עד שהגיעה רוני, דיברנו על אירועים מהשבוע האחרון: על מסיק זיתים עם חקלאים בגדה, על מפגשים מהסוג האישי, על שריי אלפים ופשוטי העם ועוד…
"דיברנו", הכוונה לשמוליק, נחשי ואנוכי שאחראים על התשתיות (בעיקר תשתה קפה) ואלינו הצטרפו בהדרגה, מגביהי המבנה, טלילה וחנן.
כשהגיעה רוני גבה בנייננו למרומי המגדלור והאיר את עזה. רוני, שמקושרת לא.נשים בעזה סיפרה על סרטונים ששולחים לה שבהם ילדות וילדים מתרגשות ומתרגשים לקבל ילקוט בית ספר "חדש מהניילון"!
רוני הוסיפה וסיפרה על תזוזה קלה בהפעלת בית חולים חדש שנבנה ועדיין לא החל לפעול. על הדאגה שלה בכל פעם שקשר עם ידיד/ה בעזה מתמהמה ועל ההקלה שבחידושו, וקצת על מצב הרוח של ידידיה בתוך השגרה של חיים בעזה.
חנן סיפר על מפגש/ עימות אינטרנטי עם כותבת ב"הארץ" על גבולות שיח בתוך קהילות "מאותגרות דת ולאום" (הגדרה שלי ע.ב.), על מה לא מדברים כי זה סוג של טאבו, ולמה "אתן.ם מסבירות.ים לנו מה נכון ולא נכון לומר".
מכאן ועד סוף מפגשנו נסב הדיון על נושא ה"טאבו". הסכנות והאיסורים שבהעלאת נושאים מסויימים לשיח הקהילתי וגם האומץ להתעמת עם נושאים אלה שלעתים הם בגודל של פיל בחדר…
לרגע קט ("ואווילי"), כמאמר שיר של חווה אלברשטיין, ישבו איתנו בחור ובחורה, ממושב קדימה כמדומני, אבל הבחור השלישי שהיה איתם, עמד על כך שיבואו לעזור לו בדבר מה והם הלכו בטרם…
שמוליק נחשי ואני המשכנו אל רהט להשתתף בשמחת חברנו מהראן בחתונת אחיו.
היינו: רוני, חנן, טלילה, שמוליק, נחשי, עודד.
כתב: עודד