"עם הסתיו חזרו הציפורים, מעבר למדבר, מעבר להרים" ("ציפורים נודדות", יורם טהרלב).
כך, עם בוא הסתיו ועמו ההקלה מחום הקיץ, מתחיל זרם דק של מטיילים לחזור ולתור את השמורה וגם לגלות את ה"מגדלור". בשבוע שעבר שלושה רוכבי אופניים והיום זוג שבא מירושלים (רביד וטל) ושלושה מטיילי טרקטורונים (עמית, אופיר ואילי). הם התווספו ובאו אל שמוליק, נחשי, חיותה רמי ואני שכדרכנו בימי שישי בין אחת לארבע, ממעגלים את עצמנו לתודעת עזה בצל עצי האורן. לעתים, גם מארק מגיע, כמו היום למשל. מהרן שהיה בדרכו ל"מגדלור", נתקע עם תקלה ברכבו.
נחשי סיפר למאזינים על קשרים עם אנשים מעזה עוד מימי ילדותו, עבור בנערותו, בואכה בגרותו. נוצרו קשרים של ידידות וכשהמרחב נסגר, הקשרים ברובם התנתקו. עברו שנים והוא הבין שהמצב לא תקין. אנשים גרים קרוב, סובלים, ולא עושים כלום בעניין. הרגיש שגם לו יש אחריות על הנעשה שם. המסגרת פה, ב"מגדלור", מאד התאימה לו כדרך לשמור על קשר. הם יודעים עלינו, אנחנו מדברים איתם וזה אומר שחושבים אחד על השני. זו גם אמירה, לא שוקעים בשכחה. מאמין שמשהו כן ישתנה בעתיד. כל אחד צריך לתרום את הקצת שלו. עד אז יחזיק את האור ב"מגדלור".
חיותה: המניע הפנימי שלה לבוא, הוא הצורך להיות בן אדם! פחות באה מתוך אידיאולוגיה, שאותה היא מייחסת בעיקר לשמוליק נחשי ולי, ולעומת זאת, נהנית מחוש ההומור שנוצר מהמפגש של שלושתנו עם האידיאולוגיה… קוראת שירים של ויסלבה שימבורסקה המדהימה.
שמוליק טוען שכקומוניסט הוא מחויב להוויה פוליטית וסולידריות ולכן בא לכאן. זה גם סוג של "מכבסה מוסרית" מבחינתו… הוא מוסיף. מנסה לתרום כמיטב יכולתו המועטה (מילים שלו…) ומקווה שהדברים שנאמרים פה, מגיעים אל מעבר לגדר ומפיחים תקווה בקרב שותפינו למרחב. בכלל, עדיף שהגדר לא היתה ולא חצתה את המרחב.
טל אומר שבשבילו עזה היא "חור שחור". בית הכלא הגדול בעולם. משהו שנוח להתעלם מקיומו. זה מציק באיזשהו מקום. אולי זה מה שדחף אותו לבוא לכאן לשמוע על עזה.
רביד חשבה על עזה בזמן הנסיעה לכאן. הבתרונות השרופים… עזה היא סוג של פצע שככל שמתרחקים ממנו הוא כואב יותר… עטופת חומה של חוסר ידע. "צוק איתן" היה שבר בלתי נסבל. ביקרה באוהל של משפחות שכולות. הכל בחברה שלנו קשור לכיבוש במישרין או בעקיפין. היתה פעילה במחאה החברתית. לדעתה, יש עכשיו בגרות לדבר על הכיבוש. יש יוזמות ומתחילים לדבר על זה. מתוך ייאוש התחילה לפעול. מאמינה תמיד שאפשר. התפנה מקום אצלה, וגם בחברה, להתחיל בעשיה!
