מתחת לאקליפטוס, שמשקיף על המפעל מדרום, יושב זוג על כסאות "שלנו". שני זוגות אופניים שעונים על פח הזבל. נחשי מזמין מיד לקפה. נכנסים, מסדרים מעגל ותוך כדי מגיעים עוד שני רוכבי אופניים, אב ובנו בן 15. כך יוצא שעוד בטרם קפה, כבר "מעגל".

אלדור היה קצין בצבא ושירת באזור וזו נקודת מבט אחת שיש לו על עזה, מבעד למשקפת הצבאית וקנה הרובה. נקודת המבט השניה שלו, יותר חומלת. המצב שם הוא של חוסר אונים. הם התקבצו שם כי אף אחד לא רוצה לקבל אותם. יש התעלמות מעזה כי היא לא בעיה של אף אחד.
לואיזה באה מקולומביה. היא דוברת אנגלית וספרדית ולמזלנו יש לנו את משה, יליד ארגנטינה שיתרגם לנו ולה. לואיזה לומדת פסיכולוגיה. בקולומביה יש מצב מלחמה פנימי קבוע שבגללו סכסוכים אחרים ונושאים חיצוניים נדחקים הצידה. בבית הספר יש התייחסות רופפת לקונפליקט שלנו, אבל לדעתה זה על רקע דתי ולא פוליטי.
שגב (בן 15) אומר שכל עוד אין הסלמה והתחממות מול ה"רצועה", הוא לא חושב על עזה. אם יש התחממות צריך להגיב אבל לא קשה מדי. הוא יודע שהחיים שם קשים אבל לא חושב עליהם
חונן (כן זה השם…), אבא של שגב, מספר שיש לו "רומן" ארוך עם עזה, מאז שהיה נער וביקר בחאן יונס. ביקור טראומתי למראה העוני העמוק. בצבא עשה הרבה "קוים ותעסוקות" מול עזה. בשנת 2014 היה באזור אבל לא "נכנס". לפני שנתיים בתקופת הבלונים גם היה ב"תעסוקה". יש לו חלום שפעם יחזור לעזה ויראה תמונה אחרת מזו העניה. משפחתו שומרת על קשר עם פועלים שעבדו עם אבא שלו. חולם על מציאות אחרת שבה הוא יושב על חוף הים בעזה. זוכר אותם כ"אנשים נפלאים".
שמוליק מכיר את עזה מלפני ולפנים. נסע הרבה לים והיה בקשר עם פועלים, משפחה של בדואים שנזרקו לעזה בשנת 1953. הגבול אז היה תלם ואחר כך גדר של תיל אחד. הם עבדו איתו ברפת הרבה שנים. היו חלק מרקמת החיים בישובו. הכיר אותם מגיל נוער עד שהפכו לסבים. בימים אלה, שודרה תוכנית בטלוויזיה על פינוי סיני. שמוליק מבין את הכאב שלהם אבל גם כועס על ההתעלמות מכך שכדי לפנות עבורם מקום באזור שנקרא "חבל ימית", גורשו מאות חקלאים מקומיים שגידלו ירקות בבורות גידול (בור שנחפר עד למי התהום שככל שמתקרבים לים הם רדודים יותר. מחברים משאבה ומגדלים ירקות על דפנות הבור ומעליו) ובורות הגידול שלהם כוסו. את הכיסוי והגירוש שמוליק ראה במו עיניו. הוא אומר שמצב של חוסר מוצא לא מוביל למקום טוב, ולכן טוב שנותנים לאחרונה לפועלים לצאת לעבוד ולהביא פרנסה.
רוכבי האופניים ממהרים לחזור לכיוון בארי כי האופניים שכורים וצריך להחזיר אותם בזמן.

מגיעים רמי ורותם (בנו). מכיוון שכרגע המעגל מכיל רק "קבועים" ואני יודע שרמי הגיע לזמן קצר, אני מבקש ממנו שיחלוק איתנו עוד מהידע שלו על המרחב. רמי בוחר לספר על התוכניות שלהן היה שותף בעקבות הסכמי אוסלו. תוכניות לפיתוח הקשר עם הפלסטינאים כחלק מההסכם. תוכניות ש"נולדו" בעקבות הסכמי אוסלו וגם גוועו איתם.
אתמצת:
בהסכמי אוסלו בנו תכנית לשיתוף פעולה אזורי בין ישראל לרצועת עזה. לא דיברו על "החזרת שטחים" אלא פיתחו מודלים כמו "המעבר הבטוח" בין עזה לגדה המערבית למשל. היתה תכנית לתעלה פתוחה שבתוכה כביש דו מסלולי ורכבת, עם מעברים מעליה. תוכנית שניה פחות פופולרית, היתה מעבר בטוח כגשר – כביש עילי.
דובר על חידוש קו הרכבת דרך מעבר ארז למצרים.
באזור ה"חץ השחור" תוכנן מעבר דיפלומטי לרצועת עזה.
במעבר "קרני" היה אמור להיות מסוף ענק לסחורות שאפילו נבנה כבר, ולאחר מכן פורק ופוצץ בשנת 2010.
על אפיק נחל הבשור תוכנן מאגר מים ענק לחקלאות בעזה, אחרי שהעזתים טענו שהמאגרים הישראלים לאורך הנחל מונעים מהם מים לחקלאות.
ליד כיסופים, משני צידי הגבול תוכנן בית חולים גדול בעיקר ליולדות.
ליד סופה תוכנן מאגר אגריגטים שיועברו במסועים ארוכים לצד השני, עם סריקה מגנטית שמזהה מתכות, כדי שלא יועברו בהם אמצעי לחימה. התכנון לא הגיע לידי ביצוע.
היום יש מעבר סחורות במעבר כרם שלום. הוא תוכנן למעבר נוסעים בלבד, גם בגלל הקרבה לשדה התעופה בדהניה. שדה תעופה שמאז כבר הופצץ ונחרש. (גילוי נאות: פינטזתי על טיסות מדהניה לסיני ולאירופה. עודד.)
אלה היו התוכניות באמצע שנות ה- 90 של המאה שעברה.
רמי ורותם נוסעים. מגיעים צפריר ואיילה ואנחנו ממשיכים "מעגל" אחרי דברי ההסבר שלי.

