השבוע, נערך בכפר עזה מפגש ביוזמת הפורום הבין דתי שחברתנו רדיר שותפה בו. במפגש דיברו כומר נוצרי, שייח מוסלמי ורבה יהודית על תפיסת הניסים בדתות השונות (חנוכה…). כשהגיעו ארבעה חבר'ה צעירים למעגל (פעם שלישית ברצף שהם באים!), מצא שמוליק לנכון לפתוח בתיאור המפגש הבין דתי על הניסים…
נחשי אמר שבעבר, נפגש הרבה עם עזתים. היום מתאפשר רק קשר טלפוני עם אותם חברים.
אופק אומר שיש משהו מסקרן במפגש הזה שקשה לו לשים עליו את האצבע. לדבריו, מאז שנולד, עזה לא נושא שמדברים עליו בהקשרים שאינם איבה. יש בו סקרנות והוא רוצה לדעת.
יוגב גם בא מסקרנות (ובגלל התה ששמוליק הכין בפעם הראשונה שנכח במעגל…). קצת מתקשה להגדיר מהי עזה בשבילו.
רוני מתרגשת לראות את הצעירים בשלישית. היא מספרת על השליחות במצרים. איך יצא לה להכיר זוית אחרת של הסכסוך, מתי הבינה שיש כאלה שסבלו מהעצמאות שלה. זה היה עבורה שוק. קראה וניסתה להבין יותר. חוזרת ומדגישה שכמו שלה יש זיקה למקום הזה, גם להם יש. הבינה גם כמה הרסה להם כדי לחיות פה. התחילה ליצור קשרים ולהכיר. צריך לחיות ביחד, היא אומרת, יש פתרונות וצריך להקשיב. מספרת על פעילויות תרבותיות משותפות שאירגנה. מנסיונה, בשליחות במצרים, למדה שהפלסטינים במצרים לא מתקבלים כשווים. מספרת על ההיכרות במצרים בין בתה שהיתה אז ילדה בת 6, עם חברה מצריה בת גילה ממוצא פלסתיני, ואיך התפתח הקשר, תוך קשיים רבים, גם ליחסים בין המשפחות. מספרת על מכינות קדם צבאיות שמגיעות להתארח אצלה ובסוף המפגש באות בנות ואומרות שלמרות שהן חלוקות עליה, דבריה חילחלו וגרמו להן לבחון אותם. צריך לזוז קדימה היא מסכמת.
מלכי שמחה לבוא לראות דברים מכיוונים שונים. קראה על מורה בעזה שמלמד את יהודה עמיחי באוניברסיטה. הוא קרא שיר של יהודה עמיחי לפני כיתת בנות שחשבו שזה שיר של משורר ערבי… מספרת על "אנחנו שמעבר לגדר". אתר ששווה להיכנס ולקרוא בו כדי להבין יותר את רוח הצעירים בעזה.
בלה יצאה בשבוע שעבר מהמפגש בהיי בזכות ההשתתפות הצעירה במעגל. עבורה זה נדיר לשמוע צעירים (17-18) מתייחסים לסוגיה כל כך מודחקת בחברה הישראלית כמו עזה. מקווה שכשיגיעו לצבא לשמור על המולדת, יראו את הדברים אחרת. כילדה סבלה מנדודים, בלי בית קבוע עד גיל 12 ולא הבינה הרבה. ראתה שיהודים נכנסים לבתים ריקים נטושים ולא הבינה שאלה בתים של אחרים.
חיותה עסקה במשך רוב חייה בחינוך. בגלל זה היה עבורה מעודד לראות את שובם של הצעירים. חינוך זה תהליך עם עליות וירידות ולכן זה מרגש אותה באים שוב בשלישית. במעגל חושבים אותו דבר וקשה להעביר את ה"אותו דבר" לאחרים.
עומר בא פעם ראשונה. הגיע בעקבות החברים והיום כבר בא מסקרנות… גם לו וגם לאלעד שהציג את עצמו אחריו, קשה להגיד מה היא עזה בשבילם.
לאלעד, סיפרו החברים על המפגש ולכן בא.
