היום, במעגל ישבנו עם הנבטים, הביזנטים, הרומאים, הערבים, העותמאנים, האנגלים, מלכויות אדם, אל אחד וריבוי אלים. רובם דיברו מגרונו של רמי, חלקם יוצגו ע"י שמוליק ולעתים התווכחו הביזנתים של רמי עם אלה של שמוליק.
אני השלמתי את המעגל בהקשבה, בסבבי קפה ובהגיגים הזויים על המניעים היוצרים את הדחף האנושי לפעול.
כפי שהבחינו כבר חדי האבחנה שבינינו, בינות לאלפי שנות היסטוריה ועמים שלמים על ציודם שהתארחו במעגל, היינו גם שלושה נוכחי הווה: שמוליק, רמי ואני. כמו ההיסטוריה שנכחה איתנו ברוחה, נכחו איתנו ברוחן וברוחם גם תודעתיסטיות/ים קבועות/ים ששלחו מסרונים או סתם נזכרו באופן אינסטינקטיבי ביום שישי בין אחת לארבע ב"מגדלור".
שלוש שעות חלפו כמו ברק והרעידו את האינטלקט כמו רעם, אפילו באמצע הקיץ… הסיכום יכול להיות ארוך ומייגע ואם להודות בכנות, מומצא ברובו… יען כי לא רשמתי כמנהגי תקציר במהלך ה"מעגל". לכן אסתפק במה שנכתב עד עתה.
היום, ביום שישי, היינו שמוליק, רמי ואני.
דבר נוסף: שמוליק, חיותה, נחשי ואני, נפגשנו ביום ראשון האחרון 8/8, ב"מגדלור", עם כ-80 בני נוער מחוגי הסיירות של קק"ל.
חבר'ה בני 17-18 מרחבי הארץ ואיתם מדריכיהם הבוגרים מהם במעט. חילקנו אותם לשני מעגלים כששמוליק מוביל את השיח במעגל אחד ואני בשני. בתווך נחשי מגיש סבבי קפה.
מי שמקשיב לאחרונה לאופן ששמוליק ואני מתבטאים בנושא קק"ל בהקשר לתפקיד שמילאה (ועדיין ממלאת) בסיכסוך הישראלי-ציוני מול הפלסתינים, יכול היה לחשוש לגורל התודעה הבתולית של הנפשות הצעירות שנאלצו לשבת על האדמה החשופה ולהאזין לעוכרי קק"ל כמונו. ובכן, הסירו חשש מליבכן/ם.
סיפרנו על ה"מגדלור", על ההיסטוריה של המרחב, על עזה, על אנגלים ועל טורקים, על חקלאים וחיילים, על מהנדס אחד שהריח גופרית, על רמי וראמי ועל רוני האחת והיחידה… סיירנו בתוך מבנה המפעל, ברחבה שבחוץ שבה חרוט ה V שבתוכו האותיות R A F ובמגרש הטניס.
נשאלנו על תחושתנו כתושבי האזור למראה השדות השרופים, על דעתנו לפתרון המצב הקשה בעזה ועל דעתנו לגבי העתיד בהקשר של הסיכסוך. שעה וחצי שבה, אני לפחות, "שפכתי" את המידע שהצטבר אצלי, בעיקר בשלוש וחצי שנות "מגדלור"! (טוב, גם קצת ידע של פנסיונר יליד הארץ והאזור).
גם לאחר שהמדריכים ביקשו שוב ושוב לכנס את הנוער חזרה לאוטובוסים, המשיכו קבוצות קטנות להתגודד סביבנו לשאול משהו, לומר משהו, לדעת עוד, ללקט עוד תובנה, הבהרה וגם לומר תודה.
זה היה ביום ראשון והיינו חיותה, שמוליק, נחשי ואני.
כתב: עודד
