מפגש 164 – 7.5.2021

כבר שלוש אחה”צ. מנסה לנסח בראש מה אכתוב ב”סיכום מעגל” שישבו בו “תודעתיים” קבועים בלבד. אולי אספר שכמאה מטר מאיתנו היה עדיין בול עץ שממנו עלה עשן דקיק (שמוליק כיבה עם ליטר מים בודד…), אולי על סיבוב איסוף כסאות שעשיתי כדי לאתר כסאות שנלקחו לשימושים אחרים ולא הוחזרו (בינתיים השעה כבר 15:20), אולי…
קבוצת מטיילים יורדת ממכוניות ונכנסת למבנה מפעל הגופרית (אנחנו יושבים כבר ב”מעון הקיץ”, מחוץ למבנה…). נחשי צועק לעברם “בואו לקפה” ובידו מסמן הזמנה. הם בוהים בנו וגולשים לסיור בפנים. כשהם יוצאים הם מתקרבים בהיסוס, אבל הנחרצות ההזמנתית שלנו מכריעה. הם מתיישבים איתנו. בו בזמן, מגיע גם רמי. איזה יופי! יש “מעגל”!
אני פותח ומספר עלינו, על ה”מגדלור”, על “תודעת עזה” ועל הסיבות שבגללן אני כאן כבר מעל 3 שנים בכל יום שישי.
נחשי, שעמד בדיבורו והגיש להם קפה, מספר על חברים בעזה, על איך הדחיק במשך זמן ארוך ובאה התפכחות. איך צירוף של גורמים “העירו” אותו לפעולה והוא מנסה ל”תקן” בעזרת המפגשים ב”מגדלור”. על הדרך פוגש ושומע אנשים מעניינים.
מהרן, מספר שעד גיל 14 היה כל שבוע בעזה. דודו עבד בממשל. היה שוב לפני 5 שנים. ראה הרבה הרס מהפצצות. מבנה המושל נשאר עומד… אין חשמל סדיר. ראה איך מתפעלים גנרטורים ואמצעים אחרים להספקת חשמל. אתמול היה בחברון. עם המשפחה. בערב כשכולם יוצאים אחרי ה”איפתר”, חברון נראית תוססת ושבעה. צריך לפתור את עניין עזה לפני שזה יתפוצץ בפנינו. לדבריו, הממשלה הבאה בישראל תהיה גרועה מהנוכחית!
מלכי אומרת שמהרגע שהגיעה פעם ראשונה למעגל, נשבתה! אי של שפיות. אנשים יוצאים מפה אחרת מאיך שנכנסו. יש שיחות עם עזתים וזה נותן להם כוח.
עוזי מקצר, יש עדיין הרבה דוברות/ים והשעון שוען ארבע… “עזה היא עצב עמוק והחמצה נוראית”. שני הצדדים אחראים לה אבל אנחנו החזקים ואנחנו צריכים לעשות את הפעולות המתקנות.
רמי. מספר על משפחתו וההיסטוריה שלה שהיא סיפור המרחב. עזה היא בית בשבילו. נולד וגדל באזור הזה והמרחב הוא בעצם סיפור חייו. בשנים האחרונות מגלה שהסיפור שונה ממה שסיפרו לו וממה שסיפר לעצמו. לכן מקשיב לקולות אחרים. עזה היא אהבה. אהבה לקולות, לרוחות, לעזה ההיסטורית שהיתה מפוארת. מרחב של מפגש דרכים. כשנפגש עם אנשים ומספר את הסיפור שוב ושוב זה מחזק אצלו תחושה שאנחנו בתקלה שאפשר וצריך לתקן. לשנות תודעה. עזה שלו ושל העזתים זה מרחב משותף. זה יעבור, הוא אומר, יצמח כמו ההתחדשות אחרי השריפות.
שושי מהצפון. עזה בשבילה זה מה שהיא שומעת בתקשורת. חשה אמפטיה לנו לתושבים הקרובים לגדר. כאמא, לא רוצה שבנה יגיע לשרת מול עזה. רוצה לחזק אותנו. אצלה בצפון זה מול סוריה ולבנון. אולי ממשלה חדשה תביא תקווה.
בשביל יפעת זה מסע להכרת האזור. להכיר את אלה שחווים “צבע אדום”… עזה היא מקום מפחיד בשבילה, מייצר רע. רוצה להאמין שיש מעגלים כאלה גם בצד שני אבל לא מאמינה. הפגינה הרבה השנה, “דגלים שחורים”, “בלפור”. סימן שאלה גדול אם פה, יכול לקרות משהו…
דינה מאז שעלתה לארץ השפיעו עליה כל העימותים. לא מצליחה להבין את העויינות. מנסה להבין למה בני אדם רוצים לפגוע ולעשות רע. חושבת עלינו ולא עליהם. ראתה במלחמת לבנון השניה מה קרה לבת שלה. אחרי הביקור אצלנו, תשתדל להפיץ טוב.
צלילה זוכרת את עזה עוד מכיתה י’, כשבאה לקטוף עגבניות בקיבוץ “חולית” שאז שכן ב”פתחת רפיח”. באינתיפדה הראשונה בן הזוג שלה היה בעזה והיא דאגה. עם הילדים נסעו לבקר בעזה כי בן זוגה היה קצין באוגדה. לאחרונה הבן שירת בחטיבה הדרומית. היא ביחסי שנאה אהבה עם עזה אבל הקיצוניות שלהם מכריעה לרעה.
