מפגש 172 – 2.7.2021

היום, למשך מפגש אחד, שינינו את הקונספט של המעגל. ה”מעגל” מקדש את זכותו של כל אחת/ד ממשתתפיו להביע את דעותיו/יה באופן מסודר וללא הפרעה. כל דעה מושמעת ומוקשבת וכולן/ם שוות/ים בפני ה”מעגל”. ההתיחסות היא לגבי תודעתה/ו האישית, הפרטית, האנושית של כל אחת/ד לגבי עזה ומה שהיא מייצגת בשבילה/ו. שיח של בני אדם המדברים על מצוקות של בני אדם אחרים. הרבה פעמים כשאנשים מפליגים בדיבורם אל אבחנות “פוליטיות” והצעות כאלה ואחרות לפתרון הסכסוך, אנחנו מנסים להחזיר אותן/ם להתמקדות בהיבט האישי, האנושי.
היום הגיעו למעגל שני חברים מהרשות הפלסטינית. אי לכך ובהתאם להזדמנות החד פעמית לדעת יותר על המתרחש ב”פנים”, המעגל שינה לרגע קט את הקונספט, הקשיב לדבריהם ושאל שאלות.
רמי, שהנחה את המעגל, ניסה ככל האפשר לנווט את המפגש להתמקדות בעזה ובמה שעובר על תושביה, אבל הם הרחיבו את דבריהם לסכסוך בכל הרמות: היסטוריה, יהודים מול פלסטינים, פלסטינים מול פלסטינים, הגדה ועזה, אש”פ והחמאס וגם ניתוח של הפוליטיקה הישראלית הפנימית.
דיברו על התהליך שעברו הפלסטינים במו”מ השונים מול ישראל. על כברת הדרך הארוכה שעשו הפלסטינים בוויתורים מול ישראל. אמרו שלהנהגות בישראל אין המשכיות במו”מ וכל מנהיג רוצה להתחיל את המו”מ מחדש… אולמרט רצה להתקדם אבל נתניהו רצה להיראות כמנהיג שלא מוותר. ה”משחק” הזה חיזק את החמאס בעזה.
לדעתם, אם יצאו פועלים לעבוד בישראל, זה יחליש את החמאס. כדי להפריד בין הנהגת החמאס לאזרחים ברצועה, צריך לתת להם לעבוד בישראל.
החמאס מוכן לעשות דילים עם ישראל כדי לשמור על שלטונו ואם באופן כלשהו, נמצאת דרך להחליש את החמאס ישראל מתערבת ומפריעה.
החמאס צריך להיות חלק ממשלת אחדות פלסטינית, הם אומרים, זה יחליש אותו. ב- 2017 קיבל החמאס את עיקרון מדינה פלסתינית בגבולות 1967. סינואר אמר אחרי המלחמה האחרונה שהם מוכנים לקבל את החלטות האו”ם ולהצטרף למאבק עממי לא אלים. אם הם יהיו חלק מהשלטון יהיה להם אינטרס לשמור על ההסכמים.
ישראל, לדבריהם, לא מתנהלת נכון מול תושבי עזה.
אחד מהשניים הוא יליד עזה ונכנס מדי פעם לרצועה לבקר את משפחתו. החמאס, לדעתו, נחלש מול דעת הקהל העזתית וגם מבחינה דתית הוא לא מצליח לכפות את דעתו.
העולם צריך “לעזור” לחמאס להתנהג אחרת. והרשות צריכה לקבל אותו לתוך ההנהגה. בהנהגת החמאס יש משיכה לכיוונים שונים. יש התומכים בטורקיה וקטאר, יש כאלה בעד איראן ויש בעד מצרים. אבל ישראל היא המשפיעה העיקרית על הנעשה בעזה. הרבה פלסטינים בגדה לא יודעים מה קורה בעזה… יש אנשים בעזה ששורפים את עצמם מרוב יאוש. 54% אבטלה. את הסיוע של האו”ם הם מגדירים “שטויות”. סטודנטים שמפסיקים ללמוד אחרי קורס או שניים, שלא יכולים להתחתן והרבה מתגרשים. אין כסף. צריכים פרנסה ולא תרומות. אם תהיה פרנסה זה גם יחליש את החמאס.
