מפגש 166 – 21.5.2021

לפני כמה שעות נכנסה הפסקת האש לתוקף. בכל זאת, הצבא חוסם את הדרך לכיוון מפעל הגופרית. שלא כמו לפני שבוע שהיה ממש בתוך זמן הטירוף, היום יש הודעות של אנשים שרוצים לבוא ל”מגדלור”. אנחנו בוחרים כניסה אחרת ומגיעים למקום בלי מחסומים ושאלות מיותרות. נחשי מסמן נקודות ציון למי שרוצה להגיע.
מתחילים שמוליק, נחשי, חיותה ואני. מגיע חנן. “דאגתי לכם” הוא אומר. אחר כך הוא מספר שלמד אצלו בקורס אינטרנט ופייסבוק, בחור מהכפר דהאמש. זה הכפר שבו נהרגו אב ובתו מטיל שנורה מעזה. חנן נסע לניחום אבלים ב”דהאמש”.
אחר כך מגיע ג’אבר. אחריו בראיין. בראיין גר באשקלון. הטילים והאזעקות הרחיקו אותו לתל אביב. טייל קצת בפארק הירקון וגם לשם הגיעו האזעקות…
רוני לא הגיעה היום, אבל שוחחנו איתה טלפונית. היא עברה את כל ה”סבב” הזה במושב שהופגז ללא הרף. עם קריאות המצוקה של תושבי הרצועה המופגזים, ועם להט הוויכוחים ברשתות החברתיות. הקושי הנפשי גדול והיא צריכה קצת שקט, להיות בשקט בבית.
בשלוש וחצי הגיע גם אורי וחשבתי שכדאי לדון באיזה עניין משותף. ביקשתי שכל אחד/ת י/תגיד על מי הוא/היא הכי כועס/ת בשבוע האחרון.
חנן אמר “על בן גביר”…
בראיין אמר “על מוחמד דף”…
ג’אבר אמר “על התקשורת”…
חיותה חשה חסרת אונים אל מול המצב וייחלה להתערבות חיצונית.
חנן אמר שהיה נסער בגלל המהומות שפרצו ברחובות הערים המעורבות, אבל הגזענות היתה שם כבר מזמן.
אם כבר גזענות, אומר ג’אבר, באחת הערים ראש העיר לא אישר לבנות שכונה חדשה כי 40% מרוכשי הבתים היו ערבים. הדיבור מתחיל להיות קצת כועס…
חנן אומר שבעירו לא הורשה תושב ערבי לבנות בביתו גג כיפה עגול כי זה סמל מוסלמי…
אורי אומר שהוא לא כעס על כלום, אבל הוא גילה תשובה לשאלה שמעסיקה אתו הרבה זמן: במה שונים הערבים הישראלים מערביי עזה למשל, או הגדה? עכשיו, במלחמה, קיבל תשובה, אין הבדל! הם כולם אותו דבר וברגע שהוא שומע ערבית לידו עולה בו מחשבה שרוצים להרוג אותו. ולשאלת ההבדל בין הערבים השונים, אין שוני. במהות כולם אותו דבר. ב”אחד על אחד” כולם בסדר, אבל כשהם בקבוצה, לא.
ג’אבר אומר שתושבי דהאמש גורשו מביתם ויושבו ליד רמלה אבל יורדים להם לחיים ולא נותנים לבנות וכמובן שאין להם ממ”דים.
אורי אומר שבכל העולם יש גזענים. אלה שרוצים לרצוח אותו, דוברים ערבית… בגלל שהוא רוצה לחיות הוא גזען? הוא שואל.
די מהר אנחנו מאבדים את תרבות הדיבור של ה”מעגל”…
ג’אבר לקח פעם נוסעת שביקשה ממנו שלא ישמיע ברדיו דיבור ערבית… פעם לקח טרמפ חייל שכשהבין שהוא ערבי, דרך בשקט את הנשק…
אורי טוען שהאמת שלו פשוטה. שומע ערבית, נדרך וחש מאויים. רואה אדם שחור, נדרך וחושש שזה עני שיגנוב אותו… המפגש הופך להיות “שדה קרב” מילולי ומכיוון שעברנו את שעת הסיום הרשמית של ה”מעגל”, והואיל והדיבור יורד לרמת ההעלבות האישיות, אנחנו מתחילים לארוז ולסגור את ה”מעגל” להיום.
נחשי אומר שהשיחה בין אורי לג’אבר זה המייצג של מה שדכדך אותו בשבועיים האלה של הלחימה הארורה. יש לכולנו התניות וחששות. אבל שנים של נסיון להתגבר על התחושות האלה יורדות לטמיון במלחמות שבהן מלובים הרגשות הראשוניים.
נפרדים בשלום לשלום.
היינו- חיותה, ג’אבר, אורי, נחשי, שמוליק, חנן, בראיין, עודד.
כתב: עודד

כתיבת תגובה