היו היום כמה סוגי אורחים: למשל קבוצת אופנוענים שחנו בפתח המפעל עוד לפני שהגענו, הוציאו את הכסאות וישבו. כשנכנסנו, הם התארגנו ליציאה. אמרו שהרעיון להשאיר כסאות לשימוש הציבור הוא רעיון מצויין ואחד אפילו הספיק לשמוע ממני על תולדות המבנה. לא מעגל, לא קפה, לא דיבור, לא הקשבה. אופנוענים…
אחר כך הגיעו מיכל, בנג'מין ובנם אילי במנשא על גבה של מיכל. לא מעגל, כן קפה, לא דיבור, קצת הקשבה.
עוד אלה נפרדים, מגיע בן דוד של ג'אבר עם 8 ילדים. לא מעגל, כן קפה (רק הוא) אהלן וסהלן "אני בן דוד של ג'אבר, פעיל בעומדים ביחד" וממשיכים בטיול…
בשלב זה נוכחים שמוליק נחשי ואני.
מגיע מארק.
מגיעות.ים אורי, מיכל, טל ואליסה – שני זוגות באמצע החיים. אני "פותח" מעגל. נחשי קורא להם בקפה. אני מספר עלינו.
מארק אומר שכשהיה עדיין באנגליה, אביו, שנולד וגדל בדרום אפריקה, אמר לו שבישראל מתפתח אפרטהייד. מארק לא האמין עד שהגיע וראה במו עיניו.
שמוליק אומר ש"כולנו צמודי גדר", משני צידי הגדר עם עזה, כולם אסירים. העזתים זה ברור, אין להם חופש תנועה ולכן "אסירים" ואנחנו אסירים של מצב שאנחנו לא יכולים לשנות. אבל, הוא אופטימי, אם האיבה בין היהודים לגרמנים שככה, גם לאיבה המקומית שלנו יש תאריך תפוגה.
נחשי אומר שהוא שמח להגיע למפגשים אבל הסיטואציה לא משמחת כי יש גדר ואנשים סובלים. ובכל זאת המפגשים מעניינים ומלמדים.
מצטרף יונתן.
רמי מגיע.
יונתן, במקור מכיסופים, זוכר את הימים שבילינו בעזה. הימים נגמרו ולא יחזרו לפחות ב- 10 השנים הקרובות. החמאס חושף זרמי עומק של החברה הפלשתינית בעזה. יום אחד זה ישתנה. האוכלוסיה שם היא פצצת זמן.
אורי, לא מהאזור. עזה לדבריו, היא "כאב ראש". זה נמשך ולא יגמר. לא יפתר כרגע בדרכי שלום. לומדים לחיות עם זה.
מיכל אומרת שנעים לשמוע שאנשים שחיים פה וסופגים, מצליחים לראות את הצד השני. היא מבאר שבע במקור וזוכרת תקופות של ביקורים בעזה מגיל הנעורים… שוק, קניות… הבת שלה היתה בשרות הצבאי בנחל עוז. לדעתה, המצב רק נהיה רע יותר אבל מיכל אופטימית.
טל אומר שהעזתים תמיד היו אצלם בבית. מסחר וקשרים עסקיים. הוא אומר שהעזתים רוצים לחזור לתקופה של המנהל האזרחי ושאפשר יהיה לנהל קשרי מסחר. היתה תקופה של היכרות בין המשפחות. בתור ילד היה יושב איתם מסביב למדורה ואוכלים דגים.
אליסה, מתחברת לצד ההומניטרי שלנו אבל מתנגדת למושג אפרטהייד שבו השתמש מארק. אליסה, עבדה עם לקוחות דרום אפריקאים ויודעת מה זה אפרטהייד. זה אולי דומה, אבל זו לא מדיניות. לא מאמינה שזה יחזור למה שהיה. מקווה…
אופירה, בת זוגו של יונתן שהגיעה בינתיים עם דבורה ואיתן, אומרת שנמאס מהמצב, אבל מה שהיה לא יחזור. עברנו כברת דרך והשנאה התגברה גם ב"עידוד" הפוליטיקאים.
דבורה, פחות מתחברת לנאמר אבל בעד שלום ושלווה. המציאות, הפוליטיקה, והנטייה של האנשים, לא מובילה לשלום.
איתן, עבד עם רבין כיועץ כלכלי. איתן נכח וראה את הבאז שנוצר כשדובר על שלום. עכשיו הכל נרמס ונעלם וזה עצוב. לדעתו, היינו בדרך הנכונה. כנראה שהעם שלנו לא רוצה את זה.
מגיעה נעמיקה ואיתה שמוליק.
רמי, מספר על עצמו ועלינו. מספר על סבא שלו שנסע בפלשתינה ברכבת שנבנתה ע"י הבריטים. מפליג לסיפורים גאולוגיים מלפני מיליון או שניים, כשנחל הבשור נשפך במפל של קילומטר וחצי לים התיכון ונוצר קניון בעומק 1,000 מטר. הכל התכסה והגופרית ששקעה נשארה בכמה אגמים ביניהם אחד ליד בארי. הגיע לעכשיו… האזור הזה הוא אזור הבחירה של הכי הרבה אנשים בעולם. אברהם למשל, דמותו מוצבת כאייקון גבוהה מהשאר. חצי מאוכלוסיית העולם רואה בו אב (נוצרים מוסלמים ויהודים). הוא חצה עולם אבל בחר להתיישב פה בארץ גרר. רמי היה באורפה בתורכיה, עיר מוסלמית. לפי האיסלם, שם מקום הולדתו של אברהם. רמי הציג את עצמו כבאר שבעי (כמו אברהם…) ובזכות זה, פגש את האימאם של העיר. הוא וחברו הוכנסו למערה הקדושה שבה, כך נטען, נולד והתגורר אברהם. רמי מספר במעגל את סיפור אברהם ואבימלך מלך גרר. זוכר ילדות "צמודת גדר" ונזכר בתקופות שהדריך טיולים בעזה. גם בזמן שקט, הנפש במתח, הוא אומר. לפני שלוש שנים הרגיש שמשהו חסר לו והקים את ה"מגדלור". "אני לא מצליח לשנוא" אומר רמי.
