בדרך התווכחנו נחשי ואני, האם כבר מספיק חם ומוצדק לעבור ל"מגדלור" קיץ, או עדיין להמשיך להתכנס בתוך המבנה. הוחלט על "מעון" הקיץ. נעים בצל מתחת לעצי האורן, גם הרוח קלילה ומלטפת. "מחסן" הכסאות, זה שמאחסן כסאות לקיץ, עבר שינוי. המשקוף התמוטט! גושי אבן חסמו את הכניסה. לכסאות שלום, גם לחלודים שביניהם.

אופק שכדרכו מקדים, כבר חיכה. ערכנו לו היכרות עם מעון הקיץ. הוא בא עם הגיטרה. בהמשך ינגן וישיר למילותיו של ש. צור וללחן שלו עצמו, שיר על דודתו הקומוניסטית של שמוליק שנותקה מהמשפחה בשנות השלושים של המאה שעברה. שמוליק לא היה היום (טיול) בשביל להתרשם מהלחן והביצוע, אבל אחותו חיותה היתה בשביל להתרגש גם בשמו. בקהל היו גם נחשי, משה ואני.

לפני ואחרי השיר שוחחנו על הימים האחרונים במרחב הפיזי והתקשורתי. היו תובנות מראיון טלוויזיוני עם שאול אריאלי ומאמרים שלו ושל גדעון לוי ב"הארץ".
ועזה מה?
לא היה הרבה מה לומר השבוע, אבל עצם ההתכנסות החוזרת על עצמה מדי שבוע יותר מארבע שנים, גם היא אמירה.

אחר כך הגיעה לימור חמושה במצלמה וכבר אנחנו שישה.

עבר רכב ונוסעיו עצרו לרגע. הם מקיבוץ עלומים ולא, לא ישארו לקפה, הם מטיילים ושבת מתקרבת. אבל אחד מהם אמר "אתם המגדלור נכון?…" נכון אמרנו והם המשיכו בדרכם.
בשלוש ורבע הגיע מהרן. מיד הסתערנו עליו עם (קפה ו…) שאלות לגבי השבוע שעבר עליו. "תראו" אמר, "הערבים פחדו מהיהודים והיהודים פחדו מהערבים, אז הקניון היה שומם". סוג של תובנה כלכלית מעימות קהילתי דתי, לכאורה. אחר כך אמר מהרן שהוא ניסה לעלות לשידור בערוץ 14 (ערוץ "מורשת" חחחחח) כדי להגיד להם "את האמת", אבל לא נפנפו אותו. אם כך, אמרה לימור, נעשה הדמיית פאנל עכשיו! מאהרן קיבל 2 דקות (אופק מדד) לומר ל"פאנל" את האמת כפי שהיא לדעתו. דעה של בן אדם, עו"ד, בדואי, מוסלמי, יליד ותושב רהט. לאחר תום הנאום, התמודד מהרן עם הערות "נבזיות" של הפאנל שהומטרו עליו. אותנו הוא שיכנע, לא את הפאנל שנשאר צודק.
זהו, שולחים כמובן ברכת החלמה לרמי.
היינו – נחשי, משה, חיותה, אופק, מהרן, לימור, עודד וגם רוני, בטלפון.
כתב – עודד.