הכבשים התקבצו בקבוצות בצל האקליפטוסים המעטים שביניהם שטחי שמש.
אנחנו בצל האורנים במעגל משלנו… חיותה, שמוליק, נחשי ואני באנו באיחור קל (כן, אנחנו מנסים לדייק את השעה 13:00…) לאחר עצירה בדרך ליד עץ תאנים עמוס פרי.
חיש מהר הגיע גם רמי ובהמשך מלכי וחנן. הראשונות לפרוש היו הכבשים שבשקט אופייני נעלמו בשלב כלשהו של המעגל ושכחו לקחת איתן את הטרקטור "פורד" הישן ומיכל המים הרתום אליו (בכלל, הרעיון להסתובב עם סוודר בחום הזה יכול לבלבל כל אחת/ד).
במעגל שבצל האורנים המשכנו להעלות נושאים על סדר היום וללמד עוד קצת את עצמנו.
חיותה, כמנהגה המבורך, הקריאה שיר שבחרה להביא למעגל.
גם למדנו, שרמי ממש מבין (גם) בתיירות ובמלונאות ופרש לפנינו את משנתו בנושא.
מחנן למדנו שהקיבוץ העירוני שבו הוא חי, הוא יצירה חד פעמית עם תאריך תפוגה…
בנושא עזה, (שלשמו התכנסנו…), הבאתי את מאמרה של רונית מרזן "מוזיאון גוגנהיים בין עזה לעוטף" ("הארץ" 18/8/21): במאמר העלתה ונימקה רונית את הרעיון לבנות מוזיאון לאומנות ב"תפר" בין עזה לישראל. היא מספרת במאמרה שמוזיאון "גוגנהיים" בעיר בילבאו, בירת חבל הבאסקים בספרד, תרם רבות להרגעת הרוחות בסכסוך בין ממשלת ספרד וחבל הבאסקים. הנה ציטוט מתוך המאמר, "הגיעה העת לחפש פתרון במרחב התרבותי, המאפשר להפעיל עוצמה רכה במקום שנכשלה בו העוצמה הצבאית הקשה". נראה לי שזה מה שאנחנו עושות/ים, לא?
דיברנו גם על הבקשה של ראמי להשתתף בתרומות לפרוייקט הילקוטים לתלמידים בעזה. פרוייקט שהוא מוביל עם חבריו לארגון. הפרוייקט בעיצומו ואפשר להצטרף ולתרום עדיין.
זהו, ברגעים כאלה כשאף אחת/ד לא מטייל/ת באזור, חשוב שנהיה חזקים בין אחת לארבע בכל ים שישי…
היינו: שמוליק, נחשי, חיותה, רמי, עודד, מלכי, חנן.
כתב: עודד
