בדרכנו ל"מגדלור" עצרנו ליד עץ תאנה שופע. עצי התאנה נמצאים ממש פה, במרחב הקרוב, הושט היד וקטוף. התאנים הצטרפו לקערת הסברס, גם הם "תוצרת" המרחב הקרוב כמו גם חלק מיושבי המעגל. היום הגיע אריה שזו לו הפעם הראשונה במעגלנו ולכן קיימנוהו "כהלכתו"… הצגתי את הנסיבות שהובילו ליוזמה ואת ה"ליד" שמובילה אותה כבר כמעט שלוש וחצי שנים.
אחרי דיברה דינה. לדינה חשוב מה קורה כי היא גרה באזור. לא מקובלת עליה ההתעלמות ממצב השכנים. כל אחד אמור לעשות את המעט שהוא יכול כדי שדברים יקרו. לא לשבת בחוסר מעש. מאז שהיא חלק מהמעגל היא מספרת אותו בכל מקום. כל אחד הוא חוליה בשרשרת. צריך אמונה והתמדה ולא להתייאש. לא יקרו פה דברים גדולים אבל…
רדיר מקריאה שיר שכתב דוד פרץ "יש מקום בתוכי". השיר, היא אומרת, מייצג את דרכה. לפלסתינים הישראלים יש תפקיד חשוב לגשר. החיבור לחברות וחברים עזתים חשוב מאין כמוהו. מרגישה פה כמו משפחה ומספרת דברים שלא מעיזה לומר במקום אחר. לפעמים נאמרים במעגל דברים שקשה לה לשמוע. רדיר דואגת לדורות הבאים. החינוך בשני הצדדים חשוב מאד. חשוב שכל צד יראה בצד השני את האנושיות שבו ולא את השלילי.
שמוליק מסכים עם כל מילה שנאמרה עד עכשיו. מאמין בתהליכים היסטורים. סליחות והשלמות נוצרו כבר בעבר בין עמים ששנאו ולכן הפתרון יגיע גם אלינו.
מלכי אוהבת לבוא לפה. רק 6 שנים באזור וחצי מהזמן הזה היא גם באה לפה, ל"מגדלור"… מהרגע הראשון "נשאבה"… עזה זה יאוש גדול והחיים לידה מתנהלים בשני עולמות שונים. גם אם קשה לעזור, היא רוצה לפחות להבין ולהיות מודעת. אפשר לחיות את חיינו הטובים ולא להסתכל על השכנים, אבל לה זה קשה, קשה לחשוב שיש שם סבל. זה כואב. טוב לה לשתף עם אנשים שרואים בני אדם בדרך שהיא רואה. קשה לה עם הדת שמערכת הערכים שלה תלויה בציווי האלוקי. היא לא יכולה להגיב לזה רציונלית וזה מפחיד אותה.
ג'אבר חי בישוב לא מוכר במדינת ישראל. קצת רחוק מעזה, אבל מרגיש במרחב עזה… במדינה יש הרבה עוול, גם במקום מגוריו. אצל השכנים בעזה הסבל הוא הרבה יותר נוכח. ג'אבר אומר שהסבל בעזה מביא אותו לכאן, ל"מגדלאור", לשבת עם אנשים שרואים כמוהו בני אדם עין בעין. הוא בא בשביל חבריו ומשפחתו בעזה.
נחשי. שלח השבוע, בקבוצת הוואטסאפ, כתבה על שלוש נשים עזתיות משכילות מהכפר חיזעה ב"רצועה" שלא מצאו פרנסה בתחום לימודיהן והחליטו להיות חקלאיות. היום הן מגדלות ירקות אורגניים ומוכרות אותם ב"רצועה". זה קורה ממש קרוב אלינו ונחשי מתרגש. הוא כתב להן עד כמה הוא מעריך ומעריץ את יוזמתן. נחשי תמיד מחפש את הטוב והמפשר בחיים. ושמח לגלות יוזמות כאלה. העתיד טוב וחיובי לדבריו.
אריה בא בגלל שנחשי שסיפר לו על הפרוייקט. תודעת עזה שלו לא ברורה לו. כרגע, הוא עסוק בלעשות שלום עם עצמו… גדל בקיבוץ "שמאל- מרכז" ותמיד דיברו איתו על שיתוף ושיוויון. מקווה שיהיו פה מנהיגים שידחפו לדיבור. עזה היא נעלם. הוא קורא ושומע. אף פעם לא היה שם. גרים שם בני אדם כמוהו. מאמין שהם רוצים שקט ושלווה. יש להם ים והוא מקנא בהם על כך… זוכר מעט מאד מילדותו בקשר לעזה. בגלל הדברים המנוגדים שהוא שומע קשה לו לגבש דעה. אולי מפה, מה"מעגל", יצמח השלום…
רמי הגיע בשעה האחרונה לאחר ליל הוללות בחתונת בנו. כשבירך בחתונה, דיבר על המעבר מיחיד ליחד. על הכוח של ה"יחד". לבחור בדרך האהבה, אבל ביחד. ואהבת לרעך כמוך, ואולי פשוט "ואהבת"… הבוקר כשהתעורר נזכר בסוף טכס החתונה, בשבירת הכוס. בדרך כלל מנהגי הדת מתנגשים עם האמת הפנימית שלו. אתמול זה נראה לו נכון, שבירת הכוס מסמלת עבורו את הדברים השבורים והלא שלמים שצריך לאחות. מבחינתו, על משקל "אם אשכחך ירושלים", הוא אומר "אם אשכחך עזה"… כשקם בשעות הצהריים (פיזז בחתונה עד ארבע בבוקר…) נשאו אותו רגליו לכאן למקום שלא מוותר. אנחנו חיים בשפע ועל רקע זה צריך להזכיר את עזה. זה המעגל בשבילו היום, "אם אשכחך…"
רדיר הגיבה לדברים שאמרה מלכי ("קשה לה עם הדת"…) וסיפרה על מפגשיה עם אנשי דת מכל הדתות ועל החיפוש של המשותף והמאחד. אני אמרתי שאני מבין את הקושי של מלכי וגם לי קשה להתווכח עם טיעונים שנשענים על דברי אל… התפתח דיון בנושא. האם הדת יכולה לפשר ולגשר או שהיא גורם מפלג. כמובן עם הניואנסים שבין לבין… עד שהשעון שען ארבע ונפרדנו כל אחת/ד לדרכה/ו

שמוליק, מלכי, ג'אבר, רדיר, רמי, דינה, עודד, נחשי, אריה

כתב: עודד.