שמוליק נזכר שצפה בטלוויזיה בתוכנית שערך והגיש רינו צרור שבה ציין שבית ראשון ובית שני לא שרדו יותר מ 75 שנה… מטרידה אותו המחשבה שזו סביבת הגיל הנוכחי של מדינת ישראל וגם עכשיו כמו אז היא שקועה בסכסוכים פנימיים שעלולים למוטט אותה. דברים משתנים כשנפגשים בגובה העיניים, הוא אומר. מספר על המפגש עם המשפחה בחיזמה והטיול המרגש כשהוא ונחשי לקחו אותם לים לראשונה בחייהם, וממשיך ומספר על מפגש במצרים, באוטובוס, עם בחור מצרי שהיה קצת מנוכר ומסוייג, אבל כשנפגשו שוב בנאת מדבר שאליה נסעו, היה המפגש חם ומרגש. זה נתן לו את התחושה שקשר אנושי פותר את האיבה ויוצר בסיס של שוויון וראית האדם כאדם. הגדר לא עושה טוב וגם המחסומים. מקווה שהקשרים שנוצרים עכשיו יתחזקו בהמשך. מבקש מהצעירים שיביאו חברים ואומר שזה שכרו, מפגש עם אנשים שונים ממנו בגיל או בדעה.
יעלה יצאה להליכה עם הכלבים. בתוך הקיבוץ ליד הגדר. משם רואים את הים. יפה, נקי וכחול. חשבה איזה אויר כיפי יש לה ולתושבי חאן יונס שמעברה השני של הגדר… כשמלוכלך, היא אומרת, מלוכלך לכולם כשנקי, נקי לכולם. עוסקת כבר הרבה שנים בנושא הכפרים הלא מוכרים. בבחירות אירגנה הסעות למשפחות בדויות לקלפיות המרוחקות. ביקשו ממנה להיות יועצת פרלמנטרית של מנסור עבאס לנושא הכפרים הלא מוכרים. יש הרבה מה לעשות ויש דברים קרובים להעשות. מה שקורה מול האוכלוסיה הבדואית נובע מהחשש של נורמליזציה עם הבדואים.
רוני ראתה בהפגנה בירושלים, אשה עם שלט שכתוב בו "הבן שלי לא יתגייס". רוני ניגשה ואמרה לה שהן ביחד בהפגנה אבל קשה לה עם השלט, קשה לה לחשוב שלא תהיה הגנה של צבא. אנחנו לא במצב שאפשר להתקיים ללא צבא, הלוואי ונוכל להגיע לשם… מקווה שהילדים שלנו ידעו לנהוג בשירות הצבאי שלהם, בצורה הגונה.
יעלה אומרת שלא להתגייס זו מחאה. יש מחאה נגד מס הכנסה למשל, אנשים לא חושבים שאפשר בלי מס הכנסה אבל כשחשים בעוול, מוחים. ככה גם לגבי הצבא, הסרבנות היא לא כדי שלא יהיה צבא אלא כדי להגיד שלא מסכימים עם ההתנהגות.
מגיעים רמי עם בנו רותם ויואב. יואב תוהה על פשר ההתכנסות ורמי מסביר לו על הרצון להסיר גדרות, תרתי משמע, כלפי עזה ועל הרצון לדעת איפה עזה פוגשת אותנו מחוץ לחיינו ובתוכם.
רותם היה פה בהרבה הזדמנויות, אבל זו פעם הראשונה בתוך המבנה… החוויה היחידה שלו מעזה, משחק כדורסל בגוש קטיף כשהיו ילדים… זו הכניסה היחידה שלו לעזה…
יואב עדיין משרת בצבא, כרגע בגוש עציון. לא היה מימיו בעזה. זה מטרופולין עצום לידנו, הוא אומר. היחס שלו לגבי הפלסטינאים התעצב בשנים האחרונות והוא במצוקה כי הוא שונא לדבר על הבדלים בין בני אדם. קשה לו להתנגד לקבוצת השייכות שלו גם אם הדברים שהיא עושה לא מוצאים חן בעיניו. לדעתו, יש לנו זכות להגן על עצמנו וחשוב שיהיה צבא. היחס כלפי הפלסתינאים נובע מהצורך להגן על האוכלוסיה האזרחית (היהודית מן הסתם…) זו המשימה העיקרית. הכל מותר חוץ ממה שלא. אם זה היה תלוי בהם היו יותר אלימים, ה"למעלה" עוצרים… משתדלים לא להרוג כי זה יכול לסבך אותם… הוא יודע שהם מאד מגבילים את הפלסתינאים אבל זה כורח. זה לא תואם את דעותיו הפרטיות אבל הוא חלק מארגון. לא רוצה גדרות בחיים אבל לא רואה איך מורידים אותן…
הוא כמובן הוזמן לבוא שוב, אבל השעה ארבע…
היינו: חיותה, משה, שמוליק, נחשי, רוני, מלכי, בלה, יוגב, אופק, עומר, אלעד, רמי, רותם, יואב, יעלה, עודד.
כתב: עודד.