בניהם ובנותיהם של מנהיגי החמאס חיים בעושר.
יש זמן לשאלות… רמי מבקש “שאלות” ולא “הרצאות”… לכולנו יש דעות ורצון להשמיען, אבל היום כאמור, זה אחרת. בכל זאת לכל שואל/ת “מתחמקת” הרצאה קטנה לפני בוא השאלה…
יעלה אומרת שחמאס מסכימים היום לדברים שלא הסכימו בעבר. היא שואלת על בית החולים האמריקאי שמוכן ולא פועל… הם אומרים שבגלל שבית החולים נבנה בחסות הצבא האמריקאי בשיתוף עם הצבא הישראלי, יש חשדות… גם הקטארים בנו בית חולים בדיר אל בלח.
מארק מבקש שישימו אצבע על נקודה אחת, מדויקת, שהיא זאת שתעשה שינוי לכוון של שלום.
הם קובעים בביטחון שברגע שתהיה ממשלה בישראל שתקבל את החלטות האו”ם, זה “יחלוץ את הפקק”. כל ההסכם כתוב וישראל צריכה לקבל החלטה ליישם אותו.
חיותה מבקשת לדעת מה מרגיש ילד בגיל ההתבגרות בעזה.
האורחים אומרים שצעיר, בכל גיל בעזה, לא יודע מה העתיד שלו. כשהם סיימו בגרויות נדמה היה שכל העולם פרוש לפניהם, היום אין כלום. להורים אין וודאות לגבי מה יוכלו לעזור לילדיהם והילדים מפנימים את חולשת ההורים ומבינים שלמעשה ההחלטות הן שלהם בלבד.
ג’אבר שואל/ מטיח בהם ומבקש שיראו איזשהו פרוייקט שעשתה הרשות למען העזתים כמו שעשתה למען אנשי הגדה?
הם עונים שאמנם ה”רשות” עשתה בגדה יותר פרוייקטים, אבל גם מה שעדיין קיים בעזה, הוקם על ידי הרשות עד 2007. הרשות מוגבלת כי היא לא שולטת באזורי C. לשם צריך לכוון את ההשקעות הכלכליות. אם אתה לא שולט בשטח שלך עצמך, אתה לא יכול לעשות כלום. הוא מודה שגם חילוקי דעות בתוך הרשות מונעים אפשרויות לפרוייקטים.
חנן שואל האם הטילים שירה החמאס במלחמה גרמו לתושבי עזה סיפוק?
הם אומרים שבגלל ירושלים, המלחמה האחרונה היתה שונה. היא איחדה את העם בגלל הירי על ירושלים. סוף סוף ה”בעיה” לא היתה של העזתים בלבד. לא רק הם סובלים והשאר לא מתעניינים. זה נתן נקודות יתרון לחמאס על פני הרשות.
דינה שואלת למה לא שומעים יותר קולות של שלום מהפלסטינים כלפי העולם וכלפי ישראל.
הם משיבים שהם פועלים בכל מדיה אפשרית כדי להעביר את “קול השלום”. יסדו את ה”וועדה לאינטראקציה עם החברה הישראלית” ב- 2012 אחרי שהאו”ם הכיר במדינה פלסטינית. השלטון הישראלי לא רוצה להקשיב לקולות האלה ומספר רק על תוקפנות. הישראלים יצרו חומה שחוסמת את האפשרות לדעת. כפועל יוצא הישראלים גם לא מתעניינים.
גם להם, ברשות הפלסתינית, קשה לפעול כי תהליך השלום (אוסלו) התמוטט וזה פגע קשות באמינות הנהגת הרשות. הכוחנות שמפגין החמאס, מביאה יותר הישגים…
יעלה מספרת ששמעה שיש תוכנית להרחיב את עזה לכיוון צפון סיני וקצת מישראל.
תשובה: זאת תוכנית של גיורא איילנד. אבל, בכל העם הפלסטיני, מקצה לקצה, יש הסכמה על קווי החלוקה של הקו הירוק עם חילופי שטחים של אחוזים ספורים בלבד. הם לא מסכימים לקבל שטח מצרי וגם מצרים לא תסכים לתת שטח שלה.
