כשירדתי מהרכב, כמה דקות לפני השעה המיועדת, התחיל טפטוף של גשם בחורשת האורנים ״שלנו״.
אמרתי לעצמי שזה אות משמיים או ממרי ועברתי למפלס התחתון כדי להתמקם בתוך המבנה.
בפנים היו כמה רוכבי אופניים שהסתתרו מהגשם וסירבו לשתות קפה.
רמי הגיע, ונשארו שלושה מהרוכבים שהתענינו בסיפור וקפה, עד שיגמר זמן ההשכרה של האופניים.
הם משדרות וסביבותיה ואחרי ששמעו קצת עלינו ועל גדולתה של עזה, הספיקו לספר בקצרה על עזה שלהם: כל אחד בסגנונו רואה בה מקום מסוכן ומאיים, רובם מסכימים שיש גם שם טובים ורעים.
אלה דוושו לדרכם וכבר מגיע חנן ואחריו בלה ומלכי.
דיברנו על כיפת ברזל – האם ההגנה שהיא נותנת לנו מקדמת את השלום (פחות נפגעים ופחות סיבות להגיב בתוקפנות) או להיפך? (מסייעת להנציח את תפיסת ״ניהול הסכסוך״) אחר כך גלשה השיחה למחוזות אחרים והיא היתה מעניינת וחשובה, אבל אני נאלצתי לעזוב מוקדם, אז…
להתראות בשבוע הבא!
היינו: רמי, 3 רוכבים משדרות, חנן, בלה, מלכי ונחשי.
כתב: נחשי