בראשית היתה הארץ תוהו ובוהו, אחרי שבשבוע שעבר נעלמה הפלטה של השולחן, היום חסרות גם הרגליים ונעלמו גם כמה כסאות נוספים.
אבל רוח המגדלור מרחף מעל פני האתר, והי אור. ויאמר נחשון יהי קפה, ויבדל בין הקפה לבין התה. וירא שמוליק כי טוב ובירך על בייגלה.
ויצמח אז אופק, איש צדיק ממבועים, ואיתו כלי מיתר, וזה המזמור (מאת שמוליק, לחן של אופק):
"אל מול הקיר של מערב
אל נוכח פני הדביר
עומד ילדי נושא עיניו
ולא יכיר סודות הקיר…"

ותוך כדי הניגון והקפה (סיבוב ראשון) הופיעה רוני עם דברי מאפה.
מפגש 210 של המגדלור רשם שיא עולמי, לא במספר המטיילים שפקדו את המקום, כי אם במספר הפעמים שנפתח "המעגל":
עם קבוצת סטודנטים של אוניברסיטת בן גוריון,

וזוג חביב מהוד השרון,
ומשפחות מיושיביה,
ובין סיבוב לסיבוב, בין תה לקפה, אופק (שהשבוע יחגוג 18) בישר לנו על שיבוצו בצה"ל, והתחייב להמשיך איתנו כל שישי ולהביא את דבר המגדלור לתודעת צעירים הרבה.
אה! היה רגע מרגש נוסף: הטלפון של רוני צלצל וציפינו לקול האחים מעבר לגדר, אבל הבריטים לא התקינו אנטנה במפעל הגופרית ולא שמענו מילה…
ולכל מי שדואג לשמירת תורת המגדלור: הספקנו לחזור הביתה בדיוק עם כניסת השבת. בשבוע הבא זה יהיה קל יותר – בגלל תחילת שעון הקיץ.
ברכת רמדאן כרים, בתקווה לשלום ואחווה במרחב עזה, באוקראינה, ולכל דרי תבל.
היינו הפעם: רוני, אופק, שמוליק, נחשי, משה ומטיילים כנ"ל.
רשם : משה.
השלים את החסר: נחשי, שהצליח גם לצלם, להכין קפה ולאלתר שולחן.