מלכי שואלת מה קרה בבחירות שלא נערכו וקראה שאחוז התמיכה ברשות אפסי לעומת החמאס.
האורחים אומרים שדעת הקהל כל הזמן זזה. עדיין החמאס חזק כי הפת”ח מפולג לשלוש רשימות. אבל התוצאות האלה זמניות ואם הרשות תצליח לשפר את הישגיה זה יתהפך.
מהרן שואל על העמדה של מדינה דו לאומית או העברה של הגדה לירדן ויצירת עזה כמדינה פלסטינית.
תשובתם שיש הרבה רעיונות. עזה צריכה להיות המודל לבניה מחדש. אין מצב שירדן עם בעיותיה הפנימיות, תחזור ותיקח שליטה בגדה. “קיבלנו מדינה מהעולם ולא נוותר עליה” הם אומרים. הפתרון האחר היחיד מלבד “שתי מדינות”, הוא מדינה אחת עם זכויות שוות לכולם. זאת גם התוכנית המקורית של אש”פ משנת 1969! אבל היהודים רוצים רוב יהודי…
נעמיקה שואלת מי נושא באחריות לשקם את עזה?
עונים שישראל היא השולטת היחידה בעזה וגם המצרים מבקשים רשות מישראל כדי לפתוח את הגבול בינם לבין הרצועה. למצרים יש קריטריונים מחמירים מאד לקבלת פלסתינים למעבר לשטחה. כל מה שקורה בעזה זה החלטה ישראלית! הם מדגישים.
מאחר שכל מי שביקש לשאול, שאל, רמי שואל אם להם יש שאלות אלינו…
יש שאלה אחת… “האם אתם מוכנים לקבל פועלים מעזה אליכם לישובים שלכם על אף מצב האיבה והחשדנות שנוצר היום”?
ג’אבר עונה ראשון ואומר שזו שאלה לא רלבנטית לפורום המכונס היום ב”מעגל”, כי זה פורום שממילא יתמוך בכל יוזמה הוגנת שתביא לשקט.
עוזי אומר “כן ללא ספק”! בעיקר לחקלאות…
שמוליק: “חד משמעית כן. אנחנו חיים במרחב משותף וכולנו צריכים לחלוק בפרנסה”!
נעמיקה אומרת שבעבר יזמו פניה בכתב לראשי המועצות האזוריות במרחב שסביב עזה, והתחננו ממש שיקבלו פועלים מעזה.
רמי אומר לאורחים שיש לו הערכה גדולה למשימה שנטלו על עצמם כי הם פועלים בתנאים קשים גם מול ישראל וגם מול הפלסטינים. פה, ב”מעגל”, לא מוותרים על שיח ועשייה לעתיד טוב יותר. כולנו דומים ברצון לשתף ולשקף את עצמנו. הוא מבקש, “תהיו גם אתם, השליחים שלנו. אם הייתם פעם במעגל אתם שותפים. תספרו עלינו לפלסטינים שאתם פוגשים”. לעזה, הוא ממשיך, אסור ליפול תחת הציניות והמאבקים של תאבי השלטון והכוח. יש המון אנשים בלי אופק ותקווה וזאת משימה שלנו ושלכם להשמיע את הקול.
חנן אומר שכל צד לא מאמין שהצד השני רוצה שלום. “תספרו בבקשה לאנשים בעזה”, הוא מבקש, “שכבר מעל שלוש שנים יושבת פה חבורה שמספרת ומדברת על עזה”.
האורחים אומרים שהם מספרים לעמם הרבה על הרצון לשיתוף פעולה מצד ישראלים שהם פוגשים. בעזה, הם מפתיעים, יש יותר רצון לשת”פ מאשר בגדה ויש רעיונות. אצלם, לא רק מדברים על שלום אלא דוחפים לכך ומאמינים שצריך שותפות עם ישראלים שידחפו ביחד איתם.

בצל עץ האורן, במעגל כסאות בית ספר, ישבנו עם האורחים:
חיותה, בלה, מארק, מארק, סמדר, מלכי, דינה, רוני, יעלה, רמי, ג’אבר, שמוליק, עודד, יוסי, בראיין, אלי, נעמיקה, חנן, משה, עוזי, מאהרן, נחשי, שושי, נורית.
כתב: עודד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *