רמי: שלום מתן, בן כמה אתה?
מתן: ???
טליה (אמא של מתן): בן 6
רמי: בן שש, יופי. רוצה סיפור מתן?
מתן: ???
רמי: יופי. מה היית אומר מתן אם כאן, ממש לידנו, היתה תחנת רכבת שממנה אפשר לעלות על רכבת ולנסוע אפילו לפירמידות? מכיר את הפירמידות מתן?
מתן: ???
טליה: בטאאאח! מ"פליקס" אנחנו מכירים את הפירמידות ("מכתבים מפליקס" סדרת ספרי מסע לילדים. ע.ב.)
רמי: ואתה יודע מתן שהפירמידות הן ע-נקיות! (רמי מזמין את מתן לעמוד ומשווה את גובהם…) אתה מבין מתן, הפירמידות הרבה הרבה יותר גבוהות אפילו ממני… אז תדע לך שפה, ממש לידנו היתה פעם תחנת רכבת שעברו בה רכבות אמיתיות שנסעו לפירמידות ולדמשק.
חווית המרחב לילדים בגרסת רמי. כך הוא מסביר למתן, להוריו טליה ויניב ולאחיו הפעוט איתי, על פועלנו…
כשהגענו, שמוליק, נחשי ואנוכי, לא נשאנו איתנו ציפיות גדולות… אחרי הכל, הוכרז סגר "מהודק" עד דק.
ברוח זו שלחתי את צילום ה"נוכחות הסמלית". עד שנחשי מבשל את קנקן הקפה הראשון, אנחנו יורדים, שמוליק ואני, לדרוש בשלומו של עץ הזית שניטע לפני כשנתיים וחצי על מצע זרעי שלום.
העץ וזרעי השלום הובאו על ידי נזירה טיבטית שאת שמה הטיבטי איני זוכר, אבל לפני הגלגול הטיבטי היה שמה יעל… לעץ, כמו למשימה שהוטלה עליו, קשה להתפתח, אבל יש לציין שהוא נאבק בקשיים ומצליח לשרוד ולהוציא עלים ירוקים!
בינתיים, מגיע רוכב אופניים וכשהוא מוריד את הקסדה הוא מתגלה כמארק. מארק, מוותיקי המעגל, עסוק בעת האחרונה הרבה בנושאי אקלים ושותף לקבוצת "המרד בהכחדה" שנאבקת על שימור החיים על פני הגלובוס. לצערנו המאבק העיקרי מתנהל מול ממשלות ובעלי הון ועל כן הוא קשה וסיזיפי. רוב השיח בשלב זה מתמקד בנושאי אקלים שמארק שוקד להסביר לנו.
מגיעים שניים, ליאור ואייל. אייל "חמוש" במצלמה אדירת מימדים. הם תושבי האזור, מוכרים ומוזמנים לקפה. נענו להזמנה, שתו קפה והלכו לפני שהשמיעו תודעת עזה כלשהי.
רמי הגיע. הוא קיבל היום את החיסון השני. גם שמוליק ואני השלמנו דקירותיים ונחשי בדרך לשני.
מגיע מהרן. יהיו "קטעים"…
יניב טליה וילדיהם מגיעים גם הם. מטיילים. הם מהקיבוץ של רמי ולכבודם נערך "מעגל" היכרות שמתחיל כפי שכבר הוזכר לעיל.
אחרי ההסבר של רמי, אומר מארק משפט שרשמתי במיוחד לסיכום. מארק אומר, "אני מחפש מקום שבו לא אצטרך להתבייש להגיד שאני מתבייש במדינה שלי". אני גם. מארק פחות נלהב לאחרונה לבוא ל"מגדלור" אבל מרגיש שאנחנו כמו משפחה שלא חייבים לראות אותה כל הזמן… כל עוד יש שקט, הוא אומר, קשה לזכור את הפחד.
יניב, גדל בקרית אתא. הגיע בעקבות זוגתו. לא הכיר את האזור. התחיל לשמוע מחברים על ההיסטוריה. את עזה חווה בעימותים מאז שהוא גר באזור. היום מבין שגם להם מגיע לחיות ואם אנחנו יכולים לעזור אז… אביו הגיע מעיראק, הוא דובר ערבית ועל כן שוחח לעתים עם אזרחים ערבים בשפתם. יניב לא חשב על עזה. אחרי הצבא, במסגרת העבודה הגיע לשטחים ורק אז הכיר. עובד בחברה שמייצרת אמצעים עבור הצבא.
