זה היה אחד מאותם ימים שבהם אנחנו יושבים בינינו לבין עצמנו ואף אחד לא בא ואז, לקראת הסוף, מגיע ה"סיפור" הגדול ושעת הסיום הרשמית חולפת מבלי שנרגיש…
"אף אחד", זה לא מדוייק כי מיד כשהגענו, שמוליק, נחשי, חיותה ואנוכי, הזדמנו ארבעה רוכבי אופניים להתארח במעגל. מכיוון שהם שכרו את האופניים לזמן קצוב והיה עליהם לרכב בחזרה עד בארי כדי להחזיר אותם בזמן, הם העדיפו לשמוע עלינו, תוך כדי שתיית קפה וכשהגיע זמנם לספר על "תודעת עזה" שלהם, עשו זאת כבר בעמידה, תוך חבישת קסדות האופניים וכל אחד הסתפק במשפט קצר בעל תוכן אחיד שאומר בערך כך "אני יודע שבעזה סובלים, ברור שרוצים שלום, כולנו רוצים שלום, אבל אנחנו לא יכולים לעשות כלום עד שהם יפילו את החמאס"… כך אמרו אסף, אריאל, ליאור וגל שבאו מאזור המרכז לטייל בשמורת בארי ורכבו אל האופק.
אחר כך הגיעו מרי ואילן, עוזי ומלכי וגם… נעמי, הזוגה של רמי, המייסד והמו"ל של ה"מגדלור"…
והשיחה נעה בין הבחירות אצלנו לבחירות הצפויות אצל הפלסטינים, כל אחת/ד עם הידע האישי שלה/ו שרכש/ה בבית… בשלב כלשהו חלפה דרך המעגל משפחה שחלק מילדיה נשאו רובי פלסטיק צבעוניים. הם סרבו להזמנתנו בנימוק שהם מצלמים סרט, אבל לאחר כחצי שעה, בדרכם חזרה, שוב עברו דרכנו. הפעם ההורים בחרו לקבל את ההזמנה לקפה והילדים המשיכו בהפקה מחוץ למבנה.
מיד אחריהם הגיע זוג נוסף והתחלנו מעגל כהלכתו. נשאתי דברים בשבח פועלנו ומכיוון שמסביבנו היו פזורות תמונות שמייצגות את אירגון "כוכבים של תקווה" וגם מודעה של "הדרך להחלמה", הסברתי בקצרה גם עליהם. "הדרך להחלמה" עוררה עניין ונשאלתי אם יש תקשורת עם החולים במהלך הנסיעה ואם הם בכלל מכירים בעובדה שהמסיעים הם מתנדבים. הסברתי.
בעניין התקשורת סיפרתי על קשיי השפה וזה התקשר לעבודתה של מיכאלה כמיילדת בסורוקה שצריכה לתקשר עם יולדות בדואיות ואין שפה משותפת. אחר כך מיכאלה המשיכה ואמרה שבעזה, אוכלוסיה קשת יום במצב מייאש אבל היא עצמה, מיכאלה, לא חושבת שיש לה מה לעשות כדי לשנות את המצב.
בן זוגה צבי, אמר שיציאתנו מהרצועה היתה "פשע נגד האנושות" כדבריו. מאז שיצאנו הם סובלים יותר והכל נפתר דרך קנה הרובה. הם גם העלו את החמאס לשלטון מה שבהחלט תרם לסבל. לדעת צבי, אנחנו "פסיק בזמן" וצריך לראות בעוד מאה שנה מי יהיה זה שישרוד.
רינת אומרת שזה עצוב לומר, אבל עזה שקופה. היא מרחמת עליהם אבל לא אמפטית במיוחד למצבם. "אתם הגיבורים" היא אומרת לנו, "אתם התושבים שקרובים לרצועה וסובלים"… רינת סקפטית בקשר לפתרון. עכשיו כשהיא מודעת לפעילות ה"מגדלור", חשוב לה לציין שזה מאד חשוב.
עוזי, יליד ותושב ירושלים, מחלק את דבריו לשלוש תקופות, הראשונה בילדות. כילד שנוסע לבר מצווה בימית. חוצים את עזה. עוזי, ילד ירושלמי ועזה מזכירה לו את העיר העתיקה. תקופה שניה כקצין בצבא. עוזי דובר ערבית, ו"מושאל" לכוח שמטפל ב"התפרעויות", כלשונו, בזמן אינתיפאדה כלשהי. הצבא עוצר ילדים ונערים בהפגנות וממתין לבוא הוריהם לשחררם. כשבאים ההורים נלקחת מהם תעודת הזהות והם מוזמנים לבירור/משפט לאחר מכן. ישנם ילדים שהוריהם לא באים ותפקידו של עוזי היה לפזרם בחזרה בבתי ההורים. לעתים נאלצו עוזי וחבריו לקחת שוב את הילד כהגנה מפני אביו שהיה מכה אותו מכות נמרצות כשהוחזר. עבור עוזי זהו זכרון שמופיע לו עד היום בחלומות. היום (תקופה שלישית) עוזי שייך לקבוצה שמנסה לקדם הקמת אי מול חופי עזה. לדבריו יש היתכנות כלכלית ותיירותית למיזם וישנם יזמים שרוצים להשקיע. זה אינטרס של ישראל לא פחות מאינטרס פלשתיני. חייבים בשנים הקרובות ליישם את זה. לא רואה מצב שישראל תחזור לשלוט שם. החמאס לא פסל את הרעיון. מדינת ישראל יכולה להרים פרוייקט כזה. האמריקאים יכולים לממן.
צבי מעיר שעלינו לחזור לשלוט בעזה ועוזי אומר "רק כתיירים"…
שמוליק מקווה שהגדר תעלם ויהיה שוב שיתוף פעולה. בגובה העיניים אחד מול אחד הדברים הרבה יותר פשוטים. הפוטנציאל בעזה עצום אם רק נדע לנצל אותו.
עוזי (לא הירושלמי…) אומר שעזה היא "עצב עמוק והחמצה גדולה". מוכן לחכות את המאה שנה שהציע צבי. חושב כמו צבי שעיקר האשמה למצבם נמצאת אצלם אבל חושב שבגלל שאנחנו החזקים, עיקר הפתרון נמצא אצלנו.
נחשי בא כדי לזכור שהמצב הנוכחי רע לכולנו וכדי לקוות שנצא מהתקיעות בעזרת רעיונות כמו של עוזי מירושלים. רוצה לזכור שיכול להיות אחרת. יש פוטנציאל אדיר.
בשביל חיותה, הנוכחות היא סוג של "הפגנה". הרעיון של "אי" מפיח בה תקווה גדולה.
מלכי, באה בשביל להתחזק ולא לשקוע בדיכאון מהמצב. אפילו שב"מגדלור" לא משנים פיזית את המצב, קורה משהו שמתגלגל הלאה. אנחנו צריכים ליזום יותר. בצד שני חיים במצב קשה ונורא לחשוב שאנחנו יושבים ולא יכולים לעזור. שם יש אנשים שיודעים עלינו ומתעודדים. צריך אינטרסים משותפים.
עוזי (הירושלמי) שואל אותנו מה קורה כשיש אירועים בטחוניים, איך אנחנו מגיבים כבני אדם. מספר התשובות כמספר המשתתפים… וממילא כבר כמעט ארבע וחצי… נמשיך בשישי הבא, אחרי הבחירות.
שמוליק, נחשי, חיותה, עודד, אסף, אריאל, ליאור, גל, נעמי חרובי, מרי, אילן, עוזי, מלכי, מיכאלה, צבי, רינת, עוזי.
כתב: עודד.
