריאל מרמת גן. אריאל הגיע למפגש היום בזכות הכרותו עם ראמי וגם הוא נפגש לפני כמה חודשים עם ראמי בסיני. בתשובה לשאלה מה היא עזה בשבילו, ענה אריאל שעזה בשבילו היא כמעט אך ורק ראמי. הוא מאד מעריך את פועלו ומשנתו של ראמי. אריאל הוא מוזיקאי ויוצר סרטים. הוא אומר שפעילותו של ראמי עם הצעירים בעזה ראויה לסרט דוקומנטרי שהוא מתכנן לעשות.
משה אומר שגם הוא מתרגש לראות אותנו, את חבריו מהקיבוץ ומה"מגדלור" נפגשים פנים מול פנים עם ראמי. זה מדגיש לדבריו את משנתו של רמי חרובי שמבטלת גדרות בין בני אדם. אולי נזכה בדור שלנו ואולי רק בדור של נכדינו, שלא תהיה גדר והקשר יהיה ישיר.
לימור מספרת שכילדה שגדלה ליד אשקלון, היה להם קשר עם עזה. גם לה יש חלום לראות את עזה פתוחה לעולם. היא עובדת בשדרות עם אנשים שחוו טראומה. בעבודתה היא חשה הזדהות עם הסבל של מטופליה אבל היא גם לא שוכחת ש- 20 שנה עזה סגורה והנפש סובלת. יש תחושה שאנשים מתיאשים מלהתמודד עם כוח חזק מהם. המפגש עם ראמי נוסך תקוה. ובכל זאת כשלימור חשבה שצריך להזמין לזום עוד אנשים, היא עברה על רשימת "אנשי קשר" והבינה ש 99% מהם לא יתחברו. אבל היא רוצה לסיים בנימה חיובית ואומרת שלמרות הכל, זה אפשרי, אפשר לעשות את השינוי.
פאטמה, במקור מסג'עיה. ביתה נחרב ב- 2014 בהפצצות הישראליות. פאטמה עברה לגדה ולאחרונה התחתנה ונולד לה בן. היא מדברת איתנו בערבית ובעלה שיושב לצידה מתרגם לאנגלית. לפאטמה אין תעודה של תושבת הגדה. היא מתקשה לנוע מעיר לעיר בגלל המחסומים של הצבא שמבקשים תעודה. אביה, שמתגורר בעזה, יצא לא מזמן מבי"ח, איש מבוגר וחולה, והיא לא יכולה לבקר אותו כי לא יתנו לה לחזור לביתה. מוחמד, בעלה, אומר שהם לא יכולים לבלות בחגים בגלל המחסומים. גם הוא, בתור יליד הגדה, לא יכול לבקר ברצועה וכך גם בנם התינוק. אם תבקר ברצועה, זה יכול להותיר את התינוק ללא אימו. פאטמה נאלצה גם להפסיק את לימודיה לתואר ראשון (קרימינולוגיה, אם הבנתי נכון) בגלל שבעקבות הנישואין עברה לעיר אחרת מזו שבה למדה ו…מחסומים. ראמי אומר שזו משימה שלנו לאפשר את ניידות המשפחה כמשפחה. מוחמד מוסיף שזו תופעה רחבה ולא יחודית רק לפאטמה.
אנה נולדה בישראל וגדלה בקנדה. כרגע בבת-ים. הגיעה לזום דרך ראמי. קצת קשה לה לענות מה היא עזה בשבילה, מטבע הדברים זה עניין מורכב. זה נהדר לראות שיחה כזאת כפי שאנחנו מנהלים כרגע, היא אומרת. זה נראה לגמרי נורמלי. היוזמה של אריאל לסרט דוקומנטרי על הקבוצה של ראמי נראית לה רעיון מצויין שיכול גם לעזור לגיוס תרומות.
מלכי שמחה להיות חלק מהמפגש המיוחד הזה היום. היא אומרת שהכל כבר נאמר ואין לה מה לחדש. יכולותינו לפעול, די מוגבלות. אנחנו מנסים להתמיד ולקוות. להשמיע, להקשיב ולשוחח, זה עדיין אפשרי.
אחרי סבב דיבור של כולן/ם, המשכנו בשיחה וראמי הדגיש את מחויבותו להמשיך לפעול ולקשר בין יוזמות משותפות במגוון נושאים כפי שעשה בעבר. יש יותר כוח ליוזמות משותפות שבאות מהאנשים שחווים את הסבל. התוכן של היוזמות יקבע על ידי אלה שיוזמות/ים אותן, הוא רואה את תפקידו בעיקר כמחבר בין אנשים. נחשי הביא בתור דוגמה את המפגש בין ראמי לגל, מורה לדרמה בתיכון שער הנגב, שגם היא נמצאת איתנו פה בחוף. היא סיפרה לראמי שהשותף שלה להוראה היה חלק מפרוייקט של מפגשי נוער וירטואלים בינם לבין נוער עזתי, וראמי שלף את הנייד והראה לה סרטונים מהפרוייקט. היא הגיעה אחרי שהפרוייקט הופסק (קורונה) ולא הכירה באותו זמן את ראמי, והנה הם נפגשים פה בנואיבה!
בסוף איחלנו חג שמח למוסלמים שבינינו שהיום מתחיל עבורם עיד אל אדחה. עיד סעיד!
השתתפו:
בנואייבה מצרים- שמוליק, ראמי, נחשי, עודד.
בישראל- אריאל, לימור, אנה, משה, מלכי.
בפלסתין- פאטמה ומוחמד
כתב: עודד

והנה הקלטת המפגש