טיולית אחת ושלושה אוטובוסים הגיעו למפעל הגופרית במהלך ה״משמרת״ שלנו.
רובם ירדו, שמעו הסבר מהמדריך, עשו סיבוב בפריחה היפיפייה והמשיכו לדרכם.
רק נוסעי הטיולית התיישבו לשמוע עלינו ועל עזה. זה היה לקראת סוף המפגש. הם באו עם המדריך ג׳ק שכבר ביקר אצלנו לא פעם.
חנן סיפר להם על המצב בעזה ועל המגדלור ועל הקשר שלנו עם אלה שמעבר לגדר. חברי הקבוצה, ממקומות שונים בארץ, הקשיבו בעניין, הביעו תמיכה והתלהבות ושאלו שאלות על החיים ליד עזה ועל דעתנו ביחס לפתרון המצב. נרשמה רק הערה צינית אחת.

לפניהם התארחו כמה וכמה זוגות מטיילים, חלקם ישבו והשתתפו בשיחה וחלקם ״קיבלו את השירות בעמידה״.
באחד המקרים, אחרי סבב היכרות, אמר זוג אורחים שהם מאד מתחברים למה ששמעו, אבל ״אין סיכוי שהחיילים שלנו יצטרפו״. החיילים הם הילדים שלהם שנשארו למעלה והטיסו רחפן. כשהוא עבר מעלינו הרגשנו לרגע כמו החברים מעזה.

בהמשך אופק הציג את עצמו כ״מנהל ועדות הצעירים של הנגב״ וקיבל מחיאות כפיים.
דיברנו על מנהיגים שנגררים לקיצוניות בניגוד לאינטרס של העם, על אפרטהייד, על הסבל ברצועה ועל הימים הגדולים של המרחב שהיו ועוד יהיו.
היינו הפעם: רוני, אופק, מרי, מארק, חיתאם, ג׳אבר, בלה, מלכי, חנן, אורי, משה, נחשי וכאמור עוד אורחים רבים מספור שלכולם יש שמות ודעה על המצב.
כתב: נחשי