זה עוד לא היה… אנחנו התארחנו אצלנו, כן כן, ממש כמו שזה נשמע. כשבאנו ל"מגדלור", שמוליק, נחשי, חיותה ואנוכי, כבר ישבה שם משפחה מרהט. פאטמה, סייף וארבעת ילדיהם, פאדל, מלאך, באכר ומוחמד הקטן. יושבים על כסאות בית הספר שהבאנו, כסאות זמינים לכל דורש, שולחן הכיתה במרכז, מכוסה ביריעת ניילון. סייף שוקד על מנגל קטן. פאטמה על סלט חצילים עם שיני שום. הילדים נעים סביבם, מוכנים לכל עזרה. ברכנו לשלום, הנחנו את ארגזינו ונחשי התחיל לארגן קפה, אלא מה?! מתגלגלת שיחת היכרות, אנחנו מצרפים את דברי האוכל שהבאנו לשולחן. חלה, לחם-נחשי, ממרחים, עוגות ועוגיות. קר, גשם מדי פעם.
מגיע רמי, מגיעה רוני. אנחנו מוזמנים להשתתף במנגל ומציעים מצידנו תה, קפה וחלה. כולנו מצטופפים סביב לשולחן. הילדים לא שולטים בעברית, באוכל כן. תפאורה של מפגש.
כדי לא ל"העמיס" על הסיכום, אני לא כותב על שיחות, לעתים מעניינות ביותר, על שלל נושאים שאינם קשורים ל"עזה". גם הפעם לא אחרוג ממנהגי ולכן "עזה תחילה".
רק מאמצע המפגש, לאחר שעה וחצי של מינגלינג… רמי, בדרכו המיוחדת, "משחיל" בעדינות את עזה…
מרי מגיעה.
פאטמה, מורה בבית ספר ברהט, מספרת שסבא וסבתא גרו בכפר עבסן, ב"רצועה". אוהו, זה כבר מרגיש שכנות קרובה. הכפר הזה נמצא מעבר לגדר הרצועה שעד אליה משתרעים השדות שבהם אני עובד מפעם לפעם. היא ביקרה שם בילדותה. היום זה נראה לה כאילו חלמה שביקרה שם…הים, השוק האוכל של סבתא ועוד דברים קטנים שעושים ילדים בביקור אצל הסבים, זכרון-חלום. אמא שלה בקשר טלפוני עם המשפחה שם, פאטמה לא. הסבתא נשארה בעבסן עד יום מותה. הסבא נפטר בירדן בזרועות אשה אחרת.
רמי מרחיב ומספר עלינו ועל הסיבה לבואנו שבוע אחר שבוע. העולם שכח את עזה, הוא אומר. אנחנו כאן גם כדי להזכיר אותה. החיבור שנוצר היום בין יושבי המעגל הוא הסימבול של מטרת ישיבתנו. מפגש בין אדם לאדם. מסביר את הסמליות שבמושג "מגדלור".
סייף אומר שרוב האנשים רוצים לחיות בלי להתעסק בעבר. אם יתאפשר ליהודים ולערבים לחיות ביחד, זה יהיה כל כך מוצלח שיבואו מכל העולם לראות!
רמי מבקש מפאטמה שתביא את אמא שלה ל"מגדלור"… (בת 72).
פאטמה אומרת שאמא שלה תבכה מהתרגשות!
שמוליק מספר על משפחת אבו אל קיען מעזה. כשביקר אצלם עם משפחתו, לפני הרבה שנים, כשעוד היה אפשר, שיחקה ביתו עם ילדי אבו אל קיען וכולם נגעו בשיער שלה לראות אם הבלונד אמיתי…
נחשי, רוצה לדבר עם אנשי עבסן השכנים.
חיותה מספרת שהיא רואה את כפרי הרצועה כשהיא הולכת בשולי הקיבוץ.
רוני מפחדת, אבל פועלת יום יום כדי שלא תהיה סיבה לפחד… מעורה מאד בנעשה בעזה בזכות קשריה עם תושבים רבים שנעזרים בה לפתרון מצוקותיהם. היא דיברה עם פעיל בעזה שבטוח שהם הולכים להחליף את השלטון בבחירות שאמורות להיות שם במאי. מספרת על בית החולים שדה שהוקם וכולם עובדים בהתנדבות. החמאס לא נותן לחולים להגיע. זה בשטח עזה אבל אחרי עמדת השמירה שלהם… הבית חולים משווע לחולים כדי לפעול במלוא הכוח אבל כרגע נתקל בקושי שבא מהחמאס. מספרת על פעיל חברתי שנמצא כרגע על פרשת דרכים לגבי פעילותו ועל פעילה שעדיין שומרת על קשר עם חברה ישראלית למרות שהיא כבר לא בעזה. רוני מספרת ששמעה שיחה עם מרטין אינדיק שאמר שכל עוד נתניהו ועבאס שולטים יהיה קשה מאד. לדעתו הפתרון הוא פדרטיבי. אבל קודם כל צריך להכיר בזהות הלאומית של כל עם.
סייף חושב שהעולם לא צריך להאשים עם שלם בגלל כנופיה… יש אנשים טובים בכל מקום וגם רעים. לא צריך להאשים קולקטיבית. רוצים לחיות. להיפגש בים, בשוק בחיים הטובים. מי שהב"פנים" שלו טוב, לא יכול לעשות רע. כשהמנהיגים "ירגעו" נוכל לבנות חיים של בני אדם בשיתוף ובשלום. הילדים לא אשמים, צריך לחנך אותם על ערכים אנושיים.
זהו. עכשיו כולנו מסדרים ביחד את הכסאות והשולחן והמנגל…
לפני שמתפזרים, חיותה מבקשת ומקבלת מפאטמה חיבוק גדול.
אלה שמות: סייף, פאטמה, באכר, מלאך, פאדל, מוחמד, שמוליק, חיותה, רמי, נחשי, עודד, רוני, מרי.
כתב: עודד.