עופר אומר שהפתענו אותם בגדול… לא תיכננו קפה באמצע הטיול ופתאום משום מקום מזמינים אותם לשבת להתארח וללגום… זה כבר היום השני שהם מטיילים פה. היה יכול להיות יותר טוב אם בצד השני היו מגלים פתיחות כמו בצד שלנו… זה יכול להיות גן עדן כלכלי ותיירותי. אין שם תקווה. המכשולים האמיתיים הם בתודעה. מרגיש שזכינו למעגל יוצא דופן, הוא חוזר אלינו…
ניצן היה הרבה שנים במערכת הבטחון. תקווה זה חשוב. עזה מספרת סיפור מורכב. חיכוך דתי, לאומי, מאד מאתגר. דיברו על סינוואר שלדעתו אפשר לעשות איתו עסק. עזה היא אתגר ביטחוני הסברתי. אפשר לבנות מנגנון שיוציא את עזה מהבור העמוק שהיא נמצאת בו. אנחנו לא יכולים לעזור הרבה זה בעיקר תלוי בהתנהגות שלהם. רצון טוב והעברת סחורות זה לא מספיק, צריך מנהיגות בשני הצדדים שתוביל. צריך מי שיקח את זה על עצמו, זה מתכון לאריכות חיים כי זה יקח הרבה זמן…
בשביל עקיבא עזה היא מקום שגורם צער. זוכר אותה כמילואימניק למרות שמנסה לברוח מהזכרונות. מקווה שמעגלים כמו שלנו יעזרו לשפר את התודעה כלפי עזה.
רביב אומר שהוא פרגמטי בראיית עולמו. הצד שלנו עושה הרבה מאד כפי ששום מדינה לא היתה עושה. מחכה ליום שבו תקום שם הנהגה שתעביר אותם לתיעוש, לפרוייקטים של כלכלה, התשתית צריכה להיות דמוקרטיה ותעשייה. כך זה עובד בעולם. אם הם לא יעברו את התהליך התעשייתי לא ישתנה שם המצב. מוכן לשלוח להם עזרה בייעוץ. אם לא יהפכו להיות כאלה, לא ישתנה כלום והכל ימשיך ככה עד קץ הדורות. מדבר על מודל אנגולה שבו היה מעורב ולמד ששם התיעוש והיזמות הבין לאומית הרימו את המדינה.
שמוליק אופטימי בגלל שההיסטוריה מראה שקונפליקטים נפתרים ודברים שנראו בלתי פתירים, נפתרו. יש הידברות עקיפה עם הצד השני. הגדר חוצה שני צדדים שסובלים. מכיר עזתים שעבדו איתו והם נשארו בידידות.
ג’אבר מספר על עצמו ועל הישוב הבלתי מוכר שבו הוא חי. החיים אצלו “בזבל” אבל מקפיד לבוא למעגל כי התחבר לאנשים ולחמלה. מרגיש שהעזתים במצב גרוע יותר ממנו. מדינת ישראל פגעה להם בתשתיות הכי חשובות והשלטון הישראלי לא רוצה שנדע. השלטון בשני הצדדים לא מתעניין באזרחים. העם בכל צד לא יודע על העם בצד השני. מרגיש שב”מגדלור” חושבים על כולם. אנחנו צריכים להיות ביחד עם אותו אינטרס.
ניצן טוען מהכרות ממקור ראשון בשיחות שבהן נכח, שהעזתים לא רצו לבנות תחנות חשמל, הם לא רצו אחריות. הם לא רוצים לקחת אחריות ולכן יש כאוס.
רמי אומר לו שהנחרצות שלו קשה לו. דבריו הם פרק מתוך רצף. אנחנו מנסים להיות פחות יודעים ופחות צודקים. המורכבות מגיעה למקומות שאנחנו לא מכירים וצריכים לבדוק אותה וללמוד כל הזמן. קו שצויר בשנת 1949 הוא קו חדש בהיסטוריה. אנחנו צריכים לבחון את הפרספקטיבה שעליה גדלנו מחדש. צריך להסתכל אחרת ובאופן פחות נחרץ וצודק.
עוד היינו דנים שעות, אבל הגיעה שעת ערבית והשעה ארבע חלפה מזמן. אנחנו כמובן מזמינים את כל ריבואות קוראינו וזוכרי מעשינו להקדים ולבוא בין אחת לארבע אחה”צ בכל יום שישי.
כתבו והלחינו: שמוליק, נחשי, עודד, מהרן, רמי, ג’אבר, מלכי, עוזי, שושי, יפעת, דינה, צלילה, עופר, ניצן, עקיבא ורביב.
הביא לדפוס: עודד.

2 thoughts on “מפגש 164 – 7.5.2021

  1. כמו תמיד כשזה קורה ואיני מצליחה להגיע, ההפסד כולו שלי ואמי חשה אכזבה. אין כמוכם מתמידים, אין כמוכם מעבירי האבוקה של התקווה שיכול להיות אחרת. הימים ימים קשים, ימים רוויי שנאה אבל המעגל במגדלור מפיץ אור של אהבה. תודה.

כתיבת תגובה