מתחיל דיון היסטורי שמוביל רמי כשמהרן, מורה להיסטוריה בהכשרתו, מנסה ל"הסתעף" מידי פעם מהמידע שמביא רמי, למידע שקיים ברשותו. זה כבר לא "מעגל" תקין והדוברים מתערבים זה בדברי זה, אבל מכיוון שנשארנו רק "וותיקים" (טליה יניב והילדים יצאו להמשיך בטיול), יש הרבה ערך במידע גם כשהוא מובא כך…
וזה מה שהספקתי לרשום. רמי תחילה. העותמאנים היו 600 שנה "אימפריית שטח", (כלומר, התואר "אימפריה" ניתן להם ב"זכות" גודל השטח שבו שלטו), ו 400 שנה באזורנו. את יפו ירושלים רמלה ועוד מקומות במרחב, הם מפתחים. עזה לא מעניינת אותם וגם הנגב לא. מהרן אומר שהם תלו את סבא-רבא-רבא רבה שלו כי לא שילם מיסים. רמי אומר שבאר שבע לא עניינה את הטורקים עד שחפרו את תעלת סואץ. חפירת התעלה, ע"י האנגלים והצרפתים מאיימת עליהם והם מתחילים לפתח גם את ערי הדרום. נוצר ויכוח על "עובדות" בין מהרן לבין רמי… באר שבע לפי רמי היא כפר נידח. בשנת 1900 העותמאנים מביאים מהנדסים אוסטרים וגרמנים ומבקשים שיבנו קווי רכבת (היתה הרכבת החיג'אזית ועוד קווים מקומיים) לכיוון באר שבע, רמת חובב, ביר עסלוג'. לא הספיקו. העותמאנים פיתחו את באר שבע כמתנה לשייחים הבדווים כדי שלא יציקו להם וישתפו איתם פעולה מול האיום האנגלי מכיוון מצרים. הם לוקחים אבנים מחלוצה הביזנטית ומקימים עיר למופת. תחנת קמח, בית חולים, בארות (17). הכל באוריינטציה צבאית. באר שבע הופכת למרכז צבאי. ב- 1917 אחרי מלחה"ע הראשונה, הבריטים מניחים קו מים ומסילת רכבת ממצרים לכאן בתוך שלושה חודשים. העותמאנים מבינים באיחור שהיו צריכים לבצר את עזה. הבריטים מנתקים אותם מבאר שבע, ונלחמים על עזה.
מלמעלה מציצים מטיילים. רמי הולך לשכנע אותם לבוא למעגל ובינתיים מהרן מספר על השבטים היהודים שתמכו במוחמד ואלה שהתנגדו לו. על אתיופיה שהיתה מעצמה ורצתה להחריב את מכה. על הממלכה הפרסית שהשתרעה עד תימן. תימן היתה נוצרית. הפרסים התעללו בנוצרים והם ברחו. מחוץ לתושבי שתי ערים שהיו בדויים. לפי מהרן העותמאנים הצילו את האיסלאם שעמד להיכחד והעותמאנים שימרו אותו מתוך החלטה.
מגיעים מוסא ואמג'ד באמצע ההרצאה של מהרן ומקשיבים. רמי שואל אותם מהי עזה בשבילם. לאמג'ד אמא ילידת עזה. אני מעיר שהיה כבר מישהו עם סיפור דומה ומוסא אומר שחצי שגב שלום הן משפחות שאחד מבני הזוג מעזה. לדבריהם אין היום כמעט קשר אפילו שיש קרובי משפחה שם. עבור הצעירים, עזה היא "אי שם" גם אם אמא פעם נולדה שם…
רמי מסביר להם עלינו ומזמין אותם להמשיך ולבוא.
מילים ולחן:
יניב, טליה, מתן ואיתי ילדיהם, רמי, שמוליק, מהרן, מארק, נחשי, עודד, אייל, ליאור, מוסא, אמג'ד.
כתב: עודד
אירוס ארצישראלי
(מבחינתנו עדיף כנעני)
עץ זית על מצע של זרעי שלום
עירית
כתמה