מפגש מגדלור 168 – 4.6.2021

גם ה”מעגל” של היום וגם זה של השבוע שעבר, התאפיינו ב”ישיבה על קצה הכסא”… כלומר, מי שלא מסכים/ה עם דברי הדובר/ת, גולש/ת לקצה הכיסא בקוצר רוח כדי להגיב מיד… למזלנו, יש עדיין כבוד לנוהל הדיבור הנהוג במעגל ונותנים/ות לדובר/ת לסיים את דבריו/ה…
פותחים בדיון מסביב לפרק “הגר” בספרה של שלי אשכולי, “גלויות”. שלי הצטרפה היום למעגל. בספרה, שלי מאירה נשים שמלוות את הסיפור התנ”כי. קריאת הפרק על הגר, הבהירה לי אלמנטים בסיפור שלא נתתי את דעתי עליהם. מכיוון שהסיפור התנ”כי מתרחש ממש פה באזור, ארץ גרר, ודן במוצא המיתי של כולנו, העליתי אותו למעגל.
אחר כך התחיל דיון בנושא הסדרת הכפרים הבלתי מוכרים על רקע הקמת ממשלת השינוי.
את אורי מעניין לדעת כמה מערביי ישראל חושבים שזה טוב להיות אזרחים במדינת ישראל תחת שלטון יהודי? והאם זה מעניק להם רמת חיים טובה יותר…
רוני אומרת ששני העמים רואים במרחב הזה מולדת וזכותו של הפלסתיני לראות פה את מולדתו לא נופלת מזכות היהודי.
אני שואל את המשתתפים, אם היתה לכל אחת ואחד מאיתנו הזכות הבלעדית להחליט את מי הם “משתפים” במדינה, את מי היו מצרפים ועל איזה רקע? אורי מגיב מהר ואומר שלא היה משתף ערבים, אבל דרוזים כן.
ג’אבר עובר ל”קצה הכיסא” ומגיב מיד כשאורי מסיים… הוא אומר שמהכרותו עם הדרוזים, אלה שמתגוררים ברמת הגולן, נחרצים להישאר סורים. גם אומר שבן גוריון לא הסכים שהבדואים יהיו בצבא כי אז יצטרך לתת להם תנאי אזרחות שווים…
מכאן אנחנו מתחברים לעניין שלשמו התכנסנו, “מעגל לתודעת עזה”. ג’אבר כבר בשוונג והוא ממשיך ומספר על כפרו אל זרנוק, אבל חוזר ומדגיש שוב ושוב שהוא ממשיך לבוא בגלל המצב הבלתי נסבל בעזה. עזה זה שכנים הוא אומר. אם ישגשגו כל האזור ישגשג. הם איבר מהגוף המרחבי. אם חלק מהגוף חולה, כל הגוף סובל.
נחשי מצא בדרך שלו לבוא לכאן אפשרות להזכיר לעצמו שיש סובלים באזור. במפגשים שלנו למד שלעזה היה עבר מפואר. גם העתיד יכול להיות טוב. הנוכחות פה היא גרגר החול הקטן שהוא יכול לתרום להטיית המאזניים לכיוון הדיבור והפיוס. קורא לכל מי שבצד שלו לבוא ולומר זאת בקול רם. יש לו תקווה זהירה בממשלה החדשה. ההבדל הוא שעכשיו יש ציפיות ומהממשלה הקודמת לא היו.
אורי חושב שלעזה יש תפקיד שלא כולם מקבלים אותו. תפקיד שייעדו לה ארצות ערב האחרות בהחרבת ישראל. לדעתו הם לא מעוניינים בשלום אלא מקבלים כסף ממדינות ערב כדי לזרוק את היהודים מכאן. המדינה הפלסתינית לא בראש מעייניהם. אם מישהו בעזה חושב אחרת, הוא לא יכול להגיד את זה אפילו לילד שלו, כי אז יהרגו אותו. אם מישהו היה חושב אחרת כבר היה מוצא את הדרך לומר את זה. אבל כל עוד משלמים להם הם חייבים לבצע את תפקידם כי לשם כך הם מקבלים את הכסף.
