בארץ הוכרז "סגר". בהתכתבויות בוואטסאפ במהלך השבוע נשלחו תהיות "מרומזות" למפגש "זום" ביום שישי… מצד שני, מי שהאזין לתקשורת במהלך השבוע, הבין שה"סגר" הזה מחורר לגמרי וכל מי שהתייחס אליו, די זילזל בנחיצותו ובאכיפתו.
עם או בלי קשר לכל ההקדמה הזאת, באנו למגדלור… שמוליק, נחשי, חיותה ואנוכי. פגשנו זוג מטיילים. הם אמרו שהם כבר בסוף הטיול והולכים לאוטו, אבל נשארו רק לשמוע מי אנחנו ובינתיים הקפה הגיע ואחריו עוד א.נשים מעניינות.ים והזוג נשאר עוד שעה וחצי…
החצי הנשי, שרית, התגלתה כלא פחות משכנתו של רמי! כשיגיע רמי בעוד כך וכך זמן, נלמד על הקשר המיוחד שלהם. בינתיים, היא רוצה לשמוע עלינו ואנחנו מספרים ובפועל מתחילים מעגל. אני מקדים הסבר עלינו ועל המבנה שבו אנו יושבים.
מגיע תור שרית. היא מספרת שכתושבת האזור, פחדה מאד במהלך האירועים הביטחוניים, עד כדי צורך בטיפול. היום, כשקורה משהו, היא יוצאת לשטח לצלם ולהתרשם מקרוב… היא לא מאמינה שבחיים האלה, תרכב על אופניים לים בעזה… כבר לא מפחדת אבל לא מאמינה שמשהו ישתנה. שמעה בילדות סיפורים של אבא על עזה. יש שנאה עזה אצלם כלפינו. הילדים שלה, קצת "שרוטים" בגלל המצב הבטחוני, אבל היא רואה במקום בו היא חיה בית, ואין לה כוונות לעזוב את האזור.
מוריס. יליד שדרות. כבר לא שם. יש לו שם אח. ילדי אחיו, כמו ילדיה של שרית, גם הם נושאים טראומות מהמצב הביטחוני. מוריס זוכר את עזה מהילדות מטיולים עם משפחה. בצבא שירת בכל הרצועה.
שמוליק מרחיב עבור שרית ומוריס את המידע על הקשר של המעגל עם עזה.
נחשי, רוצה להעביר למי שבא למעגל את תחושת הנורמליות שהיתה בעבר מול העזתים. לעצמו הוא מזכיר את הנורמליות דרך המפגשים במעגל.
חיותה באה בעיקר לשמוע את כולם.
מגיע ג'אבר ואיתו רדיר. רדיר עדיין מתנהלת בשיחת טלפון ונשארת בחוץ בזמן שג'אבר מספר על כפרו הלא מוכר אל-זרנוק. שרית שואלת על התנאים שם. ג'אבר אומר שהכבשים והעופות במושב "נבטים" השכן, חיות יותר טוב… ובכל זאת בא לכאן כי עדיין יש אנשים שחיים גרוע ממנו והם חיים שם, בעזה. מוריס שואל על מוצא אבותיו של ג'אבר. ג'אבר מספר שהם מהנגב מאז ומתמיד והיום מפוזרים על פני כל המרחב.
רמי מגיע. בבארי הוא גר ליד המשק חי וכשיש אירוע, הראשונים להגיב הם האווזים ומיד אחריהם נשמעת טריקת חלון הממד של שרית… אחרי מלחמת 2014 היה בחרדות. לא מצא מנוח לנפשו והרבה להסתובב. כשבא למפעל הגופרית, לא חש בפחד. ישב. באו חברים. התחיל גם להזמין.
שרית מספרת שהבת שלה מגיל קטן מחוברת לרמי וחברתו מרגיעה את פחדיה. רמי מוסיף שב"מגדלור", נוצר מרחב שאפשר לדבר על כאבים שלנו ושל אחרים. הוא מגדיר את עזה עבורו כ"מתנה גדולה".
