אמצע חודש הרמדאן, ערב חג פסח. נוסע לבד ל"מגדלור".
המוסלמים צמים בבית או במרכזי קניות, היהודים מתכנסים בחוג המשפחות, מתכוננים לחג. אני נוסע בכביש הצר ל"מגדלור", בין הגבעות הרכות, בתוך דממה מוחלטת. זה הכי קרוב לראות ממש באופן פיזי דממה! בטח אהיה לבד, ערב חג… אשב קצת, אשתה קפה ואציע לרמי להגיח קצת ממחלפות מחלתו ולשבת איתי, ככה שנינו לבד בתוך הדממה.
הנה מארק מגיע. שותים קפה. מנסים להבהיר דברים שדיברנו עליהם בשבוע שעבר. דברים שקצת קוממו ויכוח ורוני התייחסה אליהם בוואטסאפ ששלחה בקבוצות לצד איחולי חג שמח. (ה)אופק בא. לבוש חולצת "רמי לוי". בגלל החג נשאר עד מאוחר בעבודה בסניף. הוא מגולל את הדרך המתוחכמת שבה הצבא מנסה ל"הסליל" אותו לקרבי בגלל הפרופיל ולמרות חוסר רצונו.
מגיע מהרן והשיחה "עפה" להיסטוריה ומיתוסים חוצים דתות.
טויוטה מוכרת גולשת בירידה לפתח המבנה. יש כנראה תיאום טלפתי ביני ובין רמי… נטע, מירהל'ה ורמי מצטרפים. "רק להגיד שלום". נשארו שעה… מרגש. רמי מספר לנו על מצבו הפיזי והרוחני. "כמו שג'אבר מתחיל תמיד את דבריו" פותח רמי ומשווה את עצמו לג'אבר שתמיד מתחיל ומספר על הכפרים הבלתי מוכרים, "אבל" לעומת עזה מצבם סביר… רמי קם בבוקר עם תחושה חזקה של "יום מיוחד". עם תחושה כזאת צריך להיות ב"מגדלור". עבר עליו חודש מה"גהינום". הפסיק את הטיפול לחשיבה מחודשת, קצת התאושש, ועכשיו יש כיוון אחר. הבוקר התקשר אליו חאלד, אדם בן גילו מעזה שעבד הרבה שנים בבארי. רמי חש אליו תחושת אח. חאלד התקשר לברך לחג הפסח. עכשיו רמי כאן, ב"מגדלור". אפילו מוכן ללגימת קפה, טיפה… אחר כך הוא מבקש לעשות סבב ברכות…
אופק מברך את ה"מגדלור" שפתח בפניו כיווני חשיבה חדשים. הוא בטוח שכשיעמוד מול מצבים מאתגרים (בשרות הצבאי?), הדברים שספג פה יעזרו לו לשמור על איזון ראוי.
מהרן מצטרף ומציין את ה"מגדלור" כמקום שמאפשר להתבטא בחופשיות גם על דברים שקשה לשמוע.
מארק נמצא במעגל חשיבה פרטי משלו שמושפע מתחזיות אקלימיות, הגדרות "שייכות" וקונפליקט עם הלאומיות היהודו-ישרא-ציונית. לא פעם, דרך חשיבתו ומסקנותיו, יצרו עימות ב"מעגל", אבל היום הוא מברך על הפרוייקט. רמי מחייך.
מירהל'ה (אימו של רמי) ונטע (אחותו) מציינות לטובה את הפרוייקט וכמובן מאחלות החלמה מלאה לרמי.
אני אומר לרמי שהוא חסר לי במעגל עם רוחב הידע שלו ועם המקוריות החשיבתית. ואני מציין שה"מגדלור" עזר לי להתמקד בחיפוש ההיסטורי אחרי שורשי הסכסוך. אמרתי לו שמבחינתי, ההשוואה של מצבו הבריאותי למצב המצוקה של העזתים, מתקיימת במישור של "סבל שאתה יכול לראות אבל לא לחוש". סיטואציות שדורשות עוצמות נפש בלתי נתפשות עבור מי (שלמזלו) לא חווה אותן.
רמי, נטע ומירהל'ה נסעו. האנרגיות קצת ירדו ואחרי עוד סבב קפה, נסענו גם אנחנו בדרך שעכשיו היתה בה קצת פחות דממה כי המשכתי את השיחה עם עצמי.
היינו הפעם: מהרן, מארק, אופק, רמי, נטע, מירהל'ה, עודד.
כתב: עודד