223 מפגשים. מעל 4 שנים של "מגדלור" בכל יום שישי ועדיין במשפחתי הקרובה יש מי ששואל/ת אותי בפליאת מה, "מה, גם השבוע אתם יושבים?". מה לומר? יש פערים.
שמוליק, נחשי, משה ואני, אוספים את חיותה.
רוני מגיעה ואופק גם.
בשבוע שעבר אופק העדיף את מצעד הגאווה על פני ה"מגדלור", תתארו לכן/ם. סדר עדיפויות תמוה משהו.
מאוחר יותר יגיעו מלכי ובלה. בלה חגגה השבוע יום הולדת 84! עם אנרגיות של בת 20.
אחר כך הגיע גם חנן ובאמתחתו ריבת תות שדה מתובלת בפלפל שחור! הולך טוב עם הלחם הביתי שנחשי אופה כל שבוע למפגש.
קצת אחרי השעה שלוש, הגיעו מהרן ובנו הצעיר (מתוך ארבעה) מאלכ בן העשר.
מטיילים אקראיים לא התעניינו השבוע במפעל הגופרית, להוציא משפחה שחלפה לידנו והגבר שנהג ברכב סירב בשם כולם לעצור לקפה.
הקפה אגב, ממשיך להתבשל על ידי שמוליק שנישל את נחשי בנחישות וירש את כסאו מול הגז(ה). בתגובה, נחשי קפא על השמרים ואופה לחם כל שבוע.
כרגיל בסיטואציה כזאת ש"כולם מכירים את כולם", לא נותר אלא לנסות לאתר נושאים חמים מהשבוע האחרון (געגועי לרמי שתמיד מוצא רעיון לדון עליו. גם השבוע, רמי נמצא בצפון בחברת נכדו הראשון בן השבוע. שוב, מזל טוב לחרובים, לרמי, לנעמי ול"מורחבת").
ביוזמת רוני, ניסינו קשר טלפוני חדש מול עזה. לרגעים זה עלה בידינו, חייכנו ונופפנו לשלום אבל שיחה ממש התקשינו לקיים בשל המגבלות הטכניות.
לאחרונה מצאתי "גורו" חדש, הלל כהן, ואני חופר לכולם את התובנות האחרונות שדליתי מספרו המרתק "תרפ"ט שנת האפס".
רוני מנסה מדי פעם להגיב למתקפות (בעיקר ממני אבל לא רק) על ה"ציונות" וטוענת שעם כל ההבנה שלה למצוקות הפלסטינאיות, (ואין מישהי/ו שנרתם/מת כמו רוני לדאגה וטיפול במצוקות אלה), עדיין חסר לה צעד או אפילו אמירה ברורה מצדם לגבי היום שבו יגמר הסכסוך.
חנן קרא ומספר שחלק מחוף הים של עזה נוקה ממזהמים וראוי לרחצה!
משה מקשיב ומדי פעם מאיר בספוט מדוייק אלמנט מסויים מתוך המלל הכללי.
שמוליק קופה קפה (גם תה).
חיותה תרה בספר השירים שבידה אחר שיר ראוי לשמיעה קולקטיבית. לא נמצא כזה הפעם.
נחשי פורש מדי פעם לסיגריה, מצלם וציני.
אופק עונה על שאלות לגבי שרותו הצבאי המתקרב.
מלכי באה כי פה היאוש יותר נוח.
בלה אופטימית.
רוני דאגה להביא הפעם גם חומר דוחה זבובים ומי שחשוף, מורח.
הכל מתנהל בשאנטי עד שמגיע מהרן. ההרצאה של מאהרן מתמקדת הפעם בקשר ההיסטורי שבין שבט אל הוזייל למדינת ישראל ולמה קשה להם רגשית להיות לוחמנים נגד גזל הקרקעות שלהם על ידי המדינה, אחרי שכבר ויתרו על עשרות אלפי דונמים מאז קום המדינה.
הדיבור של מהרן מביא אותנו לשעה ארבע.
שרדו כדי לספר: שמוליק, נחשי, משה, חיותה, חנן, רוני, מלכי, בלה, מהרן, מאלכ, אופק, עודד.
כתב: עודד.