משה שותף לתחושה של כמה מאיתנו. אנחנו שכנים והטוב שלי קשור לטוב של שכני ולהפך. משה לא אוהב את המושג "עוטף עזה". יש למרחב ערך והיסטוריה. הוא מפחד כמו כולם מסבבי האלימות, אבל חושב באותו זמן גם על העזתים.
אופק בא כי פה שמע לראשונה דיבור במושגים אנושיים על עזה. ממשיך לבוא מאותה סיבה.
עומר בא מאותן סיבות שאופק בא. לפני שהכיר את ה"מגדלור", שמע בעיקר דיבורים על אלימות בהקשר של עזה.
צפריר אומר שעזה היא מראה מאד מאד קשה שמוצבת מול ישראל. מכיר את עזה מתקופות אחרות. אנחנו והרצועה זה מעגל סגור של הרבה כאב. מאוחר יותר לאחר ששמע עוד אנשים במעגל, אמר צפריר שפתאום הוא מבין את משמעות השאלה "מה היא עזה בשבילך" – פתאום עזה מעוררת בו חשיבה חדשה.
איילה סיפרה שבקיבוץ שבו נולדה וגדלה, היה פועל מעזה בשם חסונה ש"ניהל" את כל האחזקה בקיבוץ. לאבא שלה היו יחסים מאד טובים איתו. איילה אומרת שבזמן ה"סבבים" מול עזה היא חשה ממש כאב פיזי. מרגישה את עצמה "רעה" במובן של מעשי המדינה שנעשים (גם) בשמה. מצער אותה שמשהו בה נחסם לכאב הזה אחרי עוד ועוד סבבים.
ג'אבר חוזר ומספר את המשמעות של חיים בכפר בלתי מוכר וגם את ההכרה בכך שיש אפילו כאלה שסובלים יותר. עזה בשבילו היא שכנים, מרחב ושפה משותפים. בעזה, בעבר היה בים וישב במסעדות. ג'אבר לומד בקורס מורי דרך. מוסיף מהידע שרכש על השטח שבו אנחנו נמצאים. המפעל הוקם על חלקה של נימר אל וואחידי, הוא מספר. קצין בריטי ראה את הגופרית כבר לאחר מלחה"ע הראשונה, אבל רק בשנות ה- 30 של המאה שעברה נרכש השטח להקמת המפעל בתיווכו של א-שווא ראש העיר של עזה ומעשיריה. המפעל הפסיק לעבוד קצת אחרי תחילת מלחה"ע השניה.
חנן הגיע בגלל העפיפונים. לפני כמעט 3 שנים היה אירוע עפיפונים וחנן, שאוהב ובונה עפיפונים בא כי חרה לו שהעפיפון משמש למטרות לא ראויות. באותו ביקור הוא פגש אותנו והשאר היסטוריה. בהמשך, חנן יצר את העפיפון שמוצב ברקע בהשראת צילום שבו נראית ילדה בעזה שמציירת על לוח עץ בצורת כוכב. חנן אוהב את השיחות בנושאים השונים שהם מכבדים, מעניינים ומשמרים את התקווה למשהו טוב. עזה היא מקום כואב בהוויה שלנו, הוא אומר. אנחנו לפעמים מרגישים ולפעמים מתעלמים. חנן אומר שהמבצע של רוני שבמהלכו הועבר פסנתר עבור צעיר שלומד מוזיקה, מהוה סמל עבורו. מצד אחד מעשה נאצל ומצד שני מציאות בלתי נתפסת של עוני שמסומלת על ידי רק 2 פסנתרים בתוך אוכלוסיה של מעל 2 מיליון א-נשים. הוא בא ל"מגדלור" גם כי במבנה השיח המעגלי לא מתווכחים. כל אחד אומר את דעתו ללא הפרעה ואנשים יוצאים עם חווית שיחה.
מרי הגיעה בעקבות הבלוג של חנן. היא פה בגלל החברותא וההקשבה המאד נדירה במקומותינו. עזה היא מורכבות שמושכת אותה.
נחשי נולד והתבגר כאן בזמן שעדיין אפשר היה להכיר ולפגוש עזתים. בא כדי לשמור על ניצוץ של אפשרות שיהיה אחרת. לזכור שמדובר בבני אדם בשני הצדדים שהמצב הזה מזיק ומפריע להם. תמיד הוא יוצא מכאן עם תובנות חדשות וסוג של תראפיה.
היינו הפעם: אלדור, לואיזה, חונן, שגב, חנן, משה, אופק, עומר, עודד, ג'אבר, מרי, נחשי, שמוליק, רמי, רותם, צפריר, איילה.
כתב: עודד