ישבנו בפעם ה- 195 (כן, תיכף חוגגים את המפגש ה- 200) רוני, מרי, משה, לימור ונחשי והסכמנו ששני דברים יעשו את המפגש מושלם: שיחה עם חבר מעזה וביקור נוסף של החברים ממבועים.
והנה – שני הדברים קרו!
חברנו העזתי נראה ונשמע טוב, הבטיח שהקריאה להקשבה והיכרות הדדית תימשך למרות הקשיים ואמר שבשבוע הקרוב ינסה להפגיש אותנו עם קבוצת חברים.
קצת אחרי שנפרדנו ממנו, הצטרפו יוגב ואופק.
מהשיחה על ״עזה שלנו״ שווה לצטט קטע ממה שאופק אמר: נניח שאני נכנס לחדר שלי, שאני אוהב אותו וטוב לי בו, אבל אז מודיעים לי שאסור לצאת מהחדר יותר. אני אשבור את הראש על הדלת והקירות עד שאוכל לצאת! וכל רגע בתוך החדר יראה לי כמו סיוט… ככה אני מאמין שתושבי עזה מרגישים.
וכל המוסיף גורע…
היינו: רוני, מרי, משה, לימור, יוגב, אופק ונחשי.
כתב: נחשי