אין לי הקדמה מבריקה ולכן ניגש ישר לדוברות/ים:
יושבים איתנו זוג סינים שלומדים בארץ. נגיע אליהם בהמשך, אבל זה מחייב לחצוב מילים באנגלית.
אני מג'מג'ם באנגלית קלוקלת, מסביר עלינו ומשיב לשאלת החקר – מהי עזה בשבילי. אני גם משיב: שכנים, סבל, רצון לפעול וכו', כל הדברים שאני בדרך כלל אומר והפכו להיות שגרה לא מבורכת.
אחרי מדבר אופק באנגלית ובקצור נמרץ: עזה בשביל אופק היא מקום שבו גרים אנשים. הוא יכול לשבת לאכול אבטיח (הבאנו אבטיח ראשון לעונה…) ולהרגיש חופשי. הוא רוצה את זה גם בשבילם. ככה פשוט, ככה נכון.
משה אומר שהאירועים שקורים פה, מצעדי דגלים למיניהם (גם באוניברסיטאות) הם פעולות חוקיות ולגיטימיות, כולל הנפת הדגל הפלשתיני. להפגין נגדו זה די מטופש. משה ראה את ההפגנה שהתקיימה באוניברסיטת בן גוריון. ה"סטודנטים" שהפגינו נגד הפלסתינים, היו ברובם הגדול ילדים צעירים חובשי כיפה שבאו מבחוץ. חש לא נעים כלפי הסטודנטים הישראלים-פלסתינאים. התכלית של ההפגנה היתה לגרום אי נוחות לפלסתינאים. התמונה הכוללת קשה ומסובכת וקשה להפריד בין מרכיבי המכלול. זה צריך לעורר מחשבה גם לגבי עזה.
בלה עברה את גיל 80 וראתה הרבה דברים בחייה. טובים ורעים. עזה היא כמו מחנה שבויים שהאנשים שבו לא יכולים לשנות את חייהם. אולי אנחנו גם שבויים בעצם, היא מהרהרת. השבוע הסביר לה מישהו שיש פירוש למילה "ירושלים" שבא מ"ירושה". זו ירושה מאד בעייתית…
מלכי- עזה היא בור שחור ויאוש. מלכי, כמו כולנו, רוצה מרחב משותף. חיים נורמליים לכולם. שם אין להם חיים כמו לנו. אין להם אור בקצה המנהרה וזה מייאש ואין לה פתרונות. באה לכאן לקבל עידוד. המצב לא טוב ולא משתפר. זה לא רק עזה. כמו שמשה אמר, זה גדול ומסובך.
נחשי נולד בשכנות לעזה וחי לידה עד היום. יש גם הזדמנויות בעזה, הוא אומר, שעם יחסים טובים יכולים להועיל לכולם. חוף ים, קניות בשוק וחיי מסחר. במקום זה יש לנו איבה וטילים. נחשי מעדיף לראות שיש אופק. המצב מוכרח להיות טוב יותר, הוא אומר. החיים שלנו כאן הם עובדה ואנחנו צריכים להיות מוכנים לשינוי שיבוא. הוא בטוח שהשינוי יבוא, בדרך נעימה או כואבת. התחליף הוא סנריו מלחמתי. בא לכאן בגלל הקפה והחברים. יודע שבעזה יודעים עלינו ומעריכים זאת.
עבור שמוליק זכויות האדם בישראל ומחוץ לה צריכות להתקיים והוא פועל למען זה. חשוב לו לבוא ולהקשיב לדעות של אחרים. מקווה לזמנים טובים יותר ומתחייב לעשות את המירב
דוד בא מסין. הוא סטודנט לארכיאולוגיה, היסטוריה ותנ"ך פה בארץ. בסין יודעים על הקונפליקט בין ישראל לפלסתינים ממה שמוצג בתקשורת. בגלל השהות פה הוא מתעניין יותר וגם עשה סיור לאורך הגבול עם מדריך שהיה איש בטחון אזרחי. החברה שלו (שתיכף נשמע גם אותה) הזמינה אותו לראות קיבוץ. הוא לא ידע ולא תיכנן להגיע למעגל. אחרי ששמע אותנו חושב שאנחנו עושים פעולה חינוכית חשובה. היו להם הרצאות על איך המצב בעזה התדרדר. אנשים בעזה הם כמו אנשים אחרים בעולם והחמאס גורם לכך שיחיו רע. מוכרחה להיות הזדמנות לשינוי. יש מחסום פיזי אבל קיים האינטרנט שמאפשר קשר. הוא ראה פרופיל של צעירה בעזה שלא מדברת על מלחמה אלא על אהבה וחיים טובים. צריך לצמוח דור חדש ברצועה שיחשוב אחרת.
יאנאן היא סטודנטית באוניברסיטה העברית. את יאנאן אני מכיר כבר כ- 5 שנים כי היא היתה מתנדבת אצלנו. סיפרתי לה מזמן על ה"מגדלור" והיום, בדרכה לחגוג שבועות אצלנו, החליטה לעצור במעגל. יאנאן אומרת שהיא לא חוותה "צבע אדום" אבל שמעה הרבה חויות ממנו, עם כל האפקטים וההשפעות. מה שמעניין עבורה זו העובדה שאחרי כל מה שאנחנו סופגים מהחמאס, עדיין יש אנשים שמקווים לנורמליות איתם. נקודת הראיה שלה יותר ליברליות ופתוחה.
בלה שואלת מה קורה שהמדינה כל הזמן בירידה?
רמי אומר שהמדינה לא יורדת, היא הולכת לכיוון אחר. בכיוון שהיא הולכת בו – היא מאד מתקדמת: לאומי, לאומני, רוב גדול שמונע על ידי אמונה. אמנם, המאבק על ארץ ישראל לא הוכרע אבל "הם" מתקדמים מאד. רמי גם מוסיף ואומר שעודד חושב שאנחנו רוב דומם, אבל הוא, רמי, חושב לעומת זאת שאנחנו מיעוט טיפש.
היינו הפעם: רמי, בלה, מלכי, דוד, יאנאן, אופק, נחשי, שמוליק, עודד, משה.
כתב: עודד.