נדלג על שלב ה"הגענו, כסאות, קפה, רמי ושמוליק"…
יושבים אתנו אתי, אדיר, גל, ליאת, ג'ודי ואסף ("איתנו" משמע, רמי, רוני, עודד, שמוליק, ג'אבר וחנן, ה"קבועים"…).
רמי מספר עלינו דרך סיפור על ילדה שבשנת 1917 מפונה מעזה ע"י התורכים והופכת לפליטה. היא מוחזרת לעזה ע"י האנגלים שכובשים את עזה מידי התורכים. ב- 1948 היא כבר אמא והיא צריכה לקלוט מאות אלפי פליטים שנאלצים להקים אוהלים בבסיסי הצבא הבריטי שעזב. המצרים (שלא בכוונה…) הם הריבון, מבטיחים לפליטים שיוחזרו לבתיהם ולכן לא משקיעים בפיתוח אזרחי. בשנת 1967 כשהילדה כבר,מן הסתם, סבתא- היא הופכת להיות נתינה תחת שלטון כיבוש ישראלי כשעל הדרך היא חווה סבב אלימות ב- 1956 ב"אדיבות" ישראל ובעידודן של בריטניה וצרפת. אילו היתה חיה היום הייתה חבושה בכלא הגדול ששמו "רצועת עזה".
אתי מעלה לעומתו את הטענות המיינסטרימיות הישראליות, "הם בחרו בחמאס", "זה נכון שהם מסכנים, אבל אנחנו לא אשמים", "החזרנו להם הכל והם בחרו באלימות" ועוד ועוד.
רוני מנסה בעדינות להציע ידע מסוג אחר… היא מספרת את סיפורה האישי כשהיתה עם משפחתה במצרים בשליחות חקלאית וממפגשים עם משפחה פלשתינית שבתם התידדה עם בתה של רוני בבית הספר, הבינה כמה היא לא מכירה את הנראטיב של הפלשתינים שהפכו לפליטים ב- 1948. היא מספרת על שיתופי פעולה שקורים היום ואינם מגיעים לתקשורת ועל הצמא לקשרים נורמליים ושיתופי פעולה. היא מספרת גם על המעורבות היומיומית שלה בעזרה ותמיכה לבני אדם שחיים בעזה.
אסף אומר שהשאלה היא כמה אנחנו מתערבים בנעשה בעזה כדי לשנות את המשטר.
רמי אומר שלחפש אשמים, לא עוזר כרגע. יש שני מיליון בני אדם שחיים בצפיפות ולא רואים תקווה באופק.
אתי מנסה שוב עם "עזה דתית", רמי מגיב בעדינות ואומר שזה "קצת מיתוס".
רוני אומרת שבמעגל מקשיבים לקולות אחרים. פעם בא למעגל מישהו שבפתיחת דבריו אמר שצריך להשמיד את עזה. לאחר שהמשיך לשבת והקשיב לאחרים אמר לרוני, לפני שנפרד, שהיא השאירה אצלו "חומר למחשבה".
אדיר שנולד באזור אומר שתמיד הדיבור היה נגד ערבים בבית למרות שעבדו אצלם אבל מאז שהכיר את אשתו והם עברו לגור בישוב שלה, שהוא ממש צופה על הרצועה, קצת השתנו דעותיו.
ג'ודי גרה בצפון. אנחנו חיים בבועה בעבודה ובחיים, היא אומרת, על עזה היא יודעת רק ממה שמתפרסם בתקשורת. זה משמעותי בשבילה להיות כאן היום וזה מה שיזכר מהטיול.
אסף אומר שהשאלה שעולה היא המודעות לאחר. מבחינתו זו עדיין חידה מה אנשים חווים שם. אנחנו יודעים יותר על מקומות אחרים בעולם מאשר על עזה שהיא ממש בשכנות, אבל תעלומה בשבילו.
רוני מקבלת שיחה מעזה. סקייפ. מראה את הכסאות הריקים במעגל ששמורים להם. עושה "סבב" עם הנייד וכולנו מנופפים לשלום, גם האורחים! אין לנו מגבר והשיחה קצרה. נפרדים מאלה שישבו עד עכשיו ומגיעים אורחים אחרים.
אדיר (אדיר נוסף…), אסתי, יעל וחנן. גם מהרן "שלנו" מצטרף.
אדיר, מהאזור. מסקרן אותו לפגוש מעגל כזה… בשנים האחרונות הקונפליקט התעצם, הוא אומר, אבל כולנו פה צריכים למצוא דרכים לחיות עם עזה בשלום. הוא שמע מהוריו סיפורים מהעבר ומקווה שישתנה המצב.
אסתי אומרת שצריך להגיע לשיתוף, אין ברירה. זה יכול להציל מהמצב הזה. בסופו של דבר כולם רוצים את הפינה השקטה שלהם.
מהרן אומר שערביי הגדה קוראים לערביי ישראל "ערביי השמנת"… יש שוני בין ערביי הגדה עזה וישראל. אלה שחושבים יותר "קדימה" יתמזגו עם ישראל ואילו עזה תהיה "יותר פלסטין". כשיש שגשוג כלכלי המלחמה מתרחקת. את בני האדם מעניין "סיר הבשר", הקיום המיידי. כולם יודעים שעזה היא חומר נפץ עתידי, אם לא יהיה שם שינוי משטרי. לא רואה איפה יהיה קודם שינוי משטרי, בישראל או בעזה. שינוי כזה שישנה את המצב.
ג'אבר אומר שהעזתים הם שותפים לעתיד האזור. הם יהיו שכנים טובים אם התקשורת פחות תסכסך. ברגע שזה אמיתי זה יהיה חזק! צריך לראות בעיניים זה את זה. זה היה טוב לכלכלה של שני הצדדים כשעזה היתה שותפה.
חנן מעדיף לשתף בחוויות מיום הבחירות. כמו בכל בחירות, הסיע תושבים מ"אל זרנוק" לקלפי. הסיע את אמא של ג'אבר… היו שיחות מעניינות והם אמרו שהם מצביעים לרע"ם כי המשותפת לא דואגת להם. היו כאלה שהאשימו את חנן שבגלל שהוא עוזר לרע"ם, הוא עוזר לביבי… הוא אמר שהשיקול שמנחה אותו הוא לעזור בלי לומר לאף אחד איך להתנהל, כנ"ל לגבי עזה…
יעל וחנן רק הקשיבו וקצת סיפרו על עצמם, אבל שעת הסיום והרוח הקרה פיזרו את המעגל בלי שנשמע את "תודעת עזה" שלהם…
השתתפו הפעם: ג'ודי, אסף, אתי, אדיר, גל, ליאת, רמי, רוני, שמוליק, עודד, חנן, ג'אבר, חנן, יעל, מהרן, אדיר, אסתי.
כתב: עודד