חם. הנוף בשמורה מתייבש, מה שאומר- פחות מטיילים. בטח מיצו כבר אתמול, בשבתון החג… בפועל, ה"מגדלור" מארח היום רק חברות וחברים מהמעגל הקרוב של ה"קבועות/ים".
רמי צריך לעזוב מוקדם והוא משאיר אותנו להרהר בחוויות החג שלו… רמי מגדיר את עצמו פוסט טראומתי ולכן, הוא אומר, נהג בעבר פשוט לא להיות בארץ… מלפני פסח עד אחרי זכרון/ עצמאות. התקופה הזאת קשה עבורו. בשנתיים האחרונות, בגלל הקורונה, אין לאן לברוח… ל"מגדלור" היום הקדים ובא בגלל הגעגוע. אמר "געגוע" ועזב כדי לטפל בגופו ונפשו הדואבים.
הוא הולך ואלה באות/ים. מלכי, בלה, דינה, מהרן ובראיין שמצטרפות/ים לחיותה, רוני, שמוליק, נחשי ועודד.
עיקר הדיבור בינינו כרגע הוא על ימי השואה, זכרון ועצמאות והתובנות שעולות מהם. מחליטים לעשות את זה מסודר ב"נוהל" מעגל…
עבור מלכי, יום העצמאות שינה את עצמו. קשה לה עם היום הזה. לא חוגגת בלב שלם. ביום הזכרון זה שונה, ההזדהות עם השכול יותר ברורה לה. ביום העצמאות עולות בה שאלות כמו: מה זה אומר שהמדינה שייכת לנו? ממתי? ועוד שאלות מערערות. נכון, היא אומרת, מה שהיה היה ואנחנו כאן, אבל קיימת הסטירה הפנימית, גם מול הציונות. בערב יום הזכרון ראתה את טכס הזכרון שערך "פורום המשפחות השכולות הפלשתיני-ישראלי". בחג שמחה רק לפגוש משפחה אבל לא מעבר.
רוני אומרת שיש דברים שבעבר הרגשנו יותר נוח איתם. היתה בעבר גאווה להיות יהודיה ישראלית שהיום כמעט נעלמה. יום הזכרון שונה. אבל ביום העצמאות חשה לא נוח עם דעות של חבריה. לדעתה, אם אנחנו פה, זכותנו לחשוב על עצמנו. קשה לה עם אלה שמאשימים באופן מוחלט את הצד שלנו. הם הרי לא רוצים ללכת מפה ואם כך, זה אומר שיש גם צדק בצד שלנו גם מבחינתם… צריך לעשות קאט ולהתחיל לחיות ביחד. כולנו פה. בואו ניצור מזה חיים.
בשביל דינה, בעבר, חג העצמאות היה רק שמח. לאחרונה ישנם הרבה סימני שאלה ודברים שמוטלים בספק. קראה מאמר של אבישי גרוסמן שאומר שהחזקים מנצחים אבל במלחמות אחרות, לאחר שתמו, המנצחים עזרו למנוצחים להשתקם. קראו לה להדליק משואה בקיבוץ. הרגישה כבוד, אבל חשה שיש זילות בטכסטים (מקריאה את הנאום). אומרת שהמושג "תש כוחה" (שהופיע בנאום והיא השמיטה אותו) לא מתאים, אסור לנו להיות חלשים. שואלת, מה קורה בזמן האחרון? הכל מתחיל מחדש? מערערים את הכל? מה קרה לנו? תסכול.
לבלה קשה עם הצמידות של יום הזכרון לחג העצמאות. כל שנה נעלמים עוד אנשים שהכירה. קשה לה לשמוח. פתאום "נפש יהודי הומיה" בהימנון הרגיש לה לא טוב. לוסי אהריש אמרה שלבן שלה יש נפש יהודי הומיה אבל היא לא יכולה לשיר את זה. בלה ניצולת שואה. לא היה לה בית עד גיל 16. היא שואלת איך זה שיש כאלה שאין להם מקום שבו הם מרגישים "בית". איך לא מגיעים להסכם פיצויים לאלה שביתם נלקח מהם.
חיותה עבדה רוב שנותיה בחינוך. חינכה לערכים של ציונות. עבורה יום העצמאות הוא החג הכי משמעותי. עבדה באופקים והשקיעה הרבה בטקסים. אומרת שביום השואה היה קשה לרכז את הילדים להקשיב לטכס, אבל ביום הזכרון היו הילדים מרוכזים מאד. לטקסים יש ערך חשוב בעיניה. היתה אחראית לטכסים בניר עוז.
שמוליק, האחראי על טקס יום הזכרון בקיבוצו, קורא שיר שכתב.
נחשי. גם חש שהשימוש הלאומני בימי הזכרון והחג, מוגזם. שמח וגאה על המדינה שיש לו. מרגיש שיש מי שרוצה להדיר ציבורים מהחג. צריך שיהיה יום חג לכולם. זה תאריך שעבור חלק זה סוג של אסון ולאחרים שמחה וצריך למצוא את הדברים המשותפים. עובד על עצמו כדי להשאר אופטימי. יום הזכרון קרוב אליו יותר בגלל הקשר האישי עם משפחות שכולות או מתים שהכיר. צריך למצוא גם דרך לשתף את השכנים. זה יגיע.
מהרן: הצמידות הזאת בין הזכרון לעצמאות, רעה. אצל הפלשתינים זו נכבה. קשה להם לקבל וההימנון "התקווה", זה כמו לשים מלח על הפצעים. בדיון שערך עם חברים הגיעו למסקנה שקודם כל צריך להחליף את ההימנון. צריך הימנון שמחבר אותם ולא מדיר אותם. משם, מההימנון המחבר, אפשר יהיה לאחד את תושבי הארץ. מספר על סבא רבא שלו שבשנת 1948 עזר לחברי קיבוץ שובל שכותרו על ידי המצרים. על פי מהלכי המלחמה ההיא, החליט הסבא להתחבר ליהודים. אחרי המלחמה רצו ממשלות ישראל לגרש את הבדויים והם היו צריכים לשתף פעולה ולהפגין שמחה ביום העצמאות. הגיע הזמן שתהיה חוקה ואז יהיה שיווין. לא פופוליזם שמעלה את הלאומנים.
בראיין מתרגש מיום הזכרון בארץ. הוא משווה ליום הזכרון בארה"ב ששם לדעתו זה ממש עלוב… מרגש אותו לשמוע את הצפירה ולראות את האנשים עומדים ומרכינים ראש. לדעתו, יום העצמאות זה יום שבו צריך לשים את כל המחלוקות בצד ולהתאחד ליום אחד.
בהעלאת הנושא במעגל חשבתי שהדוברות/ים יקשרו את השפעת ה"מגדלור" על דעותיהן/ם. "תודעת עזה" בהקשר של עצמאות או שכול… אני רוצה להאמין שהערעור וההירהור אצל רוב הדוברות/ים, בעיקר לגבי חגיגות יום העצמאות הפומפוזיות, נבע גם מחווית המידע במעגלי השיח ב"מגדלור".
השתתפו: רמי, שמוליק, נחשי, רוני, עודד, בראיין, מלכי, חיותה, דינה, בלה, מהרן.
כתב: עודד.