מיכל שואלת כמה באים? רמי אומר שיש מעגל קרוב של בערך עשרה קבועים, מעגל שני של מאות שכבר באו כמה פעמים, ובשלוש השנים שה"מגדלור" פעיל, באו אלפים!
מגיעים דינה, בלה, מלכי ועוזי.
שמוליק היה חבר כפר עזה לפני שנת 67. היו 3 סוגי מסתננים הוא אומר. אלה שבאו לראות את הבתים שמהם גורשו, אלה שבגלל הרעב בעזה באו לגנוב אוכל והיו שבאו לרצוח. שמוליק זוכר שלילה אחד, בעת שחלב פרות ברפת, גילה לפתע לידו נער שאמר שהוא בא למסור מידע (תמורת אוכל…). שמוליק לקח אותו למא"ז וחזר לעבוד. למחרת פגש את המא"ז שאמר לו שהנער נהרג ממארב של חיילים בדרך חזרה.
אליסה מספרת על פרדסן מנס ציונה שנרצח על ידי עובד וותיק שלו, עזתי.
מגיעה משפחה מביר הדאג'. רמי מכיר את פרחאן הרבה שנים. ממנו למד את תרבות הבדואים והמדבר. פרחאן הקים את פונדק "ספינת המדבר" בביר עסלוג'.
עם פרחאן מגיע בנו מוניר שהוא רופא שיניים, יחד עם סיראז' בנו, זוגתו אנהר ואחיותיו ניהל ואסרע. משפחת פרחאן שותה קפה וממשיכה בדרכה לא לפני שפרחאן, מברך את מעשינו.
מגיעים רמי וענת מרחובות. לפני שהגיעו, עמדו על אנדרטת אנז"ק הביטו לכיוון עזה ורמי אמר לענת, "איך אפשר להחזיק ככה 2 מיליון בני אדם?". והנה הגיעו אלינו…
עוזי מספר שגבולות נוסד ללא אלימות וללא נישול! חש עצב והחמצה לגבי עזה, משני הצדדים, אבל האחריות לפתרון היא בעיקר עלינו!
מלכי נזכרת בילדה מירושלים בת 15, שביקרה במעגל לפני שבועיים. הילדה אמרה שהיא לא מבינה איך ילדות בגילה חיות בעזה…
דינה, בתור תושבת האזור מרגישה צורך לעשות משהו כדי לנסות לפתור את הקונפליקט. כל אחד צריך לעשות את המעשה הקטן שלו.
בלה, אוהבת לבוא כי אנחנו כמו משפחה. עזה זה משהו בין תקווה ליאוש. מפחדת מתוצאות הבחירות ומה"סערה" שעלולה לבוא אחריהן.
נעמיקה אומרת שצריך להילחם בהכחשה וכהות החושים הלאומית. להקשיב לסיפור האחר. היא ממקימי "קול אחר", קבוצה שמנסה לייצר דיאלוג עם העזתים. חשוב לה לדעת שהיא עושה ככל יכולתה. שמוליק נזכר שבכפר עזה, היה גם רועה צאן ומה שסימן את הגבול, היתה תעלה (אולי בעומק תלם מחרשה…) הוא חשש שאיזה כבשה תחצה את התעלה… האורות של עזה נראו קרובים מאד. אחרי המלחמה ב- 1967 נסע לעזה והתרשם שעיני האנשים שונאות. היה שותף להקמת "קול אחר".
ענת לא מהאזור והיא מודה בכנות שהם חיים בבועה, באזור נוחות. עזה זה עצוב אבל מציאות. השיח בתוכנו בעייתי.
רמי: המצב כואב, לא רק עזה שהיא בסיטואציה נוראית. כולנו שבויים של הנהגה שרוצה לשמר את המצב. דיקטטורה בשני הצדדים. הוא אומר לנו שאולי אנחנו עושים משהו קטן, אבל אולי זה יגרום לשינוי מחוץ ל"שמורה" שבתוכה אנחנו מדברים וחיים. מקווה שאחרי הבחירות נוכל לשנות.
הגיעו גם ורה ורוני, נועה ואמיר שטיילו באזור עם דורון המדריך. אבל הם הגיעו קרוב ל 16:00 והסתפקו בקפה…
אח פגישה אח פגישה שכזאת- השתתפו: בנג'מין, מיכל ואילי הקטן, שמוליק, עודד, נחשי, בן דוד של ג'אבר עם 7 ילדים, חבורת אופנוענים, מארק, אורי, מיכל, טל, אליסה, רמי, אופירה, יונתן, דבורה, איתן, נעמיקה, שמוליק, מלכי, עוזי, בלה, דינה, אנהר, פרחאן, מוניר, סיראז', ניהאל ואסרע, ענת, רמי, ורה, רוני, נועה ואמיר, דורון.
כתב: עודד