בשביל רדיר, ה"מגדלור" הוא מפגש חברתי ופוליטי. היא מדגישה את שניהם באותה מידה. עזה היא כלא גדול. לפני שעזה נסגרה ונכנסה למצור, היא השתתפה במפגשים שנערכו שם. כואב לה שמשני צידי הגבול גדלים ילדים שרואים רק אויב בצד השני, והם, הילדים, משלמים את מחיר הבחירה של הוריהם. כל דקה כל שניה היא קריטית במצב הזה ואסור להרפות לרגע מהעשיה לרגיעה ולפיוס.
שרית מגיבה לדברי רדיר ואומרת שגם הילדים שלה עצמה, חושבים על הילדים בעזה כשיש אירוע.
לרדיר כואב מצב הערבים בארץ בוודאי מול היהודים אבל גם בתוכם. צריך ל"דחוף" ערבים לכל המפלגות כדי לטפל במצבם בארץ. לדעתה, פיוס עם הפלשתינים חשוב יותר מכל הסכמי השלום. במלחמת לבנון נפל טיל בחצר משפחתה בעכו. החרדות שלה זהות לחרדות של כולם… המצב עם הקורונה מדאיג. רוב תושבי עכו של היום הם ערבים שברחו מהכפרים בסביבה ב 1948. רק שתי משפחות (הם אחת מהן) נשארו במקור בעכו. התושבים הערבים גורשו ללבנון ב 1948.
חנן הגיע ל"מגדלור" בעקבות העפיפונים. הוא עפיפונאי וככזה, כאב לו שמשתמשים בעפיפונים למטרות הרס. חנן אוהב לבוא אבל התעייף קצת מהדאגה לעזה… הצרות לא נגמרות. בא לתחזק את התקווה אבל מרגיש שכבר יותר מדי.
על השולחן יש גזר גמדי מוחמץ! מגודל בניר יצחק. מתפתחת שיחה על חקלאות… רמי מספר על פעילותו ב"מבצעים" השונים כמתאם מטעם המדינה. תאם בין החקלאים לצבא על שטחי הערכות כדי למנוע פגיעה בשטחים החקלאיים ותאם מול המדינה על פיצוי בשטחים שכן ניזוקו. אז עזר לתקן נזקים של הצבא בצד אחד, היום עוזר לתקן נזקים גם בצד השני. עוול זה עוול וצריך לתקן …
מגיעים אורחים! עושים סבב הכרות. האורחים שלנו, אלירז ונועם. רמי מספר עלינו. מצטט מתוך שיר על בארי (במלאת 30) כדי לומר שהם, הגדירו את עצמם בשיר "מתנחלים"… מספר על הבאר של עלי שממנה (וממנו…) קיבלו מים, על הקרב על עזה בין העותמנים לבריטים (אנחנו לא מעורבים?…). ועל מאות אלפי הפליטים שגורשו לעזה ב 1948. ב 1949 ישראל ומצרים חתמו על הסכם שכולא את הפליטים ברצועה של 12 על 50 ק"מ ובבת אחת האוכלוסיה גדלה באופן משמעותי. לעתים, במעגל, ישבו ויושבים בני משפחה וצאצאים של פליטים מאז.
אלירז ונועם קצת מיהרו לחזור לביתם לפני כניסת השבת ולכן הסתפקו בהקשבה ואנחנו, המסוקרנים, נקווה שיבואו שוב גם להשמיע.
את המילים ביצירת המעגל חיברו-
שמוליק, ג'אבר, חיותה, עודד, מוריס, שרית, רדיר, נחשי, רמי, חנן, נועם ואלירז
את הלחן חיברו- הרוח, המרחב וצליל הגזיה של נחשי שעליה התבשלו הקפה והתה, כל שבוע מולחן פה שיר חדש.
כתב: עודד.