מארק רצה לנוח היום והחליט לנוח בחברתנו… תוך כדי דברי רביד, הוא אומר, הבין כמה זה חשוב להזכיר את עזה והעזתים. אין לו מספיק אנרגיה להתעסק בכיבוש. זה מעייף. עדיין מתקשה לפענח את החברה הישראלית. נראה לו מוזר לנסות אפילו להבין אותה…
אילי. יליד האזור, מכיר את המציאות מאז שנולד. מרגיש ש"התרגלנו", זה די טבעי לו כבר. המצב בלתי פתיר לדעתו
אופיר גם הוא יליד האזור. שואל את עצמו איפה עוד בעולם קיימת מציאות כזאת. האם בכלל אפשר לפתור את הקונפליקט? מדמיין את עצמו כעזתי ושואל איך היה נוהג. החיים פה עיצבו אותו בדמותם. רוצה להיות אופטימי אבל…
עמית מגיל 10 חיה באזור. כששואלים אותה על עזה היא אומרת שאלה החיים. אמא שלה אומרת שהחיים פה, במרחב עזה, הם 99 אחוז גן עדן ואחוז אחד גהינום. האחים שלה ממש גדלו לתוך המציאות. יש לה אחות שנבהלת מאופנוע שעובר ברחוב ואחיין שמשחק בגן ב"צבע אדום"… הלוואי שנוכל לקוות, אבל כבר התרגלנו ואנחנו לא מתרגשים מבלון או אזעקה… חיותה שואלת אותה אם תרצה לגדל ילדים פה. היא חוזרת על תשובת אמה, ומוסיפה שהיא עדיין שואלת ובודקת את סביבתה ולא סגורה על התשובה.
רמי אומר שהמעגל נוצר כשהצטרפו אליו אנשים. מסביר את הרעיון מאחורי ה"מגדלור". בכל בוקר, כשהוא מתחיל את היום, הוא משתדל להכניס לתודעה את הכוונה. טוב, הוא אומר, שישנו מקום שאפשר לבוא אליו ולדבר על עזה. יש בית לדיבור על עזה. זאת המציאות שלנו ושל עזה וה"מגדלור" משמש לה בית. עזה מייצגת עבורו משהו שמחייב לקום בבוקר ולהתכוונן אליו. הדיאלוג על עזה לא יורד מסדר היום אבל נמצא בשום מקום… רמי בונה בתוכו את ההכרה שזה ישתנה. זה עניין של זמן, כי לא יכול להיות אחרת. שואל את עצמו, האם הוא "אוהב" את עזה למרות מה שבא משם? ומשיב לעצמו שהנפש לא מתרגלת, אבל עם זאת הוא אוהב את האופטימיות והאמונה. אנחנו לא יודעים הרבה על עזה. ה"רעש" שבוקע ממנה מתמזג עם הרעש שמושמע כלפיה ונוצרת עמימות. עזה היא צומת דרכים חשובה בהיסטוריה, היא פוגשת את עמי העולם. תקופות השלום של עזה גדולות בהרבה מתקופות המלחמה. עזה בתקופת סבו היא השניה בגודלה במרחב. סבו עשה מסחר בין קהיר לדמשק וביירות ועבר בעזה. אבא של רמי הגיע לכאן לפני 75 שנה. בדרך לבארי היה עובר בעזה ומעמיס סחורה לקיבוץ. הדרך צפונה עברה בעזה. רמי עצמו ישן במלונות בעזה כחלק מעיסוקו בתיירות. סבא, אבא, הוא עצמו ואפילו בנו פגשו ויפגשו אנשים עזתים. הדרך משם יכולה לצאת לכל כיוון. כרגע עזה היא סיפור לא פתור ומשלמת את המחיר של ה"אין פתרון". הנכבה היא הנרטיב של הפלסתינאים לסכסוך. מבחינת רמי הנכבה היא נקודת מבט נוספת על הסכסוך. מים שופעים יוצרים חיים, ועמי האזור צמאים. כשהמים יזרמו לכולם לא יהיה על מה לריב…
היינו: רמי, שמוליק, חיותה, נחשי, עודד, מארק, אילי, עמית, אופיר, טל, רביד וכמעט הגיע גם מהרן…
כתב: עודד.