רוני דואגת לשכנים ומגלה חברים חדשים כל יום. יש שותפים ויש עם מי לדבר. יש בעזה שותפים לדעתה שעושים, מדברים ויוזמים למען הדיבור והמפגש. יש שם כאלה שפוחדים לדבר ויש כאלה שמוכנים לדבר. בזמן המלחמה, התקשרו ושאלו לשלומה. לא רצתה להשוות כאב וסבל עם חברים עזתים בזמן המלחמה, אבל גם לא מוכנה להתנצל על זה שהיא מוגנת היטב ואין בצד שלה נפגעים. יש להם אותה זכות כמו לנו עם אותם טיעונים. לשנינו יש זכות על המקום הזה. יש פתרונות. רוני פונה לחמאס שיאפשר הידברות בכל דרך אפשרית.
למארק יש מעט מאד קשר עם עזה. הוא בא לפה כדי להזכיר לעצמו את המצב ומודע לכך שהוא אשם במצבם: השאיפות הלאומיות שלו גרמו לבעיות שלהם. השכנות לא דוחפת אותו לפעולה. לא מרגיש שיש לו הרבה מה לעשות. בודק יום יום עם עצמו את דעותיו. לעסוק בדיון אקדמי זה בריחה מאחריות. פה ב”מעגל” נמצא בין אנשים שמבינים אותו. היום, עוסק בעיקר בנושאים אקלימיים.
בראיין כבר 5 שנים מלמד דיבייט בבתי ספר. מה שמושך אותו לכאן הוא היכולת לכבד את דעתו של השני. לרסן את השיפוטיות ולמשך זמן קצר להאזין ולהשמיע. הוא בא כי הוא מאמין במשהו שהמהות שלו זה לשבת ולהאזין. כשאתה מאזין, אתה נותן ערך לבן אדם בלי קשר לדעתו. הפוליטיקה פחות מעניינת. תורם לפי יכולתו. העזתי היחיד שפגש זה ראמי בטלפון. זה טוב לשמור על התקווה.
סלאמה זוכר מהילדות טיולים בעזה. כולם בים והכיף גדול. בשנים האחרונות הכל התהפך. במקום עבודתו לא יכול להשמיע דעה כי כולם יתנפלו עליו. שמח לשמוע פה דעות שונות כששומרים על הקשבה.
מהרן אופטימי במידה מסויימת. אחרי 73 שנה אנשים הבינו שיש צורך דחוף בדו קיום. נכח פעם בכנס של יש עתיד ושוחח עם לפיד. השינוי עכשיו יוצר תקדים ויוצר מצב חדש תחת דגל ישראל. המנהיגים החליטו שכן, יש צורך להתאחד למרות הקשיים שניסו להערים עליהם. מקווה שהממשלה הזאת תהיה טובה גם לעזה. קשה לו להאמין שיעשו שינויים. יותר מידי ניגודים. אבל כן אולי בהשפעה של רע”מ יהיו הקלות. גם תחת כיבוש, אם יש מצב כלכלי טוב אין התמרדות. שני תסריטים. או מלחמה שוב, או הודנא רבת שנים שהיא אינטרס עולמי. בעיקר מפני שהסינים צריכים שקט פה לצורך האינטרס הכלכלי שלהם וגם המצרים רוצים את האינטרס הכלכלי שבשיקום עזה. אם יהיה פה שלום זה חיוני לאזור.
כשמגיע תורו של שמוליק לדבר הוא מגיב קודם כל לשאלה ששאלתי בתחילת הדיון… כן, הוא מוכן לקבל במסגרת המדינית שלו כל אדם באשר הוא אדם. בהקשר לממשלה החדשה, הוא אומר שגם במדינות אחרות, למרות הניגודים במערכות הפוליטיות השונות, ידעו להגיע להסכמות. מאמין שהנושא הפוליטי יקבל פתרון גם באזורנו. כל הרס של בית כואב לו כאילו הרסו את ביתו. המצב הנוכחי פתיר.
בסוף כשכולם כבר קמו מהכסאות והתחלנו לסדר, נוצר קשר עם עזה ורוני עברה בין כולנו עם הנייד ובירכנו לשלום.
נ.ב
שני אירועים “גדולים” בתכנון (ביוזמת נעמיקה!). אחד- מפגש עם מנהל, מורים, תלמידים והורים מגימנסיה הרצליה בעוד שבועיים – 18/6
השני – מפגש עם אשרף אל עג’רמי ראש הוועדה לאינטראקציה עם החברה הישראלית ב- 2/7.

היינו היום:
שמוליק, שלי, בראיין, מארק, רוני, עודד, אורי, נחשי, אביתר (נריה-ילד…), ג’אבר, סאלמה, מהרן.
כתב: עודד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *