מפגש 167 – 28.5.2021

היום דיברו ב”מגדלור” 25 איש/ה.

בתחילת ה”מעגל” נוכחות/ים, דינה, שמוליק, רוני, נעמיקה,
נחשי, מיר ועודד. המלחמה שעברנו וה”גלישה” שלה לרחובות הערים המעורבות, עדיין נוכחת בשיח.
דינה אומרת שאם האזרחים הערבים בישראל היו מרגישים טוב הם לא היו מחליפים לדגלי פלסטין במקום דגלי ישראל במרפסות. זה מעשה קיצוני לדעתה.
שמוליק אומר שאם רוצים שותפות צריך להרחיב את המנעד הפוליטי חברתי ולא להתמקד רק בציונות, קק”ל ועוד.
דינה חושבת שחשוב לתת לערבים את ההרגשה הטובה שהם שותפים. מזה נובעת ההתנהגות. תומכת בעבודה עם צעירים.
מגיע סלים ואיתו דור. אחריהם ג’אבר ורמי.
סלים מספר קצת על עצמו והתקופה של לימודיו בארץ. מספר על משפחתו שאותה אינו יכול לבקר. אם יבקר, זה סיכון כי אולי לא יוכל לחזור. משפחתו התרחקה מההפצצות. המשפחה התפזרה כדי להקטין את הסיכון… החשמל היה בעייתי. האוכל הספיק לכמה ימים. התחושות היו בעיקר כעס. עכשיו יש איזו שהיא רגיעה. יש קצת תקווה. לא היה מקום בטוח.
רמי מספר שבמלחמה לא היה באזור (עובד בערבה) ואפילו סגר את עצמו מלשמוע. בגלל שהיה מחוץ להתרחשויות יכול היה למצוא בעצמו קול פנימי. עצב עמוק פנימי. הדבר היחיד שעניין אותו בהקשר של המלחמה זה מה קורה לבני האדם. רוצה לחבק את הסובלים. בתחושה הפנימית שלו, אין גבול, כולנו ביחד. קשה לו להגדיר במילים, את התחושות. המעגל נותן לו כוח עכשיו, כשהוא בתוך המועקה.
נעמיקה מביאה שיר של לאה גולדברג. “הכחשה”. מספרת על ידיד שגם נסע לערבה והעדיף לאטום את עצמו, כמו רמי…
מיר אומר שעזה היא מקום מעניין שיש בו אנשים טובים כמונו. מקווה לבקר שם.
נחשי בא כי זה המעט שהוא עושה לשמור על קול בתוכו שמזהה את הסבל בצד השני. הם סובלים ממה שאנחנו עושים.
לדעת שמוליק, הגדר כולאת את שני הצדדים. מצפה ליום שהגדר תיפול ורואה את עצמו שותף לפעילות למען הפלת הגדר.
דינה- עזה היא מקום נשכח מליבות האנשים. אפשר להתעלם ואפשר לעשות. כל אחד אמור לעשות את המעט למען עולם טוב יותר. היא פועלת בתחושה שהיא עושה משהו למען עולם טוב יותר. קוראת לכולנו לעשות ביחד איתה.
רוני עושה כל דבר שהיא יכולה למען תושבי עזה, אלה שבקשר איתה. היא נמצאת בכל מקום שבו אפשר להשמיע את הקול של עזה. אנחנו מאשימים אחד את השני וצריך להפסיק ולתת לכולם לחיות. יש פרטנר לדיבור ואנחנו נותנים לקיצונים לנהל אותנו. היה לה קשה במלחמה. פחדה לצאת מהממ”ד ובאותו זמן חשבה על חבריה בעזה. זה קרע פנימי. אבל היא ממשיכה להיות גשר לעזתים. עוזרת גם להגיע לתקשורת בישראל. אפשר לעשות המון ביחד איתם. זאת אדמה משותפת. הארץ הזאת היתה מיועדת משחר ההיסטוריה לשני העמים, היא מסכמת.
מגיעים אייל ובועז.
ג’אבר מרגיש צורך פנימי לבוא למעגל וזה ממש חלק ממנו. זו תחושת סיפוק חזקה שעושה לו טוב. עזה זה משפחה, שכנים, מרחב עזה זה האזור הטבעי שלו, לא תל אביב. המצב שלהם נורא ולא נסבל. החמאס מצאו תירוץ והשתמשו בנעשה בירושלים כדי להתפרץ.
אייל- מתחבר לשמירה על תקווה ואור. ביום-יום הוא עוסק הרבה בפוליטיקה בתפקידיו השונים (מר”צ, מוא”ז מטה אשר) אבל, הוא אומר, ישתדל לשמור על כללי ה”מעגל”. ההיסטוריה לימדה אותנו שנאה מהי, הוא אומר. הוא לא בוחר בשנאה אלא בתקווה. יזם מפגש בבית ספר בכפר ערבי עם מחנכים כדי לדבר על אירועי האלימות, לא לאבד את היחד ומה ניתן לעשות. בנוסף, נפגש עם רכזי תנועה בחברה הערבית בגבעת חביבה. שיחה עם מנהיגות נשית ערבית. נפגש גם עם ראשי רשויות בגליל. אחד מראשי המועצות הערביות בגליל סיפר לו על ההתמודדות מול מה שרואים הצעירים ברשתות החברתיות הערביות (אל ג’זירה) ואיך מנע בגופו ממש מנערים להתפרע. אייל מאמין בחיים משותפים למרות מה שאנחנו רואים מסביב. לא צריך לקבל את זה. צריך להאבק על פירוק הגדרות. היום, פחות משתמשים במילה “שלום” גם במפגשים בין אדם לחברו. היה בהרבה צמתים במחאה וזה חשוב, אבל כדי להשפיע, תנועות שטח צריכות להתחבר למערכת פוליטית.
מגיע מהרן.
רמי אומר שסמלים לאומים מיועדים להפרדה בין קהילות. עוד משחר ההיסטוריה. מי שבמעלה הנחל קובע את הכללים למי שבמורד. כשהוא מגיע, יש בו הרבה אושר. הפשטות שבה מתרחש ה”מעגל”, כסאות בית ספר, קפה… כשראה את סלים, התרגש. הטבעיות שבה סלים מרגיש יחד איתנו להיות כאן, זה מרגש. זה נותן לרמי תקווה ששינוי יכול לקרות בקרוב. מודה למעגל שמאפשר לקולות קרובים/רחוקים להשמע. הידיעה שיש מקום כזה עושה לו טוב.
דור. מספרת על עצמה. באה כי רצתה לשאול את עצמה שאלות של זהות. לאחרונה מעמיק אצלה הקונפליקט בין הדחף להיות כאן ולהרגיש בבית (למרות שלא נולדה כאן) לבין הפחד מזעזוע של הבסיס שעליו בנויה המדינה. צריך ליצור תזוזה. צריך לבנות תשתיות ליום שאחרי.
סלים איבד חברים במלחמות שהיו. האנשים, הם שהופכים את המקום שבו הם נמצאים לבית. לראשונה חווה את המלחמה מהצד השני: ראה את ההבדל בדרך החשיבה. כדי להרגיש בית, אתה צריך שיהיה ביטחון. פיזי, כלכלי, לאומי ועוד. זה מרתק בשבילו לשמוע איך אנשים פה רואים את הצד השני. במקום שבו הוא נמצא פה בארץ, אנשים שרחוקים מהמקום בו נולד מדברים אחרת מאנשים שקרובים למקום שבו נולד. קרוב כמו אלה שבמעגל.
מגיעה חבורת אופנוענים: רואי, דרור, יורם, יבין, יוגב ורועי. גם עוזי, מלכי, רדיר יעלה וטלילה.
רמי מציג ליושבי ה”מעגל” את ה”מגדלור”.
סלים ממשיך. קשה לו להנות מהלימודים כי אינו יכול לבקר את משפחתו. דואג לחיי האנשים שגרים בשכנות למשפחתו. בתקופת המלחמה עלו הרבה שאלות בראשו. התשובות עזרו לו להבין יותר את עצמו. שמח שהוא פה ב”מגדלור”.
לטלילה יש זכרונות מטיולים בעזה. שמחה לפגוש ולהכיר את סלים. עובדת כקולנוענית ודרמטרפיסטית. עובדת עם ילדים. לפעמים קשה להם להאמין שיש לה חברות ערביות. ילדה אמרה לה שאם אנשים יריבו הרבה על משהו לא חשוב, הוא לא יהיה.
מהרן מתחיל בעובדה היסטורית… חיו פה הרבה עמים. במלחמה האחרונה דאג לחברים שחיים פה באזור. במלחמה, הודיע לאשתו שתתכונן לארח… זאת היתה דאגה אמיתית! לדבריו, ידע לפני כולם שתהיה מלחמה. לפי המסוקים שעברו מעל מקום מגוריו… ובכל זאת, כשהתחילה המלחמה, חש אבוד, חסר הגנה. אין משטרה ואין מי שיגן. היה תוהו ובוהו. המשטרה היתה בכאוס. המלחמה הזאת, נותנת אינדיקציות לעתיד…
עוזי פגש הרבה ערבים כמזרחן. במצרים בירדן, בלבנון ובכנסים שונים. פעם, בהרצאה מול משכילים במצרים שאלו אותו למי דומים הפלסטינים… הוא אמר שיותר מכל העמים באזור הם דומים לנו, ליהודים… לדעתו, עזה יכולה להיות סינגפור של המזרח התיכון. שני הצדדים אשמים אבל אנחנו החזקים ולכן אנחנו צריכים ליזום את הפתרון.
מלכי- שמחה לבוא היום. מזדהה עם המשפט המגדלורי שאומר ש”אל המקום בו דולק אור ניתן לנווט תקווה”.
רועי. עזה היא קוץ בתחת של העולם. חצי סיכה שכואבת לכל העולם. מייצגת את השבר שבין העולם הערבי לעולם המערבי. כל הפיגועים בעולם מקושרים לשם. אבל צריך להכיר אחד את השני והוא שמח שהכיר את סלים. ההכרות האישית בין בני אדם, זה הפיתרון לשלום בעולם.
דרור פותח ואומר לנו ש”יש פה חוסר הבנה”. הוא מסביר. כל הבעיות באות משם. הם צריכים להתארגן על עצמם. הם בוחרים באופציה שנוחה להם. הידע שלו על עזה הוא מהתקשורת. בעזה חיים בני אדם. השאלה היא למה הם בוחרים בדרך שבה הם בוחרים…
יורם פותח ב”כל הכבוד למי שמוכן לחיות פה”. יורם עבד ושירת בעזה בלי פחד ובלי נשק. לדעתו החינוך הוא הבעיה. הוא לא יודע מי אחראי שם על חינוך אבל שם הבעיה. אצלנו ואצלם מחנכים באופן שונה. כשיורים, מגיבים, לא משנה מי התחיל. עוברים לשם כספים שלא מגיעים לחינוך. מקווה שיהיה בסדר ושהחינוך שם ישתנה.
יבין- אין לו הרבה ידע. בשבילו עזה היא נושא שמדברים בין חברים. הכל מתחיל ונגמר בחינוך ולא יודע איך אפשר לשנות את זה. לא פגש אף פעם עזתים ולא שמע על עזה במערכת החינוך בארץ.
יוגב- מתחבר לנושא החינוך כאלמנט שיכול ליצר קרבה בין שני הצדדים. המעגלים שמאפשרים הקשבה הם הדרך לפתרון. מדינת ישראל כאן כדי להישאר והם צריכים להשלים עם זה. הוא שואל את סלים אם מעגל כזה יכול להתקיים במקום שבו נולד, ואם כן, האם אפשר לדבר חופשי? סלים עונה שכן, שבשיחות בין חברים אפשר להגיד הכל, אבל לא בראש חוצות… יוגב ממשיך ואומר שאת הדיון צריך לקיים בגובה העיניים. פונה שוב לסלים ואומר לו שהלוואי שהיה יכול לדבר איתו בשפתו.
רואי- שלום בין מנהיגים הוא לא שלום. הוא בא מרצון לרווח פוליטי. עזה זה בני אדם וקשה לראות את גופות הילדים המוצאים מתוך ההריסות. מספר על מחקר שקרא. מדען יפני דיבר במשך חודש רק מילים יפות לצמחים בביתו והם צמחו. אחר כך דיבר אליהם חודש במילים קשות והצמחים קמלו. מביא מדברי “מסכת אבות” שהקנאה היא רגש קשה. הם, הוא אומר, מקנאים בנו על ההצלחה שלנו. התאווה לגנו של האחר, גם היא מוטיבציה לעימות. ברגע שאתה נותן אופק של פרנסה ושגשוג אתה יוצר תקווה. בעד הידברות ממקום ששני הצדדים לא מורידים ידיים אחד לשני.
רדיר קובעת ששלום קורה בין עמים. היא מספרת על המהומות בעכו, עיר הולדתה. שם גרה משפחתה. בבית הוריה התכוננו להתגונן נגד האלימות בכוח, בניגוד לחינוך שקיבלו. עזה היא מקום שקל להבעיר והמנהיגים משתמשים בזה. מאמינה בשיח בגובה העיניים. הבינה שצריך לדבר והתחילה בפעילויות השלום והפיוס. נמאס לה מהגדרות. כואב לה לראות ילדים סובלים ושדות שרופים.
יעלה. עזבה את כיסופים במלחמה. מול כיסופים, במרחק של כמה מאות מטרים, נמצאת העיר חאן יונס. יעלה רואה מביתה את השכנים ולא יכולה להתעלם מחיי היומיום שלהם עם הסבל והטוב. אומרת לאורחים (האופנוענים…) שחשוב לה שהם באו ורוצה להגיד שהשכנות רצויה לנו.
רוני ביקשה לסכם והתייחסה לנושא ה”חינוך” שחזר על עצמו בדברי האורחים. היא מספרת על שיתופי פעולה בין צעירים בין שני הצדדים שלא מתפרסמים ולא מגיעים לידיעת הציבור.

היינו: מיר, נחשי, שמוליק, דינה, רוני, רמי, נעמיקה, דור, סלים, עודד, ג’אבר, בועז, אייל, מלכי, רדיר, עוזי, יעלה, טלילה, מהרן, רואי, דרור, יורם, יוגב, יבין, רועי.
כתב: עודד.

3 thoughts on “מפגש 167 – 28.5.2021

כתיבת תגובה