כמנהגנו מזה שלוש שנים ומעלה, התכנסנו היום ב"מגדלור". מכיוון שהיינו כולנו מהמשתתפות/ים הקבועות/ים (מי פחות, מי יותר…) ושמענו לא פעם ואף יותר מפעמיים את דעותינו/ הגיגינו/ תודעתנו לעניין עזה, התנהלה שיחה בהקשר רחב יותר.
ויויאן מספרת על אירגון "מוזאיקה" שהקים הרב מיכאל מלכיור. הם עושים הרבה דברים מתחת לפני השטח, היא אומרת. זה אירגון של אנשי דת יהודים וערבים. עבדאללה נימר דרוויש שהיה בעל דעות קיצוניות החליט לחבור אל מלכיור בהקמת "מוזאיקה". הם בנו רשת של אנשי דת מוסלמים ויהודים כדי להשפיע על הקיצוניים משני הצדדים להורדת להבות, בעיקר בזמן של התפרצות אלימה באזור. כשדרוויש נפטר, הספידו אותו קיצונים משני הצדדים… "מוזאיקה" תיווכו בין רע"ם לבנט בהקמת הממשלה.
רוני שוחחה עם ראמי והוא אומר שהמנהיגויות של הפלסטינאים לא הולכות לשיתוף פעולה.
שמוליק טוען שצריך לשנות דיסקט לגבי החמאס. הרב פרומן ז"ל מתקוע טען שהדת יכולה וצריכה להיות גשר ולא הפרדה.
רדיר גם היא בקבוצה משותפת של אנשי דת. היא מקווה ש"מוזאיקה" יכולים אכן להשפיע על הקיצוניים.
ויויאן רוצה לומר עוד משהו חיובי… מספרת על המנהל של מעבר ארז שאומר בראיון שהיחס לעזה מופרך וצריך לעשות בדיוק להפך. הוא התראיין לאתר 972. התגובה של הצבא לדבריו היתה שאלה דעותיו הפרטיות…

רוני תוהה אם הוא מביע דעות כאלה כי הוא מתכוון לעזוב…
עוד מויויאן- משהו ששמעה מבעל חנות ספרים, גם ספרות פוליטית, שנמצאת מול מלון אמריקן קולוני בירושלים. הוא מחלק את הפעילים הפלסטינים בירושלים המזרחית לשלוש קבוצות: הפרוגרסיבים שאחרי התפילה במסגד הולכים לשייח ג'ראח, הדתיים שהולכים לאל אקצה והצעירים לשער שכם. ישראל החליטה להתגרות בכולם וה"רשות" לא הגיבה… הוא אמר לויויאן שכניסה לאל אקצה תגרום לחצייה של הקווים האדומים.
נחשי אומר שכשקורה משהו פרובוקטיבי כמו מצעד הדגלים ה"אידיוטי" צריך להבין שתגובה מהבטן יוצרת אפקט הפוך לכוונת המגיבים.
סאלח אומר שהתקשורת צריכה להיות יותר מאוזנת. שיביאו אנשי שיח מכל הצדדים. רהוטים ולא מתלהמים.
לדעת דינה, לא צריך לחכות שיקרה משהו, צריך ליזום.
ג'אבר אומר שאין לתקשורת סיבה לפרסם משהו רגוע, זה לא מביא רייטינג. המנהיגים תמיד יגידו "תזהרו מהאחר, אני בסדר".
רדיר מספרת שאחרי רצח יעקוב אבו אל קיען עשו צעדת מחאה שבסופה היו חילופי דברים רגועים יחסית ובשלב הזה התקשורת התרחקה ולא התעניינה כי "אין בשר"…
אני אמרתי שלמרות שישראל עוברת קווים אדומים במכוון, היא לא משלמת מחיר…
ויויאן עונה שכן משולם מחיר ואנחנו קורבנות של המתנחלים שגוררים את האזור לעימות. זה (יהיה…) המחיר.
מלכי אומרת שהציבור בארץ לא רואה שישראל משלמת מחיר כי היא באמת לא משלמת.
דינה אומרת שמישהו צריך לקחת יוזמה גם בצד השני ולשמור על השקט ואז יהיה טוב לכולם.
ג'אבר עונה, "אם אתה שוכב על הרצפה ואני שם לך רגל על הצוואר וכל תזוזה שלך רק תכאיב לך", האם זה סוג של "שקט"?… ג'אבר מכיר מישהו שבחייו לא התפלל, ועכשיו פתאום, רוצה לנסוע לאל אקצה להגן על המתפללים… כלומר, ההתנהגות של ישראל מקוממת את כולם. ישראל "שמה את הרשות בכיס הקטן"… לא מתייחסת אליה כגורם משפיע. מציבה תנאים מגוחכים תמורת הפסקת האלימות.

דינה חושבת שהמצב של היום הוא תוצאה ולא גורם. אנחנו רוצים לעזור להם לפתח את התחומים האזרחיים ושכולנו "נשב בשקט". רוצה שגם הם יבינו את זה.
ויויאן מסבירה שזה לא עניין של מים או חשמל אלא הרצון שלהם להגדרה עצמית כעם שיושב על אדמתו.
שמוליק אומר שמתחת לפני השטח יש מגעים. לישראל יש מגמה לסכסך בין עזה לגדה. זה משחק שמנהל הצד החזק באזור. אם לא נשנה את הגישה לגבי הכוחות הפוליטיים באזור לא ישתנה כלום. "עודד", אומר שמוליק, מדבר על "קווים אדומים", אבל אין כאלה… אין הכרה הדדית בין ישראל לפלסטינים. בישראל רואים בחמאס אירגון טרור וגם משכנעים את העולם שזה כך.
מלכי משנה נושא ושואלת על בית החולים החדש שהוקם בסיוע אמריקאי באזור מעבר ארז.
רוני אומרת שהוא עובד מאד בקטן… החמאס מעמיס קשיים. הציוד נכנס לבית החולים לאט לאט. יש קצת רופאים ורוקחים אבל מעט עבודה בגלל קשיים שמערים החמאס על הגעת מטופלים. אנשים פועלים כבודדים בהתאם ליכולת שלהם לקדם את הנושא.

השתתפו: סאלח, שמוליק, רדיר, מלכי, דינה, רוני, עודד, ויויאן, נחשי, ג'אבר.

כתב: עודד